מגזין

You've Got A Fred

זה התחיל בראיון טלפוני ונגמר בפגישה מאחורי הקלעים. גלית גרינר מתרגשת מביקורו של פרד ווסלי

מאת גלית גרינר . 17-02-2009

תגיות: Fred Wesley

You've Got A Fred

וואו. פרד ווסלי מגיע לארץ. וואו. חודש ימים חיכיתי בקוצר רוח שלא הרגשתי מעולם, לבואו של אחד המוסיקאים הגדולים ביותר בעיני, אחד האנשים שאני מעריצה ושסוף סוף תהיה לי הזכות לפגוש, לשמוע, לעצום את העיניים ולעוף מהצלילים שיוצאים מהטרומבון שלו. לצוף, לקבל פאנק אמיתי חי ובועט מהבן אדם שעבד הכי קרוב לסנדק של הפאנק, ג'יימס בראון. מהאדם שיכול ליצור מחדש בערב אחד מוסיקה שתופסת את הרוח של אותם ימים, השנים של "המוסיקה" בעיני, השנים ששברו מסגרות חברתיות ותרבותיות בכלל ומוסיקאליות בפרט, הן 67'- 74'.

באותם ימים שפת הפאנק נכתבה, עוד לפני שקראו לילד בשמו- הם פשוט עשו אותה, יצרו אותה. במילותיו של פרד: "We didn't know we were creating new music, we didn't know we were creating funk, we just knew we were doing a new music... people named it funk".

ההתרגשות מבואו של פרד תפחה כמו בצק רך כשנודע לי שיהיה לי גם את הכבוד לשוחח עימו בטלפון, לשאול אותו את השאלות שתמיד רציתי לשאול ולקבל עליהן תשובות לא רק מכריכות של דיסקים ותקליטים או מאתרי מוסיקה למיניהם.

ג'יימס היה היוצר, המיינד שמאחורי הדברים בכתיבתם ומלפניהם כשהוא קורע הרבה לבבות מהשירה הג'יימס בראונית שלו, עמוקה, חודרת, כואבת, עוצמתית והכי חשוב, הכי אמיתי שיש. קול שסודק בבשר החי, שיוצא מתוך מקום שלם שברור למי ששומע שהוא יצר אותו, כתב את המילים ואת המוסיקה ולא סתם משחק עליו טוב.

פרד עבד עם בראון בשנים הכי מהותיות שלו, בהתחלה כטרומבוניסט, ובהמשך, בשנת 71', היה המנהל המוסיקאלי. הוא ידע לתרגם את המיינד שלו, את שבירת הגבולות וההמצאות שלו, ידע להחזיק את הלהקה, את ה- JB's, את הלהקה שהייתה שייכת תרתי משמע לבראון, ולסחוף אותם יחד עם ג'יימס לתוך החלום החום, שהיה מלא בגאונות לשמה מצד אחד ובעריצות ומגלומניה מן הצד השני.     

או במילותיו של פרד:

"I had to free my mind you know...my mind was bounded by musical rules and James Brown didn't adhere to any of those rules. So I had to free my mind in order to understand what he was talking about, and what he was talking about was doing the music the way it came to him, and that's why his music is so fresh and innovative".

כשפרד סיפר בטלפון שעיקר ההופעה בארץ תתמקד במוסיקה של ג'יימס בראון ובחגיגה של הנשיא השחור והפאנקי החדש של ארה"ב, כבר לא יכולתי. לאורך כל הראיון הלב שלי געש והתרגשתי, אבל היה לי כיף שזה כל כך חזק ושזה גם עובר אליו. פרד היה חביב באופן מיוחד, בדיוק כמו שחשבתי וביקש שנבוא לומר שלום בסוף ההופעה.

ההופעה הגיעה. ההיניקן מיוזיק רום היה מפוצץ באנשים ובגרוב, מחכים לבואו. עמדתי בשורה הראשונה, ממש מולו, שומעת, רוקדת, קופצת, מחויכת, וכמו שאמרו לי אנשים- קורנת. ההופעה לא הייתה ארוכה וניכר שהם עייפים מסיבוב ההופעות, אבל הגרוב של פרד נטף מכל צליל וקול שהעיר את המתים. הוא ניגן ושר, חייך ותקשר עם הקהל כאילו כל אחד מאיתנו הוא אחד מהלהקה והוא מתרגם לנו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשבור את החוקים. הוא הצליח.

הרגשתי שפרד שר רק לי, מנגן רק לאוזני ונכנסתי להופעה כמו שאף פעם לא קרה לי, הרגשתי את רוחו של ג'יימס באוויר, עצמתי את העיניים ועפתי בשחרור טוטאלי. לא חשבתי על כלום, רק הרגשתי את הפאנק.

בסוף ההופעה הייתי חייבת לפגוש אותו. ידעתי שלא תהיה לי הזדמנות נוספת האינטואציה דחפה אותי חזק. מצאתי אותו. פרד קיבל אותי בחיוך רחב, חיבוק רחב ונשיקה, ומשפט שילווה אותי לאורך שנים:"Every show I focuse on someone and sing to him. This time I sang for you".

פרד הוא איש שיודע לשתף ולשחרר. לא זכיתי לראות את ג'ימס בראון בהופעה חיה. אבל אני בטוחה באמת ובכוח שלו אני בטוחה שמחיר העוצמה שלו עצר אותו מלשתף, מלחלוק עם האנשים שעבדו איתו, הוא נתן את כל כולו לקהל אבל שמר על מרחק. זה היה חייב להיות מישהו כמו פרד, כדי לשחרר מעט מהגאונות הזו מבלי לשרוף את הלהקה מהר.  

"All I can tell this young musicians is learn your instrument thoroughly and then play from your heart. You first have to learn what ever instrument it is you play- you have to learn the in and out of it, and then you have the facility to do what your heart dictates you".        

תגובות

  • בובה בהחלט את "זרחת" באותה הופעה...

    ולנו הייתה את הזכות להיות שם ביחד ...זאת גם פיסת היסטוריה :)

    שי, 17-02-2009 20:29

  • לי היתה את הזכות לזרוח לצידך

    גלית, 18-02-2009 00:48

  • אחלה כתבה

    משתתף פעיל בזריחה בשתי ההופעות!

    אסף בן קרת, 18-02-2009 17:12

  • איזה כיף

    גרמת לי להרגיש כאילו הייתי שם ולהתחרט שלא באמת נכחתי באולם :)

    נועה, 22-02-2009 11:36

  • לכבוד הוא לי

    גלית, 07-03-2009 21:30