מדריך

חולים על הודי

אנרגיה חולנית מגיעים עם אלבומם החדש "A mazing grease" להופעה הזויה בסב קוצ' מילגה

סב קוצ' מילגה, תל אביב, 12-03-2008 22:00
חולים על הודי

מבט על קיומה של להקת אנרגיה חולנית מעלה שאלה מהותית: כיצד יתכן שלהקה ותיקה כל-כך, שכללה אין-ספור חברים מוכשרים, הוציאה רק ארבעה אלבומים ועוד פחות מכך - שירים מוכַּרים? הנה כמה השערות אפשריות: ככה זה. כשיש תחלופה גבוהה מדי של אנשים, יותר מדי כשרונות ויותר מדי סגנונות וכיוונים, יוצא שמרוב עצים לא רואים את היער. אפשר להניח גם שהלהקה הייתה אולי טובה במוזיקה אבל פחות טובה ביחצנות, ואולי באמת מדובר בלהקת "קאלט" שאינה פונה אל הקהל הרחב, כפי שהגדירו אותה פעם חבריה (זאת בעיה מפני שמי שמגדיר את עצמו כ"קאלט" לא יכול להיות כזה). כמובן שישנה תשובת המחץ: לא השמיעו אותם בגלגל"צ (פיהוק קל) גם זו עדיין רחוקה מלספק, שכן מדובר בלהקה שמלווה אותנו ברקע, כמעט מבלי שנשים לב, כבר 16 שנים (!) ובינתיים התפקיד המרכזי שלה, כך זה נראה, הוא לגדל ולתת השראה ללהקות ויוצרים אחרים ופחות "להצליח" בעצמה. קצת כמו האלבום "מטאל משין מיוזיק" של לו ריד.

למרות הסברה ש"אנרגיה חולנית" הוקמה כבר בימי בית שני, ממצאים ארכיאולוגים קובעים כי היא נוסדה בראשית שנות ה- 1990'ס כבר אז התרוצצו אריה פיין, אורטויה לאדנר והסולנית קארין אופיר (והיא לא הסולנית האחרונה בלהקה שתככב בטלנובלות) במרתפי איכילוב התחובים, כשהם מצלמים קליפים תיאטרליים לשירים מתוך האלבום השני, "הבלט הבלתי גמור", שממש כמו אלבום הבכורה, "קומדיה של סיוטים", כלל מוזיקת פופ-פסיכדלי לצד טקסטים עבריים ב- ר' מתגלגלת, שעסקו בטירוף והזיות, סרטים וחלומות. לאחר תום הצילומים באיכילוב המשיכו חברי הלהקה להסתובב עם התלבושות והאיפור בערך עד 1999 ואז שינו כיוון לחלוטין. את הסינתיסייזרים החליף ציוד "חם" כמו אורגנים מקוריים מהסבנטיז וסרטי-הקלטה אנלוגיים, והלוק הכללי של הלהקה החל להיראות כמו הסט של "אוסטין פאוורס 2". החברים המשיכו להתחלף סביב הגרעין הקשה פיין-לאדנר ובראשית שנות האלפיים השתלבה הלהקה בתחיית הרוק הנוספת, שנמשכת עד היום. אלא שבניגוד לניינטיז, בגלגול החדש כבר למדו בישראל לנגן, לכתוב שירים, להפיק ואפילו לשיר באנגלית.

ב- 2003 הוציאה הלהקה את "Made in Pathephone", שהוקלט לייב-טו-טייפ בַּמועדון הקטן והמחוספס, כשמאחורי הקונסולה ישב המנהיג המופרע של להקת "מונו אדיקטד אסיד מן" בעבר ו"מונוטוניקס" בהווה, עמי שלֵו. אלא ש"שלֵו" הוא מעולם לא היה וגם לא המוזיקה שהוציא תחת ידו ולכן באלבום הזה נזנח הפופ ברובו לטובת מוזיקת סרף משובחת ופּאנק מכסח, הטקסטים נכתבו באנגלית (לעצמם הם קראו "The Energy Sickers") ואת תפקיד הסולניות נטלו עתה אפרת כהן ואליס די. ההופעות המשיכו להיות קרקס מרובה משתתפים, כשיונתן גוטסמן מקרין על הלהקה סרטוני 8 ו- 16 מ"מ סטייל אנדי וורהול וה"וולווט אנדרגראונד". הכיוון הזה כבר התחיל להשתנות באלבום הרביעי, "A Mazing Grease",  גם אותו הקליט שלֵו וגם בו ניתן למצוא שירי פאנק וסרף קצרים כמו באלבום הקודם, אבל לא רק. ישנן גם יצירות מורכבות וארוכות.  כאן הסולנית העיקרית היא ענַאֵל יונס ולמרות שהטקסטים, שעדיין כתובים באנגלית, הושפעו בחלקם מסרטים של דייויד לינץ', השירים יכולים להשתלב יופי בפסי-הקול של טרנטינו. עכשיו מכבדים אותנו חברי אנרגיה חולנית גם בהופעה לכבוד האלבום החדש 

מידע נוסף על הלהקה באתר HippyColors או בכתבה המקורית של אביעד טובי

אנרגיה חולנית, יום רביעי ה-12.03, 22:00, סב קוצ' מילגה, המשביר 22, תל אביב.

תגובות