בגסותצילום: יחסי ציבור

בגסות

תאיר קסלר הלכה בעקבות הארנב הלבן והחליטה לקרוא את ספרו החדש וההורמונאלי של ניק קייב "מותו של באני מונרו"

תאיר קסלר 07-02-2010

במילה אחת- דגדגנים. ב-493 מילים - ביני ובין ניק קייב אין כימיה. עצוב ונכון. הבן אדם הוא קונצנזוס מהלך כזמר, משורר ופרופורמר, אבל בינינו הניצוץ לא קיים.


כשיצא הספר "מותו של באני מונרו" חשבתי לעצמי אולי זה מה שיקרב בינינו. הרי אני רוק צ'יק/ תולעת ספרים והוא רוק סטאר/סופר. איזה חיבור, הרמוניה קסומה, הפעם נתאחד.


התפרצתי לחנות הספרים ולקחתי את הספר בשתי ידי, הסתכלתי על העטיפה השחורה והארנב הלבן מתוכה הסתכל עלי ואמר: Let's Do It!.  או שככה חשבתי לעצמי אחרי שכל הביקורות על הספר רמזו לכך שהוא סופר הורמונאלי ומחרמן. למעשה, הגשמת כל הפנטזיות המיניות שמישהו העלה אי פעם במוחו הקודח.


גשם, תה חם, פוך, אני פותחת את הספר וככה זה הרגיש: הרבה מילים, רובן גסות, מקפצות באופן רנדומאלי וחסר היגיון. ציצי פה, קוק שם, אנדרלמוסיה לשמה.


באני מונרו, סוכן של מוצרי קוסמטיקה, עובר מדלת לדלת כדי למכור לנשים אשליה. הוא טוען שבעזרת המוצרים שלו הן יהיו יותר יפות, יותר מושכות ויותר סקסיות. הוא לא עוזב את ביתן לפני שהוא מנצל אותן בדרך כלשהי - שוכב עמן, גונב מהן או מרמה אותן.


יום אחד, באני חוזר הביתה ומגלה שאשתו התאבדה. מבחינתו העולם צריך להמשיך לנהוג כמנהגו. הוא חוזר לעבודתו, רק הפעם בתוספת בנו הקטן, באני ג'וניור.  ביחד הם נוסעים בשכונות היותר עניות באנגליה, באני  מנסה לא לתת למצב שנקלע אליו לשנות את חייו ובאני ג'וניור מנסה להבין מה קורה עכשיו. לאן הם נוסעים, איפה הם יגורו, למה הוא לא הולך לבית ספר ולמה אבא שלו לא מטפל בו כמו שאמו טיפלה בו.


קייב מנסה לכתוב על נושאים עמוקים כמו הקשר בין אב לבנו, התעללות פיזית, מינית ופסיכולוגית של גברים בנשים, התפוררות מוסד הנישואין, התמודדות עם המוות ועוד. אולם בכל פעם כשאחד מהנושאים הללו עולה, הוא מחליט לשבור את הכלים לאחר כמה משפטים וחוזר לשכר את הדמות הראשית שלו, הרי היא באני. נראה שקייב עושה זאת כדי להתחמק מאיזושהי התמודדות אמיתית עם הנושאים.


קייב שם לבאני ג'וניור, בנו של באני, שלל מכשולים - הוא גאון בלי חברים, יש לו דלקת חמורה בעיניים, אם שהתאבדה לפני כמה ימים ומאז הוא לא מפסיק לראות ולשמוע אותה, ואבא שיכור שמזיין כל דבר שזז. ולמרות כל זאת, הדמות לא מצליחה לגעת בקורא וההבטחה שזה יראה את המתרחש מנקודת ראותו של הילד לא מתממשת.


הדבר המאכזב ביותר בספר הוא המוות של באני. לאורך כל הספר הקורא תוהה לגבי האופן שבו זה יקרה. באני ששקוע בכל כך הרבה חרא, חי בחברה רקובה מהיסוד שבה רצח ואונס הם הלחם והחמאה. יש רוצח מסתורי בעל קרניים שמסתובב חופשי, עשרות אם לא מאות בעלים או חברים של נשים שהוא זיין שמחפשים אותו, אלכוהול, סיגריות ורעלים נוספים שהוא מכניס לגוף. ובסוף זה קורה, אבל זה כל כך קליל וכמעט לא מורגש. דפדפתי שוב אחורה לראות אם פספסתי משהו, אבל לא, אחרי כל ההקדמות והניפוחים של הספר, המוות סתמי לחלוטין.


במקרה הזה הסרט יותר טוב מהספר, טוב לא בדיוק סרט אבל בערך. באתר של "מותו של באני מונרו" אפשר לצפות בקייב מקריא פרקים נבחרים מהספר, והוא עושה את זה נהדר ומרשים.  אפשר להוריד אודיובוק בקולו של קייב, בתשלום כמובן. אני חייבת לציין שהאתר מאוד מושקע ובהחלט שווה להיכנס ולראות.


לא נסיים בלי מתכון: איך להכין את סיפרו של ניק קייב- באני מונרו.

מצרכים: אברי מין, מילים גסות, קללות, אלכוהול, סיגריות וילד קטן אחד. מכניסים הכל לבלנדר שופכים על 288 דפים. יש לקשט בדגדגן (עדיף של אבריל לבין או קיילי מינוג).