מגזין

יום חדש

בתקופה מטורפת ומלחיצה, הופעה של יהוא ירון זו הפסקה מתוקה מהמועקה. עדי הררי חוטאת עם מתוקים

מאת עדי הררי. 05-03-2009

תגיות: יהוא ירון

יום חדש

לפעמים ישנן תקופות כאלה שהכול מתרחש מאוד מהר. כל כך מהר, שאתם חושבים שאם לרגע תעצרו, תראו את הכול סביבכם מרוח. הכול אינטנסיבי ומעיק ואירועים שקרו לפני יומיים, נראים כמו מלפני חודשיים, כי כבר הספקת לעבור תקופת חיים שלמה מאז שהם התרחשו. בתקופות כאלה קל לשכוח כמה כיף זה ממתקים. אני לא מדברת על במבה שדוחפים בין ארוחות, אלא על הדבר הקטן הזה, שהוא בלתי מחייב, ופשוט, ומצליח לעשות לך את היום קצת יותר טוב. באופן מפתיע הוא טוען לך את הבטריות בדיוק בצורה הנכונה, שהפלוס על הפלוס והמינוס על המינוס. ואכן, יום רביעי שעבר: ישנתי רע, קמתי בשש בבוקר, למדתי וגם מלצרתי, אבל בסוף היום לקחתי אוטובוס ושתי חברות הכי טובות והלכנו לחטוא עם מתוקים: הופעה של יהוא ירון באוזן בר.

זה אולי לא זמן טוב לכתוב שירים , אבל זה זמן מצוין לראות אותך בהופעה

את יהוא ירון אני מכירה בערך מכל מקום. הקונטרבאס שלו לוקחת חלק בכל כך הרבה דברים טובים שפועלים בשנים האחרונות באינדי הישראלי, שקשה להתעלם מקיומו. הפעם הראשונה שראיתי אותו בהופעה עם חומרי הסולו היה בפסטיבל פולק'לה האחרון, קיבלתי טעימה מעולה ורשמתי לפני שבפעם הבאה אני מזמינה את המנה העיקרית, הופעה מלאה.

בעוד בפולקל'ה זה היה רק יהוא על הבמה - מטר תשעים וגיטרת באס, ההופעה באוזן הייתה בליווי הרכב ואורחים. חמישה נגנים עלו לבמה ביחד, ואני עמדתי מאחור, קצת נדהמת מהשפע או מהצפיפות על הבמה ולרגע התפזרתי. הרי באתי לראות אותו, רציתי יותר באס, יותר קונטרבאס, רציתי מופע שיכלול שני דברים שהם בעצם אחד - יהוא ירון והכלי עליו הוא מנגן. שניים-שלושה שירים של גישושים באפלה וזה עבר.

"יום חדש מתחיל" התחיל, והצליח למצוא את החיבור שלי לשקע. הכול בסדר, החשמל הגיע: אני נדלקתי, הקהל נדלק, יהוא וההרכב נדלקו. מתנועות קלות עם הראש ועד תזוזות אמיתיות של העכוז. יאללה, לרקוד. שנים של ציניות גרמו לי לשכוח כמה זה כייף. ההרכב היה מצוין, והצליח לתת לשירים נופך אחר, חדש, אולי שמח יותר. אבל יהוא זה הכול. עם הרכב או בלעדיו, ברגע שהקונטרבאסיסט הפינתי הביישן של "פאניק אנסמבל" מקבל את הבמה הוא מתחיל לשלוח גיצים לכל עבר. הטירוף שאוחז בו כשהוא מנגן בא לידי ביטוי בכל תנועה ותנועה שלו והעיניים רושפות אותו החוצה. כל סולו של הקונטרבאס גורם לך להבין שהכלי זה בעצם התירוץ, והצלילים הנמוכים שממלאים את חלל המועדון בוקעים בעצם מהגוף שלו עצמו תוך שהוא מתנענע ורוקד.

מכירים את זה שאוכלים במבה וביסלי ביחד מאותה שקית?

במהלך המופע הוזמן רועי ריק לבמה, והוכיח לי פעם נוספת את הדבר בו אני מאשימה אותו ביני לבין עצמי כבר תקופה ארוכה: הבחור פשוט סכנת נפשות לכל מארח חביב. המפוחית שלו משדרגת כל שיר שהוא משתתף בו, בין אם הוא שלו או לא, ותמיד ישנה התחושה שהוא מצליח לגנוב את ההופעה. הם עשו שני שירים משותפים, שאחד מהם היה Pick Up The Phone המצויין של רועי. עם מפוחית וקונטרבאס בלבד השיר קבל ניחוח זר ומסתורי, כשלרגע נעלמו לי כולם ואני הייתי במרכז מועדון ג'ז מפוקפק ומעושן בתקופה אחרת, במדינה אחרת. לקראת סוף המופע, רועי עלה לשיר נוסף של יהוא. באמצע השיר יורד יהוא בדרמטיות ומשאיר על הבמה ארבעה נגנים ובמרכזם את רועי בסולו מטורף במפוחית שגורם לך להתחיל לחשב גודל נפח ריאות ממוצע לאדם. כשזה נגמר, נשאר לך רק לתהות אם אולי בכלל זאת הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום. אדיר.

מישהו שומע אותי?

האורחת השנייה של הערב הייתה איגי וקסמן. לא שמעתי ממנה תקופה ארוכה והאלבום האחרון לא הצליח לסקרן אותי מספיק כדי להאזין לו, ולכן הגעתי מעט מסוקרנת ומוצפת בהרבה חוויות ילדות. האמת היא, שהיה נחמד אבל לא היה לי במה לנעוץ שיניים. הנוכחות שלה על הבמה הרגישה לי כליווי בלבד, ואם כבר ליווי, אז יש את טליה אליאב על הקלידים. הייתי נהנת הרבה יותר משליפה ספונטנית של טליה מהעמדה הצדדית אל המיקרופון בקדמת הבמה לטובת שיר או שניים משלה. נדמה לי שכדי לקבל את איגי וקסמן בגרסה החדשה אנחנו בעיקר צריכים ממנה משהו חדש ומפתיע. להחזיר לנו את אותה הדמות שאנו מכירים, באותו סגנון, באותה האריזה, נותן תחושה של רוח רפאים על הבמה. ורוחות רפאים, לפי התפיסה הרווחת, הן בעיקר שקופות.

נשאר לי רק להציע לכם הפסקה קטנה מהתקופות המטורפות שכולנו חווים. היא כוללת בתוכה טקסטים מעולים, מוזיקה מגוונת, הפתעות וכייף. כל זה באריזה קטנה וקומפקטית לצרכן באורך של 50 דקות - ממתק, חבל שאי אפשר לקנות בסופר. יהוא ירון מתחיל עכשיו סדרת הופעות חודשית עם אורחים באוזן בר. תאתרו את ההופעה הבאה, תארגנו לעצמכם יום מטורף במיוחד ותבינו על מה אני מדברת. בעוד מחיר הכרטיס הוא סמלי, החיוך שתצאו איתו בסוף הערב הוא חינם אין כסף, ניתן להשיג אותו בקופה הראשית עם הצגת כרטיס כניסה.

התמונות נלקחו מעמוד המיספייס של יהוא ירון

תגובות

  • על הכתיבה...

    אני חייבת להודות שאני לא ממש מכירה את הסגנון המוסיקה אבל הכתיבה החריפה, היצירתית והקולחת של עדי הררי פשוט עושה חשק להכיר. יהוא ירון, התמזל מזלך! לגבי הכותבת, התברר שוב כי מדובר במטר וקצת של המון כישרון - כי "דברים איכותיים מגיעים באריזות קטנות".

    אוהבת החליטות, 05-03-2009 20:40

  • אין לי מה לומר לך, יקירתי

    איגי וקסמן, 06-03-2009 00:31

  • XyqvkprSQDtibB

    This is way better than a brick & motrar establishment.

    Taron, 03-10-2011 14:50