מגזין

רעש מעוגן בחוק

האורקסטרע זה פרויקט ביוזמתו של רע מוכיח ביחד עם שמונה נגנים מתחלפים. שירן מוסטובוי יצאה למסע מוזיקלי אינטימי בלבונטין 7

מאת שירן מוסטובוי. 24-02-2009

תגיות: רע מוכיח

רעש מעוגן בחוק

בתחילת הערב חשבתי לעצמי, מעניין מה הולך להיות. לא ידעתי למה לצפות. ערב גשום וסוער שנדמה שבטעות השתלב היטב עם הסערה הפנימית שההרכב מייצר. ההופעה התחילה איך לא, באיחור לא קטן ואורכה היה כמעט שעה. הופתעתי לגלות שגרעין כל כך מעורה בתעשיית המוסיקה וגם מוכשר לא משך הפעם יותר מ-15 אנשים. וזו גם אחת הסיבות שהרגשתי צורך לעדכן את קהל חובבי ההופעות במה שהמופע מספק. אמורפיות מתפרצת.

האורקסטרע זה פרויקט ביוזמתו של רע מוכיח ביחד עם שמונה נגנים מתחלפים. הם מופיעים אחת לחודש בלבונטין 7 ומייצרים מופע אמנותי אינסטרומנטלי, אקספרימנטלי, הארד קור ולויאלי, בעיקר לעצמם. תוך כדי מתיחת מיתרים וגבולות שלהם ושל הקהל.

קשה להיכנס למוחותיהם של תשעת האנשים המוכשרים על הבמה אשר ביחד יוצרים אנסמבל מרדני וחודרני. רע מוכיח על התופים מכה ומלטף, מנצח על ההרכב מצד אחד, אך מצד שני אין תחושה של נוקשות או עמידה במערכת חוקים מחושבת מדי. ההרמוניה הלא מאורגנת מביאה עימה מתח ויוצרת סדר מנטלי בתוך הבלגן וגם אם לעיתים התחושה היא של כאוטיות מאולתרת, זה לא המצב. זאת משום שחברי האנסמבל מרגישים אחד את השני ונהנים איש, איש מהפורקן האינדיווידואלי שלו, ועובדה זו היא המאגדת את כולם אל תוך כביש אחד בעל נתיבים רבים, ללא פקקים או רמזורים.

לחברי האנסמבל לא היה חשוב כמה אנשים נמצאים בשביל להאזין, הם שם בשביל עצמם ובשביל לתת למוחותיהם פתח למילוט מהתבניות הרגילות שאוחזות בהם ביומיום, גם אם כי אני בטוחה שאם היו עוד אנשים האפקט של המופע היה מתעצם.

שלומי שבן מצליח לרגש גם על סינתיסייזר, תום מוכיח עושה אהבה עם גיטרת הבס שלו ומביא אותה לתנוחות מאוזנות. יוני סילבר עם בס קלרינט שלטעמי קצת הלך לאיבוד בין שלל גווני הצלילים אך עדיין לא ניתנת האפשרות להתעלם ממנו. פושטק ואורי פרוסט על גיטרות מחשמלות, יאיר סלוצקי על טרומבון שהעניק גוונים מאוד עמוקים של ג'אז ובלוז והורגש מאוד לאורך כל הערב. דניאל שריד על הפסנתר וגם אריק חיות שישב בצד עם מיני סינתיסייזר, העמיק כל צליל והעניק לו הד, מקצבים אתניים לעיתים, ובאופן כללי השתלב עם היצירתיות.

ניכרים מאוד אלמנטים של ג'אז, בלוז, שנות ה-80, אינדסטריאל ובטוח כמה וכמה שפספסתי או שנטמעו היטב במערבולת הצלילים. בתחילת הערב נדמה היה לי שאני בסרט היצ'קוקיאני וזאת משום שכמוהו גם היצירה המורכבת ניחנה ביכולת למתוח את המאזין ולהשאיר אותו על קצה הכיסא, מחכה לעוד קצת מהריגוש של הבלתי צפוי.

אי אפשר להגיד שכול אחד יוכל ליהנות באותה מידה מערב שכזה וזאת משום שהוא אינו פשוט, לא מתחנף בצלילים הצבעוניים שהוא מספק וללא ספק מאתגר את האוזן ובעיקר את המחשבה. זו גם הסיבה שמרוב שנשאבתי פנימה שכחתי לצלם ולבסוף צולמה תמונה אחת של האיש והמקלות. לא נורא, עכשיו תורי להשאיר אתכם במתח.

א-טונליות היא אינה מילה גסה ומאוד חבל שכמעט ולא היה קהל או כמו שרע זרק באוויר מי שלא כאן מפסיד. לכן חברים תתחילו לספור ארבעה שבועות משלשום ותפרגנו לעצמכם יציאה מהשגרה המוסיקלית אל תוך מסע ארוך ולא פשוט אבל כאמור הדרך היא החשובה ובסופה אני מקווה שתצאו מזוככים ומרוצים.

אורקסטרע הופיעו בראשון, 22.6, לבונטין 7.

תגובות

  • בוז.

    שוגר בוגר, 28-02-2009 00:07

  • אחלה כתבה..

    אהבתי את הסגנון..פיס

    קיסלוק, 02-03-2009 00:47