מגזין

המיקרוגרוב - איי קרמבה!

ממש לפני הסלסה בת זמננו, קצת אחרי הממבו של פעם, כשהמקצבים הלטינים פגשו ברית'ם אנד בלוז האמריקאי. דניאל קיסלוק בקצב ה- Boogaloo

מאת דניאל דוני קיסלוק. 08-02-2009

תגיות: המיקרוגרוב

המיקרוגרוב - איי קרמבה!

אמצע שנות השישים, המלחמה הקרה בשיאה, הסובייטים מציבים טילים בקובה, האמריקאים מרגלים אחר השלטון של קסטרו, פליטים קובנים מנסים לחצות את הים הקאריבי למיאמי, והשלטונות האמריקאיים מונעים מהם מקלט מדיני. הקהילה הלטינית-היספנית בארה"ב חרדה לגורל המתיחות של קובה וארה"ב שיוצרת קרע עמוק בין אזרחי אמריקה, אבל אי שם, ברחובות ניו יורק ובמיוחד בשכונת הארלם המתח גורם למשהו שונה, קונפליקט התרבויות מגיע לזירה המוסיקלית.

ממש לפני הסלסה בת זמננו, קצת אחרי הממבו של פעם, נוצר דו-קיום של הרית'ם אנד בלוז האמריקאי עם התרבות הלטינית בזמן שיא המתיחות בין אמריקה לקובה. השחורים, הקובנים והפורטו-ריקנים של הארלם נוהרים כולם אל מועדוני מוסיקת הבוגאלו (Boogaloo) החדשה.

הסגנון המוסיקלי - "בוגאלו", הינו היתוך ישיר של מוסיקה לטינית מעורבת של ממבו, צ'הצ'הצ'ה, ומקצבים לטיניים נוספים עם גל הרית'ם אנד בלוז של שנות השישים. מקצבי פרקשן עם כלי נשיפה שמגיעים מהFאנק ועל כל זה שירה של מוסיקת הסול באנגלית. הסלסה הינה תוצר בגלגול מאוחר יותר של הבוגאלו, ולכן יש דימיון רב ביניהם.

במשך עשורים שהשחורים וההיספנים הרגישו הזדהות אחד עם השני בעקבות הגזענות בכל רחבי אמריקה, אבל "מלחמות" של שליטה ברחובות מנעו מהם למצוא דרך גישור כדי לעמוד ביחד מול הקיפוח. הצצה לתוך הסצנה המוסיקלית באותה תקופה, מראה שתמיד היה כבוד דו-צדדי לתרבות המוסיקלית של כל אחד, אך יחד עם זאת, עדיין, לא נחצו הגבולות לגמרי.

השחורים התלהבו מהמקצבים הלטינים, אבל תמיד נשארו בגדר מציצים בפתחים של מועדוני הממבו הגדולים בהארלם ההיספנית למראה הריקודים המהירים וה"מוזרים" של הלטינים. הלטינים הראו סימפטיה רבה לג'אז ולדו-וופ האפרו-אמריקאי של אותם זמנים, ואף הושפעו מאוד בז'אנרים שלהם, אך תמיד חששו מהאסרטיביות של השחורים.

ה"בוגאלו" היה בדיוק החוליה החסרה בכדי לחבר את הקהילות הללו לתוך פיוז'ן מוסיקלי תרבותי אחד שלם. לצד המתח הפוליטי, נחצו הגבולות המוסיקלים והבוגאלו היווה במה למילוי כל הפערים הללו. על רחבת הריקודים היה אפשר למצוא בחורות לטיניות רוקדות עם בחורים שחורים ובאותו מחזה היה אפשר לראות גם להקות מעורבות.

לצד הסגנון החדש הופיעו אמנים לטינים מפורסמים כגון הזמרת האגדית סיליה קרוז (Celia Cruz) ומתופף הפרקשן טיטו פואנטה הגדול (Tito Puente) ששילבו ממבו ובוגאלו. הבוגאלו הצמיח לא מעט אומנים חדשים כגון ריי בארטו (Ray Barreto), ג'ו קובה (Joe Cuba Sextet) וכמובן פיט רודריגז (Pete Rodriguez) עם הלהיט הגדול ביותר של הבוגאלו I Like It Like That.

הבוגאלו היווה את המפתח לחיבור בין שתי הקהילות הגדולות ביותר של המיעוט באמריקה, והגיע לערים נוספות כגון מיאמי, לוס אנג'לס ועוד ערים רבות עם ריכוזים גדולים של מיעוטים. המיני-ז'אנר הזה צץ אי שם בשלהי שנות השישים והחזיק מספר שנים בודדות עד אמצע שנות השבעים בלבד. ייתכן הסיבה האמיתית להעלמות הבוגאלו, הייתה לידתה של הסלסה, והפיכתה למותג בינלאומי, שכמובן ללא הבוגאלו, לא הייתה מגיעה לסקירה העולמית של היום.

אלבומים מומלצים:

The Rough Guide to Boogaloo

 

תגובות

  • boogaloo

    מעניין שדווקה בחיבור בין הקהילות העניות נוצרת מוסיקה כה אופטימית ומלאת שמחת חיים שכנראה עוזרת להם להתגבר על כל הקשיים ולהוכיח את קיומם בארצות הברית. גדול!!!

    alkis, 09-02-2009 21:08

  • היידה טיטו

    Puente מת עליו!

    גלעד, 07-04-2009 03:55