מגזין

הבשורה על פי דונובן. חלק ראשון

התקשורת לא פירגנה, בוב דילן זילזל, אבל פיט סיגר דווקא העריך אותו. דרכו של דונובן ידעה עליות ומורדות שהניבו שירים נפלאים. גיל מטוס בסדרת כתבות על היוצר הסקוטי ועל אוצרותיו המוזיקליים

מאת גיל מטוס. 02-04-2009

תגיות: Donovan, Bob Dylan, Woodie Guthrie

הבשורה על פי דונובן. חלק ראשון

הטרובדור הסקוטי דונובן (Donovan) הוא אחד מהזמרים הגדולים והחשובים בהוויה של שנות ה- 60-70, ובאופן מפתיע, ישנו פער עצום ובלתי מובן בין הצלחתו הבינלאומית לבין חדירתו המצומצמת לתודעה הישראלית. אחרי הכל, או לפני הכל, לא מדובר בזמר אנונימי שהוציא אלבום גדול אחד ונשכח, אלא במכרה זהב גדוש באוצרות מוזיקליים.

מכרה שמשתרע על פני קריירה של ארבעה עשורים, למעלה מ- 20 אלבומי אולפן שמכילים כמות עצומה של שירים טובים והתנסויות מוזיקליות שנעות בין פולק, פופ, רוק, ג'אז, פסיכדליה ומוזיקת עולם. גם שיתופי פעולה לא נפקדים מההסטוריה שלו, עם מוזיקאים כמו ה- Beatles, איתם שהה בהודו, ואגדת הגיטרה - ג'ימי פייג. רבים מכירים אותו בכינוי "בוב דילן הבריטי", תווית שמלווה אותו מתחילת דרכו ועד היום. למרות שזו הדרך הפשוטה ביותר, ויש יאמרו אף המתבקשת לתאר אותו, המסע המוזיקלי הארוך והמרתק שהוא עבר מוכיח שדונובן הוא זמר גדול בזכות ולא בחסד, זמר שבחן ועדיין בוחן את גבולות היצירה שלו ובורא את עצמו בכל פעם מחדש.

שיר שבא אחרי המלחמה

כמו דילן, גם דונובן העיד על עצמו שהוא קודם כל משורר וציין את הבעייתיות בלהיות משורר שצומח ממעמד הפועלים, בו המשפחה והמורים בבית הספר לא מבינים מדוע אתה עוסק בשירה כשאתה צריך למצוא עבודה אמיתית. הוא נולד ב- 1946 בגלזגו, אחת מהערים העניות והצפופות בסקוטלנד, וגדל בצל שרידים ממלחמת העולם השנייה. בילדותו הוא נחשף בעיקר לשירי עם אירים וסקוטים ולספרות אנונימית שאביו קרא.

האמנים הראשונים מארה"ב אליהם נחשף היו ה- Everly Brothers ובאדי הולי. ההחלטה להיות מוזיקאי התקבלה אחרי הפעם הראשונה שהוא שמע את ה- Beatles. דונובן מתאר את הרגע הזה כחוויה מכוננת שבעקבותיה הגיע לתובנה שהוא רוצה לעשות מוזיקה, לשיר לדור שלו, לייצר משהו גדול יותר מהרקע שממנו הוא צמח ומהסביבה שחינכה אותו, משהו שישפיע על אנשים רבים. מאותו רגע, הוא החל לכתוב.

המכונה הזו הורגת

כדי להבין את המוזיקה של דונובן ואת הסיבה לכך שבתחילת דרכו הוא נשמע ונראה כמו בוב דילן, צריך להכיר את השורשים שהשפיעו עליו. דונובן הושפע מזמרי פולק בריטים כמו ברט יאנש, מייק סופטלי וג'ון רינבורן, ואמריקאים כמו רמבלין ג'ק אליוט וחברו דרול אדאמס (עליו הוא יכתוב שיר בהמשך הדרך), פיט סיגר ואבי המחאה והפולק - וודי גאת'רי, הגיבור של דילן.

אחד מהסמלים המפורסמים של וודי גאתר'י היה הסלוגן שכתב על הגיטרה שלו: "המכונה הזו הורגת פשיסטים". דונובן החליט לאמץ אותו וכתב: "המכונה הזו הורגת". כשנשאל לגבי המשך המשפט, השיב שלדעתו לא נשארו פשיסטים עד שהוא נכנס לעסקי המוזיקה.

כביטניק באנגליה הוא הושפע מהתרבות הצבעונית של סן פרנסיסקו הרחוקה. "בדרכים" של ג'ק קרואק היה הספר שעורר בו את הצורך לנדוד וחשף אותו לתרבות הזן. בעקבותיו, הוא בילה את קיץ 63-64 בעיירה ST Ives שבדרום מערב אנגליה ושם, במפרץ, מול הים, הוא כתב את מרבית שיריו הראשונים. עבורו זה היה המקום שבו החיים התחילו, ושם הוא יכול היה להגשים את החלום. יש משהו בתולי בתקופה הזו, בה הוא כתב שירים כמו To Try for the Sun שמצליחים להעביר ביקורת טהורה ורוויה בתמימות נעורים.

תופס את הרוח

פריצת הדרך של דונובן החלה כשהוזמן להופיע בתוכנית הטלוויזיה "Ready Steady Pop" שם זכה לחשיפה ארצית בכל יום שישי. במשך שלושת השבועות בהם הופיע בתוכנית הגיעו אלפי מכתבים למערכת מאנשים שרצו לשמוע עוד חומרים של הזמר המסתורי והמנהל שלו החליט שהגיע הזמן להוציא סינגל.

כשהמראיינת שאלה אותו מה הוא עשה בשבוע האחרון, דונובן השיב שהוא ישן על חוף הים עם חבריו. האומה הבריטית מיד אימצה את דונובן תחת נרטיב רומנטי של משורר קלטי נווד בן 18. אנשים מסוימים אומנם הטילו בכך ספק, אך זו הייתה האמת. דונובן נהג לבלות זמן רב בחופים יחד עם חבריו שם הוא כתב שירים רבים כמו Catch the Wind, הסינגל הראשון שיצא ב- 1964. זה היה שיר יפהיפה ופשוט, שמורכב היה ברובו משלושה אקורדים עם פריטה מיוחדת וטקסט נצחי על הניסיון לתפוס את הרוח - אהבה בלתי ממומשת.

 

 

השיר זכה להצלחה רבה באנגליה ובארה"ב ומהר מאוד גרר אחריו את התיוג וההשוואות המתמשכות לבוב דילן, בעיקר בגלל הדמיון בשמו ל- Blowin' in the Wind ויחד עם סגנון המוזיקה הזהה והמראה החיצוני של דונובן שכלל לבוש וכובע דומים לשל דילן, גיטרה אקוסטית ומפוחית, התוצאה הייתה מתכון שסיפק לעיתונים כותרות רבות.

דונובן Vs דילן

המוטו של התקשורת באותם הימים היה: 'אם זה נשמע כמו דילן ונראה כמו דילן, זה כנראה חיקוי של דילן.' דונובן סובל עד היום מהדימוי הזה ובהחלט ניתן לטעון שלמרות שמאוחר יותר בקריירה שלו הוא התרחק מהפולק, צילו של דילן תמיד ירחף מעל שמו.

דונובן טוען שאנשים לא הבינו עד כמה דילן בעצמו הושפע מהפולק האירי והסקוטי שעליו גם הוא גדל, אמנים כמו מרטין קארת'י, האחים קלנסי ואחרים. יחד עם זאת, הוא מעולם לא הכחיש את הערצתו לדילן וג'ואן באאז, למד לנגן מרבית משיריהם ואף הרגיש כמו אחיהם הצעיר של הזוג המלכותי מאמריקה. התקשורת, כמובן, התעלמה מהשורשים המשותפים ומהאפשרות ששני האמנים צמחו מרקע זהה ומיד מיצבה את דונובן כהעתק.

אחת מהסיבות לחוסר ההערכה של אנשים רבים באותה התקופה הייתה הרושם שהשאיר בסרט הדוקומנטרי Don't Look Back שצולם בזמן סיבוב ההופעות של דילן באנגליה ב- 1965. דילן, שהיה בשיאה של תקופת הניהיליזם ובמעבר לפולק החשמלי, הזמין את דונובן הצעיר והלא מנוסה לסוויטה שלו. מה שהתחיל כמפגש ידידותי, התפתח לריב שנגמר כשדונובן עזב את המלון ויצר את הרושם אצל צופים רבים שהוא עוד חקיין בינוני של דילן.

למרות הצהרות כאלו ואחרות, נראה שדילן הבין מיד שמדובר בזמר מוכשר ולא בתופעה חולפת וחש מאוים, כפי שחש באותם הימים כלפי הצלחתו של הזמר פיל אוקס. ימים מספר לאחר הסצנה המדוברת, שיחרר דילן הודעה מתנשאת לעיתונות: "שמעתי אותו, והוא לא נשמע כמוני! הוא נשמע יותר כמו ג'ק אליוט".

החייל האוניברסלי

למרות שיסודות הפולק ילווו את דונובן לאורך כל הקריירה, תקופת הפולק הרשמית שלו כטרובדור כללה שני אלבומי פולק מרתקים שיצאו ב- 1965. הראשון What's Bin Did and What's Bin Hid שראה אור בארה"ב תחת השם Catch the Wind והשני .Fairytale האסתטיקה של עטיפות האלבומים מכילה את המוטיבים שאפיינו אלבומי פולק גדולים באותן השנים כגון The Times They are a-Changin' של דילן ואלבומו הראשון של ברט יאנש. המוזיקה הייתה מחוברת לשורשים עם מבחר יפה של בלדות נעימות ומקוריות כמו שיר הנושא של האלבום, כמו גם Belated Forgiveness Plea ו- Jersey Thursday.

באותה השנה הזמינו פיט סיגר וג'ון באאז את דונובן להופיע בפסטיבל הפולק בניו פורט שם הוא זכה לחשיפה בקרב הקהל האמריקאי וגם להשראה רבה ממוזיקאים מקומיים שהיו באזור. השיר Colours נכתב בהשראת הפולק האמריקאי הפשוט והקליט של דרול אדאמס, ודונובן זכה להתארח בתוכנית הטלוויזיה של פיט סיגר בניו-יורק שם השניים ניגנו יחד את השיר.

דונובן אף לקח חלק במאמץ האנטי מלחמתי כחלק מתנועת המחאה של שנות ה- 60. הוא פיתח מודעות למצב הפוליטי -חברתי וראה את תפקידו כשליח, ואת המוזיקה הפופולארית כפלטפורמה להפצת רעיונות להמונים. הוא אימץ שני שירי מחאה חשובים שעד היום מזוהים כשירים שלו The War Drags On של מייק סופטלי ו- Universal Soldier אחד משירי המחאה חוצי הזמן והמרחב הגדולים, שכתבה במקור זמרת קנדית-אינדיאנית בשם באפי סיינט מרי. דונובן הוקסם מהמוזיקה המהפנטת שלה ולמד לנגן את כל שיריה.

השיר Sunny Goodge Street מסמל עבורו את עזיבת עולם הפולק. השיר רווי בהשפעות של ג'אז קלאסי אקוסטי ומסמל את העתיד לבוא - קסמים, פסיכדליה, נדודים, התנסויות חדשות וצורות חשיבה שונות.

*** בשבוע הבא - "הטריפ": התקופה הפסיכדלית והפרחונית של דונובן.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

תגובות

  • מחכה לחלק השני

    כתבה עמוקה ומענינת

    דנה, 02-04-2009 11:56

  • יופי של כתבה

    תודה רבה

    כרם, 04-04-2009 13:09

  • מחכה גם לאיזה ספיישל רדיופוני בנושא

    הדר, 04-04-2009 13:49

  • מטוס ממשיך להפגיז!!!

    אורי, 04-04-2009 19:21