עמית ברקוביץ'

עמית ברקוביץ'

מוזיקה בשבילי היא כמו סמים ומשכחי כאבים, איתי ששמח ואיתי שעצוב. מגיל מאוד קטן יחסית אני מאזין ומרותק למוזיקה בהשראתו של אבי זה התחיל מהרבעיה המופלאה מליברפול ומהחברה שהביאו לנו את ה"חומה", אבל מהר מאוד פרשתי כנפיים לבד וכבר ב- 1990 בעודי בסך הכל בן 8 נשבתי בקסמיו של מי שהיה לאותה תקופה בחיי המלך הבלתי מעורער של הרוק, מי אם לא אקסל רוז הוא והרובים היו עבורי דבר ענק שתרם חוותי לפני, הם נתנו לי סוג של הרגשת שיכות למשהו גדול ולמרות העזיבה המכוערת שלהם מעולם המוזיקה הם לנצח ישאירו לי טעם של מרד ותמימות מוזרה שכזו. אחרי שאקסל פינה את מקומו הייתי צריך משהו גדול ורציני שיחלף את מקומו ועוד באותם השנים תפס מר קוביין את המשבצת ללא בעיה ויחד אם חברי נירוונה לקח אותי למסע מפחיד אך מיוחד לנפשו המעוותת של אומן. מותו של קורט תפש אותי לא מוכן והשאיר אותי ללא יורש מתאים. אז החל בעצם שלב ה - PUNK המוזר משהו בחיי מהצאצאים דרך יום ירוק אפילו NOFX ואיך אפשר בלי אגדתם של הסקס פיסטולס. יום אחד ובעצם כמעט 6 שנים אחרי שיצא, הוציא אותי דיסק הבכורה של פרל ג'אם מה-Punk ודרכו נחשפתי לשלל האלבומים המצויינים שלסצנת הגראנג' הסיאטלית היה להציעה. יחד עם אדי כריס ולין יצאתי למסעה מגניב בועט ועם הרבה נשמה.

ואז הגיעה מייק. מתישהו בשנת 98 שנתיים אחרי שיצא הגיע לידי אחד מאלבומי המופת של כל הזמנים (לדעתי) לאלבום קוראים King For a Day, Fool For a LifeTime ולכוכב שלו קוראים מייק פאטון, אין לי מילים לתאר כמה תרם וממשיך לתרום לי אותו איש שמהווה השראה ותענוג צרוף עבורי. לאורך כל השנים מאז המוזיקה שלו מלווה אותי ומנעימה את זמני. באותה שנה (98) יצא גם The Fat Of The Land של ה-Prodigy יחד שני האלבומים האלו פרצו את החשיבה המוזיקלית שלי וגרמו לי להאמין שיש עוד דברים חוץ ממלודיה וגיטרות שם בחוץ ואני נשבתי בקסמיה של מוזיקה שופעת גרוב ואלקטרוניקה מה שעד אז היו מילים גסות עבורי. מאז אני שומע כמאט הכל כל עוד זה מגניב אותי. לאחר שהוסר החרם שלי על מוזיקה אלקטרונית פניתי לבית הספר למוזיקה עכשוית שם למדתי הפקה ויצירה ואפילו קצת תקלוט ובעקבות התנסות זו גיליתי את אהבתי לברייקס הרקידים בכלל ולניו ברייקס לנונדון סטייל בפרט.

YA MAN

צרו קשר

לוח נחיתות

כל הנחיתות