מדריך

הצלילים מרחוב אתיופיה

קונצרט חגיגי של הנזירה אֵמָהוֹי צֵגֶה במסגרת פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת

אולם ימק"א , דוד המלך 26, ירושלים , 20-08-2013 19:00

תגיות: פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת, אֵמָהוֹי צֵגֶה

מו עיניים והטו אוזן. צליל טהור של פסנתר הבוקע מבית אצולה אתיופי בראשית המאה שעברה מפלח את דרכו לאירופה הקלאסית ומסיים את מסעו, באקורד סיום מהדהד, בחדרון קטנטן במנזר האתיופי שברחוב אתיופיה 10, ירושלים. לצליל הזה – העמוק, הצלול, המרגש עד דמעות – אחראית אמהוי צגה מרים גברו. נזירה. מלחינה. אגדה.

אמהוי צגה, נערה בת 90 שהשנים לא הקהו את חושיה אפילו במעט, היא אוצר סודי שרק מתי מעט של מוסיקאים מכל העולם מכירים ומוקירים. לעיתים נדמה כי רק סיפור חייה המופלא מסוגל להתחרות במוסיקה המופתית שהיא הלחינה ב-70 השנה האחרונות, על פני שלוש יבשות, לפני שעברה להתבודד במנזר בלב ליבה של ירושלים. 

היא נולדה בשם יוּבְּדַר גֵבְּרוּ למשפחת אצולה המקורבת לקיסר היילה סלאסי. בגיל 6 נשלחה עם אחותה הגדולה ללמוד בפנימייה בשוויץ. שם, בארץ קרה ורחוקה, גילתה את המוסיקה כמעט במקרה. זה קרה כשפסנתרן עיוור הגיע לתת רסיטל בבית הספר והצליל שבה את ליבה. מאז, למרות הטלטלות והתהפוכות שעברו על חייה, תמיד נשארה נאמנה לקלידים, לתווים ולמוסיקה.

את שנות העשרה העבירה באתיופיה ובגיל 20 יצאה לקהיר ללמוד מוסיקה אצל הכנר הפולני המפורסם אלכסנדר קונטורוביץ'. משם היא חזרה לאתיופיה ועל אף שקיבלה הזמנה ומלגה מהאקדמיה למוסיקה בלונדון, סירב הקיסר לאפשר לה לצאת ללימודים מתקדמים. היא נכנסה לדיכאון עמוק, הפסיקה לאכול ל-12 יום וכשהייתה על סף מוות היא ביקשה ללכת לכנסיה להתפלל. שם גילתה לראשונה את האל.

מאותו רגע של התגלות חייה סובבים סביב שני צירים מרכזיים – המוסיקה והדת. היא הפכה לנזירה, שינתה את שמה למרים צגה ובשנת 1984 הגיעה לירושלים והשתקעה בחדרון קטן ועמוס במנזר האתיופי. בחדר הטחוב והקר תמיד יש מיטת יחיד, שרפרף, תמונות של ישו ומריה, פסנתר והררי תווים כתובים בכתב יד (לקורות חייה המלאים).

המוסיקה שלה היא שילוב קסום של כל תחנות חייה. היא רואה בעצמה ממשיכת דרכו של שופן, למלודיות שלה מקצבים אתיופיים והמתח שבין קודש לחול נשמע היטב בשיריה ובלחניה כאחד. הקיסר עצמו מימן את הפקת הדיסק הראשון שלה עוד באתיופיה, עורכי סידרת המופת אתיופיקס הקדישו ליצירותיה דיסק שלם ואפילו הד ארצי הוציאו בשנות ה-80 אלבום עם המוסיקה שלה, אלבום שלא ניתן להשיג אפילו בחנויות יד שנייה.

לפני כשמונה שנים הגיעו אליה למנזר ברחוב אתיופיה 10 המוסיקאית מאיה דוניץ ובן זוגה המנצח אילן וולקוב. הם ניגנו יחד, דיברו מוסיקה ועל אף פער הגילאים והרקעים הניכר נוצר ביניהם חיבור מיוחד. הם נפרדו בנשיקות ודיברו על שיתוף פעולה עתידי, אבל הקשר, כטבעם של קשרים, נותק. 

לפני כשנתיים, צלצל הטלפון של דוניץ ומהעבר השני היתה אמהוי צגה. "הגיע הזמן", היא אמרה. "אני מתקרבת לגיל 90 ורוצה להוציא ספר תווים שייאגד את יצירותיי". דוניץ חברה לעונת התרבות בירושלים ויחד הם עמלו בשנתיים האחרונות על תיווי יצירותיה, תיעוד סיפורה המרגש והמרתק והפקת קונצרט חגיגי לכבודה.

בקונצרט ישתתפו עמרי מור (שינגן מיצירותיה לפסנתר), אסתר ראדה והיווט מקונן (שישירו משיריה באנגלית, אמהרית וצרפתית), דג'ן (שינגן על כלים אתיופיים מסורתיים), מקהלת של אנשי המנזר האתיופי (שישירו את מזמורי קודש בשפת הגעז) ומאיה דוניץ ואנסמבל סולני תל אביב (שיבצעו יצירה שלה שעובדה לתזמורת כלי מיתר).

אם מצבה הבריאותי יאפשר זאת, תכבד אמהוי מרים צגה את הקונצרטים בנוכחותה, 
אם הרוח וההשראה תשרה עליה, היא גם תעלה לבמה ואולי נזכה לשמוע את נגינתה.

מנהלת אמנותית: מאיה דוניץ
עורכת תוכן: מיטל עופר
מפיקה: עדי נחמן

עוד פרטים על פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת ממש פה

ובנתיים, הנה טעימה מהמוזיקה המיוחדת של אֵמָהוֹי צֵגֶה:

תגובות