
בת 24, סטודנטית במכללה. אוהבת מוזיקה, אוהבת להתרגש מדיסק חדש שיוצא, ומדיסק ישן שלא שמעתי כבר מלא זמן. אוהבת להתרגש מהופעה ממש ממש טובה. אוהבת להכיר דברים שעוד לא שמעתי, אוהבת להכיר לאחרים דברים שהם עוד לא שמעו. אוהבת לצאת בהלם אחרי סרט, לדבר עליו חודשיים אחרי, להמציא עליו תיאוריות מהפכניות. אוהבת לצחוק בקול רם מסדרה שכתובה ממש טוב ולדעת שיש לי עוד לאן לשאוף. אוהבת ספרים. אוהבת סיפורים שמסופרים ממש טוב. אוהבת את אוסקר ויילד, את פול אוסטר. אוהבת גשם ומעילים, אוהבת את יפן (אבל מפחדת למוות מילדים יפנים). אוהבת חתולים, בעיקר שמנים ובעלי שפם ענקקק. ובעיקר אוהבת להגיד מה אני אוהבת. אבל לרוע מזלנו, אהבה זה לא ממש מספיק בחיים ולכן כבר קרוב ל-4 שנים אני בעיקר ממלצרת...
לא יודעת מה אני רוצה להיות שאני אהיה גדולה: אולי מפיקה, אולי כתבת ואולי מחלצת חתולי פרא באוסטרליה..עד אז אני פה, עושה מה שאפשר.

שקט, לילה, צרצרים מצרצרים, גחליליות מאירות. צליל אקוסטי מתנגן מהרדיו, קול מוכר מדבר ברכות. אתה במושב האחורי, הראש שעון על החלון, הרעש של המנוע מזמזם ברקע. לאט לאט אתה שוקע אחורה במושב, מחפש פינה שקטה.

רוק קנדי מחופש לצלילים הודיים. שילוב בין מזרח למערב מעולם לא נשמע קומוניקטיבי כל כך

אלבום שתופר ישן וחדש, שעושה לי שמח וטוב, שגורם לי מעט לחשוב. אלבום השנה שלי

עדי הררי תפסה את עמית ארז לשיחה צפופה על אלבומו החדש, ששמו ארוך מדי בשביל כל כותרת משנה
רדיו "קול הקמפוס" 106fm © כל הזכויות שמורות
Designed by Anona | Created by Zohar Arad