שירה עירונית

שירה עירונית

נועה בגון וגלעד שמילוביץ' קיבלו את השירים שאתם כתבתם, התאהבו וקראו אותם בשידור. פרויקט ''אהבה לא מתווכת - בתי שיר מתל-אביב'' ממשיך לקבל שירים וממשיך לבקש אותם. התכנית מוקד עירוני 106 ממשיכה לחכות לשירים שלכם

נועה בגון 01-12-2007

לפני כמה שבועות, אולי כבר חודשים, אנחנו לא כל כך סופרים. כי אנחנו לא סופרים את הימים שלנו, אז את שלכם? בכל מקרה, ביקשנו מכם לשלוח לנו שירים. שירים שכתבתם בדירה השכורה שלכם, שירים

שכתבתם בהשראת תל אביב. בין שני כיווני אוויר, שמורה עם גלריה.ושלחתם. קיבלנו אל המייל שירים שנתנו לנו אגרוף בבטן, קראנו שירים שחדרו, שנגעו והדהימו. פרויקט "אהבה לא מתווכת - בתי שיר מתל אביב"

של התוכנית מוקד עירוני ממשיך. אבן הפינה לשכונת בתי השיר כבר הונחה, ללא טקס מיוחד במינו. אבל אנחנו, הרי, נגד טקסים.

כמה עשרות שירים כבר הגיעו למייל הפרויקט (shirtlv@106fm.co.il), את חלקם, כאמור, קראנו בשידור, את חלקם דרך אגב, קיבלנו כבר מולחנים ומוקלטים - והשמענו. קבלו הנה דוגמית, כבר

לא כל כך קטנה, בשביל לגרות לכם את היצירתיות, החשק והתאווה - פתחו את מגרות השכל, הלב ושולחן העבודה ושלחו לנו את אבני הבית שלכם.

השירים יוקראו בתכנית מוקד עירוני 106, ייתלו ברחבי העיר, יפורסמו כאן באתר של קול הקמפוס. 10 דקות התהילה שלכם, מחכות לכם כאן.
גלעד שמילוביץ' ונועה בגון.

שיר של איה מגן, שהלכה צעד אחד קדימה ושלחה לנו באודיו. קבלו את "מה עשית לי תל אביב".

שיר אהבה לתל אביב / עידן גולקו
ללא ספק, התאקלמתי.
עם הזמן התרגלתי לרעשים מהרחוב
לאוטובוסים
לצועקים בפלאפונים
לריקון הפחים ולצפצופים
גם לנכה המדומה שמקלל בכביש כבר התרגלתי.
המכשול הבא היה השכנים
זה מחרחר למוות משמאל
זה משתעל שחפתי מלמטה
בינתיים ההוא נפטר
וזה עבר
ולשקט היה קל מאד להתרגל.
 על הפוליטיקה של ועד הבית וקנוניות חדר המדרגות אני ויתרתי עוד מראש
לשירי האירוביזיון הדביקים של ההומו החביב מלמעלה לא הייתה לי ברירה אלא
להתרגל
גם לחתולים המיוחמים בחצר
ולעובדה שגניחות אישה מגרות אני כבר לא אצליח לשמוע מבעד הקירות.
אבל לחרדות שמלוות את הפגישה עם בעל הדירה
אליהן אני לא מצליח להתרגל
מביאות איתן שינה קלה וסטרס בעבודה
זיעה קרה ודפיקות לב של מתעמל
תהיה עוד שנה? יעלה את שכר הדירה? עד כמה ביזארי יהיה החוזה?
ולא עוזר לי הטיעון הטהור
שאני אוהב את תל אביב.
על היופי שלה, על הכיעור.
על החיוּת שבה.
אם אני מקלף מעליי את אותה מועקה
את חוסר האונים
ועוֹל התלות
אזי אני קליל
מחרף באוויר
נהנה עד הסוף מהעיר.

עיר חסרת רגשות / עדי שיין
הכל מלאכותי,
הכל הצגות,
הכל ניסיון לבנות איזו תדמית,
בסוף מתגלה התרמית.
חוסר רגישות
לאחר.
כל אחד מלא בעצמו.
אין מי שיקשיב בלי אינטרס,
אין מי שיחבק בלי סקס,
אין מי שינסה להכיר לעומק.
רוצים סיפוק מיידי.
איזו שטות להתאכזב כל פעם מחדש
למרות כל המחסומים.
כמה כאב אפשר לאגור בפנים.
הכעס, הכעס הזה עוד יתפוצץ
או יתרסק. או שאני אתפרק

 

ללא שם / טלי אוקסנברג
הַיָּמִים עוֹקְבִים אַחֲרַי
כְּמוֹ סוֹהֵר מַסּוֹר,
מְוַדְּאִים שֶׁלֹּא אֶחְמֹק
דֶּרֶךְ חַלּוֹן אֲחוֹרִי
אוֹ אָמֵס אֶל תּוֹךְ הָרִצְפָּה הַכְּחֻלָּה.
אֵין דְּלָתוֹת בְּתָאֵי אֲסִירִים
וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל;
אַף פַּעַם לֹא לְדַמְיֵן
מָה אוּלַי נִמְצָא שָׁם מֵעֵבֶר.
דַּוְקָא כְּשֶׁהֶעָרֵב יוֹרֵד
מַשֶּׁהוּ נִהְיֶה מְפֻיָּס יוֹתֵר.
יֵשׁ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לִנְשֹׁם,
עוֹד לֹא מְדָבְּרִים עַל זֶה בָּרְחוֹבוֹת
אֵבֶל הָאִישׁ מֵהַבִּנְיָן הֶעָצוּב שֶׁמִּמּוּל
עִשֵּׁן סְגָרֶיהָ לְאַט מֵאֵד,
בְּלִי תְּשׁוּקָה,
כְּמוֹ שֵׁיָכוֹל רַק מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיךְ.
הֵיְּי, ויקטור,
בּוֹא נִצְטַמְצֵם יַחַד,
הֲרֵי זֶה עֹדֶף הַחַמְצָן עֹדֶף הָאוֹר עֹדֶף הָאַהֲבָה
שֶׁהוֹרֵג אוֹתָנוּ.
נִשְׁמֹר אֶחָד עַל הַשְּׁנִיָּה כְּמוֹ בַּדִּיאֶטָה:
לֹא - אַל תֵּצֵא הַיּוֹם - יָפֶה מִדַּי בַּחוּץ
לֹא - אַל תִּקְרְאִי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה - הוּא מְרַגֵּשׁ מִדַּי
כָּכָה, בְּלִי מוֹבִיל קָבוּעַ
עַד שֶׁנִּדְהֶה כָּל כָּךְ זֶה אַל זוֹ.


הלילה נדדה שנתי / בעילום שם
הלילה שנתי נדדה
לא ידעתי אם מחר אצליח לשלם שכר דירה
התלבטתי אם בגילי ראוי לבקש מאבא עזרה
הלילה שנתי נדדה
נזכרתי שהיה לי כיף ונעים במילואים
כי במשך שבוע לא דאגתי לתשלומים
הלילה שנתי נדדה
האינסטלציה בדירה קרסה
לא היה לי אומץ לבקש מבעל הבית תיקון
פחדתי שבמקומי יביא דייר אחר, וזה סיכון
בערב אמר הנגיד שיוריד את הריבית ולכן הדולר יטפס
וראשי טרוד במחשבה שאסור לפספס -
במעמד החתימה על החוזה אסור להתפשר
לשלם רק לפי השקל, הלוואי שהפעם אצליח לא לוותר
הלילה שנתי נדדה
נדמה לי שהתינוקת החדשה שלנו בכתה
עוד שעה צריך לקום לעבודה


 

ברוח ההייקו / אופיר דלל
מגדליך מצמחים
כטפיל באוד הקיץ
נפשי נרקבת גם.

 

צריך להפוך מקום לאגדה / מאיה גלפמן
צריך להפוך מקום לאגדה!
לקחת מקום ולהפוך אותו למועדון שהוא אגדה עירונית.
עם כל מה שיש באגדות גדולות בערים גדולות ומנוכרות.
צריך לארגן שיהיו בו זיונים בשירותים. שמישהו יכנס,
יפתח את הדלת ויקבל ישר בפנים, זוג מזדיין.
שילך ויספר לחברים שלו ויפיץ את האגדה.
צריך שאיזו כוסית, אולי סלבריטאית ליום,
תקבל מנת יתר.
איזה פרכוס על רצפת השיש המבריקה,
קצף תחום בליפסטיק אדום, גם דם
מהאף וחזה חשוף עושים טוב לקאלט.
עוד סיפור מוכן להפצה.
אינפורמציה מציצנית לבניית הקסם.
שדוס יסתובב בין הקהל עם פנים של חיה משתוקקת.
הרבה עשן ותורים ארוכים כמו ברוסיה.
צריך לערבב את הסליז עם הבריז ולהגיש את הדיל
אל שפתי ההמון.
בהבזקים של הפליקר תראו גושי בשר
במידות הנכונות, זזים ומתחלפים.
גושים מתחברים ונפרדים ומבטים
שמתפזרים ותועים ונתקעים בכם ומתעלמים

ואתם כל כך רוצים

להיות חלק מהאגדה העירונית.

דת המיתוס - לידת המיתוס, ערכי החולניות.

צריך שכולכם תלכו למועדון הזה שאין לו שם.

תספרו עליו ולא תדעו איך לקרוא.

לא שמתם לב לאיזה לוגו?

איש לא אמר איך נקרא הוא או המקום,

תזדיינו בלי שם ותשתו בלי שם

ותרקדו בלי שם ובלי הכרה

ואז, כשכולכם תרצו לקחת חלק בהזיה

כשכולכם תלכו לחגיגה

אני אלך הביתה ואשתה כוס תה