מדריך

רכבת ההפתעות

מוריס פולטון מגיע לארץ בשנית, לסט ארוך ומהפנט שמורכב מקלאסיקות דיסקו, סול, פאנק והאוס, שיתחיל איפשהו אבל לא ברור היכן ייגמר

הבלוק, תל אביב, 19-03-2010 23:30
רכבת ההפתעותיחצ

מתחילת הקריירה שלו, שאף מוריס פולטון להרחיב את הגבולות, למתוח את החבל כמעט עד לנקודת הקריעה ולהפתיע את הקהל בכל פעם מחדש. אחרי שהתחיל בתור תקליטן היפ-הופ תחת השם דיג'יי סקראץ' בבולטימור בשנת 1982, הגיע פולטון לניו יורק שם נחשף להתפוצצות הדיסקו וההאוס של אמצע וסוף שנות ה80 במועדונים כמו הזאנזיבר האגדי של טוני האמפריז והפאראדייס גאראז' של לארי לאבן. בהמשך הצטרף לקבוצת ההפקה המפורסמת ה"בייסמנט בויז", איתם יצר חלק מהקלאסיקות הגדולות ביותר של מוזיקת ההאוס של שנות ה90 ביחד עם דיוות כמו קריסטל ווטרס ואולטרה-נטה. אך על אף שהוכיח יותר מפעם או פעמיים שהוא מסוגל לייצר להיט רחבות מאסיבי (כמו בדוגמא של ג'יפסי וומן של קריסל ווטרס), בחר פולטון ללכת בדרך שונה מרוב מפיקי ההאוס האפרו אמריקאים של אותה תקופה. הוא מצא את עצמו עוזב את אמריקה ונודד בין ארצות ויבשות שונות - פינלנד, אוסטרליה, אירופה, עד שהגיע לביתו העכשווי בשפילד, אנגליה, כשכל אותו הזמן הוא מקפיד להישאר במרחק בטוח מאור הזרקורים ומשם להפיק ולרקוח מאות רמיקסים תחת עשרות שמות בדויים, שאת ההשפעה העצומה שלהם אפשר לראות רק ממרחק של שנים.

יתכן שהחשיפה לתרבויות השונות במסעותיו, היא זו שגרמה לפולטון לשלוח את ידו להפקה של מוזיקה מגוונת כל כך במספר כה רב של ז'אנרים: הוא היה מהראשונים לקחת חלק בתחייה של הדיסקו ובמוטציות העכשוויות שלו, כשערבב אותו עם פאנק (עם פ' דגושה), עם ניו וייב, אלקטרו והאוס ובעצם עם כל דבר שנחת לו מתחת ליד, ויצר סאונד חדש פוסט-דיסקואידי שנשמע תמיד צעד אחד מלפנים. הוא נחשב לאחד מיוצרי הלפט-פילד האוס וטכנו המרכזיים ביותר בימינו, כמו שניתן להתרשם מאלבומו תחת השם "סייקלופס", שם הוא מערבב היסטוריה של שלושים שנות מוזיקה אלקטרונית אל תוך יצירה בעלת עשרות ראשים שונים אך נשמה אחת. ואם כל זה לא מספיק, מעבר להיותו דמות משמעותית בהיסטוריה של מוזיקת ההאוס והדיסקו, פולטון הוא גם דמות מרכזית ומשפיעה בגל האלקטרו_קלאש ובחיבור של פאנק אל תוך מוזיקת מועדונים עם ההרכב "מו" ביחד עם אשתו, הזמרת היפנית מוטסואמי קאנאמורי.

בנוסף לשבירת גבולות הז'אנרים, מצליח פולטון לעשות עוד דבר שמעט יוצרים הצליחו בו: לטשטש גם את גבולות הזמן בין עבר, הווה ועתיד. הוא גורם לזמרות מודרניות להישמע כמו דיוות דיסקו של שנות ה70, כשמאחוריהן הפקה שנשמעת מודרנית ומהפכנית ובעת ובעונה אחת היסטורית וקלאסית, והוא מתקלט סטים שמשלבים את החומרים המקוריים שלו שהם אלקטרוניים, מחוספסים ומודרניים ביחד עם קלאסיקות וקטעים נדירים מהעבר הרחוק והקרוב.

גם אחרי קרוב לשלושה עשורים על העמדה ו-20 שנה של יצירה, עושה רושם שפולטון לא נח לרגע והוא ממשיך לשחרר שרשרת של רמיקסים מהוללים שכולנו מכירים מהרחבה (גם אם לא ידענו שהם שלו) למוזיקאים כמו אנני, הוט צ'יפ, צ'יקן ליפס, קרייזי פי ועוד רבים אחרים, וגם מפיק אלבומים נפלאים כמו אלבום הבכורה של קאת'י דיימונד המדהימה שנשמע כמו דיסקו האוס קלאסי סופר מלודי אבל עם טוויסט מחוספס של 2008.

התקלוט של פולטון הוא חוויה ספיריטואלית, מהפנטת וכובשת, חוויה שמורכבת מקלאסיקות דיסקו, סול, פאנק והאוס נשכחות, חוויה של גרוב מתוק וממכר שלא מרפה וממוזיקליות מתפרצת וצבעונית של ווקאלים מרגשים, בייסליינים שמנים ופאנקיים, כינורות שמימיים וסינטיסייזרים אנלוגיים חמים ומבעבעים. סטים ארוכים ומפתיעים שמתחילים ממקום אחד ומגיעים למקום אחר בלי ששמת לב.

מוריס פולטון בישראל, יום שישי ה-19.3, 24:00, הבלוק, דוד חכמי 35, תל אביב

תגובות