מגזין

ביט בוקסינג

ה"בלקן ביט בוקס" הגיעו לביקור מולדת, אודי ניב חזר מסוף שבוע של קרנבל

מאת אודי ניב. 07-02-2009

תגיות: אודי ניב, הופעות חיות, Balkan Beat Box

ביט בוקסינג

אם תשאלו לשמה של להקה ישראלית שמבלה את זמנה ברחבי תבל עם ממוצע של 200 הופעות בשנה, זו שהגיעה בסוף השבוע האחרון לביקור מולדת והצליחה למכור את כל הכרטיסים לכל שלושת ההופעות המתוכננות שלה מראש, וודאי תוכלו לענות בקלות. כשבידם הצלחה עולמית, עלתה אמש חבורת ה"בלקן ביט בוקס" לביקור מולדת.

אמנם עברתי כבר מזמן את הגיל של נהירה לעבר השורות הראשונות, אך לרוע מזלי, עדיין לא הגעתי למימדים של אלו העומדים בשורות האחרונות. דווקא בהופעה שהיא עליזה יותר מקרקס, ושמחה יותר מחתונה, בדיוק כמו זו של ה"בלקן ביט בוקס", המיקום ביחס לבמה ולהגברה והאפשרות לרקוד תוך כדי היכולת לראות את המתרחש על הבמה, חשובים מאין כמותם. לכן הקפדתי בכל זאת להגיע בזמן הנקוב ולשמור לעצמי מקום באזור הקדמי של מועדון הבארבי.

בדרכי פנימה חלפו על פני לא מעט פרצופים מאוכזבים שמצאו את דרכם חזרה הביתה ללא הישג מבוקשם. שני מסכי ענק, תפאורה צבעונית של גמלים מוצנחים, מערכת תאורה כפולה בגודלה מהנהוג בהופעות המועדון ובמה שעוטרה בוילונות תיאטרון, המתינו למאות ברי המזל שפקדו את המקום ורכשו כרטיס מראש.

רגע לפני שהקרנבל מתחיל, אני סורק במבט את המקום, מהרהר לעצמי בסוד כוחה של הלהקה. הקהל שהגיע הערב, כך נדמה לי, מורכב מאותו מנעד רחב של גוונים שיש ל'בלקנים' להציע. יש בו מכל הסוגים, מכל המינים, מכל העדות ומכל הגילאים ויש הרבה ומספיק לכולם. היכולת להכיל כל כך הרבה מרכיבים שונים ומנוגדים ויתרה מכך, הטמעתם לידי מקשה אחת אחידה של מוזיקה שמחה, חכמה, מורכבת ומלהיבה כאחד, היא ההופכת את החבורה להצלחה עולמית מסחררת ללא כל גבולות, זמן, מקום והעדפה מכל סוג שהיא. אפילו לא מוזיקלית. עושה הרושם שכל מי ששם אוזנו על 'הביט בוקסרס', ללא כל קשר להעדפתו וטעמו המוזיקלי פשוט נשבה בקסמם.

החבורה עולה לבמה, סימפול ראשון מתחיל ואיתו גם עיכוב טכני קצר. כמה שניות של הלם עוברות עד שתומר יוסף לקח אחראיות והזכיר לכולם למי שייכת הבעלות במקום. לא עוברת דקה, Move it, קטע הפתיחה נכנס להילוך ראשון והטירוף מתחיל. B.B.Beat ו- Digital Monkey מגיעים מיד אחרי ואני מתחיל לתהות אם המקום ישרוד את הלילה.

רשימת השירים כללה בתוכה למעלה מעשרים שירים שמרביתם קיבלו גרסה מוארכת ועיבוד חדש ומשכנע. אחרי War Again, הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש והמתקרב שלהם, הביאה החבורה ביצוע משופשף לשיר La Bush Resistance שחובר יחד עם Mexico City. גם הביצוע של Hermetico, הלהיט הגדול שלהם הגיע בדיוק באמצע ההופעה ונתן תחושה כללית של טירוף חושים עטפה את החלל.

תמיר מוסקט מנצח על התזמורת שלו במקצוענות. אפשר לראות על העוויתות בפניו ובגופו שהוא חי ונושם כל תו שמנוגן. כשהוא מכה בצורה מושלמת בתופים שלו ואחראי על המחשב במקביל, הוא מצליח לשמור על קשר עין עם שאר החבורה ולוודא שכל אחד מחברי הלהקה חובר לתוך מערבולת הצלילים המורכבת שלהם בשלמות. הגיטרה של אורי כינורות מסתלסלת ועושה נעים עם הנגיעות המזרחיות והבלקניות שלה, אורי קפלן ואייל תלמודי נשפו בנו בשיא הכוח ובנו הנדלר עם הבס המקפיץ.

מצידה השני של הבמה, יושבת מערכת הפרקשן של תומר יוסף, יחד עם מכונת הסימפול שלו כשהוא נע בינה לבין קדמת הבמה ומנצח על הקהל. תומר יוסף הוא חיית במה. הוא חי את הקהל, מרגיש אותו וניזון ממנו בכל שלב של ההופעה. הוא יודע מתי להודות לו ומתי לסחוט ממנו, הוא מרגיש כשהוא מתעייף ומזהה כשהוא הולך לאיבוד ויעשה הכל בכדי להחזיר אותו למשחק. הוא יקפוץ עליו "ואם אתם צריכים אני אקפוץ עליכם שוב" כדבריו.

לא פלא שמוסקט אמר לא פעם בראיונות שההופעות שלהם בישראל תמיד שונות ומיוחדות יותר. הקהל שלהם מקצוען ברמה בינלאומית בדיוק כמו ההרכב עצמו. הוא רוקד, הוא מחבק, הוא חם והוא לא מתבייש לקרוא בקול ובשירה לפני ואחרי ההופעה. אם אני לא טועה, כמויות כאלה של זיעה לא ספג היכל הבארבי מזה זמן רב. במיוחד בביצוע הארוך והמצוין לשיר Pachima, בו שולבה גרסת הרימיקס של UBK, שנתנה את האות לסיומה של ההופעה ותחילתם של שבעה שירים שני הדרנים. במהלך ההופעה וההדרן הנחיתו ה'בלקנים' על הקהל שלושה שירים חדשים. כולם טובים בעיני ועושה הרושם שישנה תפנית מסוימת בכיוון המוזיקלי החדש שלהם ושישנו דגש רב יותר על הטקסטים עוסקים בנושאים רלוונטיים ובוערים כמו גזענות ומלחמות.

אם בכל זאת להיות אובייקטים ולמנות גם את הצד הפחות מוצלח של הערב, הרי שמחלקת הסאונד לא תמיד השביעה את רצוני. הגמגום שהחל כבר בשניות הראשונות, כשמוסקט מצא עצמו ללא מחשב ומיקרופון, אותתה על חוסר מוכנות מצידה של ההפקה למערכת הסאונד המורכבת של הבלקנים. המיקרופונים המשיכו לתעתע והיו רגעים בהם צלילי הגיטרה המופלאים של כינורות, או מחלקת הנשיפה נבלעו אל תוך מערבולת הצלילים המאסיבית של התופים הדיגיטלים. כבר במהלך ההופעה עצמה השתפר הסאונד, כך שמי שיהיה נוכח בהופעות שהגיעו אחרי, וודאי יהנה מסאונד טוב יותר אחרי הפקת הלקחים של ההופעה הראשונה.

אחרי כמעט שעתיים של הופעה, הרגליים בקושי סוחבות וגם לשד הקטן עם הכובע ליצן נמרח כבר האיפור. תשישות ושובע- זה בדיוק מה שהופעה טובה ואנרגתית כמו זו של ה"בלקן ביט בוקס", צריכה לסחוט ממני.

צילום: Miao Wang

תגובות

  • היה מעולה

    עומר, 07-02-2009 15:51

  • אחח, הייתי צריכה להיות שם.

    הנחה מן הכתיבה על הכותב: אודי, נדמה כי השתקפות הקהל בעינייך היא איפשהו זו שלך עצמך - ייתכן שגם אתה מציע מנעד רב גוני אישיותי, לפחות כמו זה של הבלקנים וקהלם. תראה, אפילו המקום שתפסת הוא הכי טוב: באמצע ;-) תודה על יופי של סיקור שניתן בפירוט וברוחב לב. קצת באסה שפיספסתי כזו קלאסה.

    שרהג'נוס, 07-02-2009 18:29

  • בלקן ביבי

    סחתיין, אין ספק שמדובר כאן בחוויה קיצונית ביותר, וגם כבוד לבבב שהם עשו היסטוריה של ארבע הופעות סולד אאוט ברצף. רק דבר אחד קטן, הנשפן שהוא גם ממנהיגי הלהקה, הוא אורי קפלן. אורן קפלן הוא גיטריסט שמסתובב באותם חוגים.

    דקסטר בוכניק, 07-02-2009 18:29

  • דקסטר

    אין עליך יא דקסטר...תמיד מוצא את מה שחומק מעיני נכווןן.. אורן קפלן הוא הגיטריסט שהזכרתי בדיוק לפני שבוע ב"מקושר".. בהקשר של אלברט סופר ולהקת אלגנט.. אורי קפלן, כשרון אדיר אחר, סקסופוניסט משובח, הוא אחד מהשלושת המוחות הראשיים שמאחורי המוזיקה בבלקן ביט בוקס.. תודה

    אודיני, 07-02-2009 19:14

  • אלגנט היתה להקה ענקית

    P-;

    דקסטר בוכניק, 08-02-2009 01:04