מגזין

דאבל וואו

ליאור שיינברגר בהמלצה חמה על הפסקול והסרט: "נער החידות ממומבאי"

מאת ליאור שיינברגר. 04-02-2009

תגיות: נער החידות ממומבאי

דאבל וואו

כל מי שמכיר אותי יודע שאני אספן פסקולים כפייתי. כן, אני מודע לזה שמדובר בסטייה לא קטנה, אבל היי, הרווח כולו שלכם - אחת לכמה תכניות אני דואג לשבץ קטעים מאותם פסקולים בתוכניותי השונות. כל פסקול הוא רסיס זיכרון, מקטע מתוך סרט שהצליח לסחוף אותי לכמה שעות אל עולם אחר, תרבות אחרת - אסקפיזם מחנך.

צ'ארלי צ'אפלין - גאון לכל הדעות, תפקד כמלחין בכל אחד מסרטיו - כבר אז, באותה תקופה, היה ברור לכל מי שהבין קולנוע - פסקול מושלם, לא רק מעשיר את חוויית הצפייה אלא מאפשר לצופה לקחת איתו הביתה בסיום ההקרנה משהו מהסרט. קטע שאולי נראה לנו פחות חשוב או פחות בולט במהלך הצפייה, אך בלעדיו, הסרט פשוט לא היה אותו הדבר. היתקלות חוזרת באותם צלילים בסיום הצפייה, זורקת אותנו אוטומטית לתמונות מהסרט. חושבים שאני ארכאי מדי?

ננסה דוגמה אחרת: קוונטין טרנטינו - עוד גאון קולנועי שעושה שימוש מושכל בפסקול בכל אחד מסרטיו (נסו לחשוב כמה זמן אחרי "להרוג את ביל" המשכתם לזמזם לעצמכם את Twisted Nerve ). גאון נוסף הוא דרן אהרונובסקי שעד היום אני חוטף צמרמורת לא רצונית בכל פעם שבה אני שומע את הקטע המרכזי מתוך "רקוויאם לחלום" ולחילופין נסחף במחשבות בקטעים מתוך "המעיין".

אני יכול להמשיך ולזרוק דוגמאות ללא הפסקה, אבל אני חושב שהפואנטה הובנה כבר ולכן, ארצה לעבור למנה המרכזית שלשמה נתכנסנו כאן היום ובנימה זו אני מסיר את הכובע בפני דני בויל. מי שהוכיח את עצמו כגאון ב- "טריינספוטינג" (ובהרבה סרטים אחרים, למרות כמה נפילות סתמיות), עשה זאת שוב.

Slumdog Millionaire או בשמו העברי "נער החידות ממומבאיי" הוא יצירה קולנועית מרהיבה שהצליחה לרתק אותי למסך עם חיוך ענקי. איני מתיימר להיות מבקר קולנוע אבל מדובר באחד הסרטים היותר מיוחדים שצפיתי בהם בעת האחרונה. הסרט נפתח בהצגת שאלה לצופים: ג'מאל מאליק, נער בן 18 , מגיש תה, שגדל בפרברי שכונות העוני שבמומבאי הודו, הגיע להשתתף בגרסה ההודית של "מי רוצה להיות מיליונר" ורחוק שאלה אחת מזכייה בפרס הגדול... איך הוא עשה את זה ?

מי שעוד שואל את עצמו בדיוק את אותה שאלה, הם אנשי המשטרה ההודית אשר עוצרים אותו ומביאים אותו לחקירה (אלימה יש לציין), בחשד כי רימה בתכנית. דרך השאלות שלהם, אנו נחשפים אל סיפור חייו של ג'מאל ובעזרת עריכה קולנועית משובחת, אנו נזרקים בין תקופות שונות שעבר, נחשפים אל סיפור אהבה מרתק ולומדים את התשובה לשאלה שהוצגה בראשית הסרט. אם הייתי צריך להשוות את "נער החידות ממומבאי" לסרט אחר, הייתי אומר שהוא מזכיר את "עיר האלוהים" עם קצת פחות דם והרבה יותר צבע.

דני בויל לא מפחד להתלכלך או לשחק בחרא (כל מי שצפה ב "טריינספוטינג" יודע על מה אני מדבר וגם כאן אנחנו מקבלים אזכור חוזר) ובסרט אנו נחשפים לכל הטינופת שקיימת בהודו - עוני, אלימות, רוע ובמקביל - גם לב חם. כדי להוסיף עוד קצת סופרלטיבים, גם השחקנים הראשיים דב פאטל (בתפקיד ג'מאל) ופרידה פינטו (בתפקיד לטיקה - אהובתו, ואפשר גם לציין כאן - אחת הבחורות היותר יפות שנראו על מסך הקולנוע) עושים עבודה מצוינת ואמינה. הסרט זכה בכל כך הרבה פרסים ומועמד ל-10 פרסי אוסקר (יש לי הרגשה לא רעה שהוא גם יגרוף לפחות מחצית מהם).

ועכשיו - לפסקול

המוסיקה לכל אורך הסרט, בין אם מדובר בלחנים שמתנגנים ברקע או בין אם מדובר בשירים מלאים, מצליחה להעיף את הסרט לגבהים חדשים. כבר שלושה ימים שאני מאזין לפסקול הסרט ברצף וההגדרה הכי טובה עבורו היא: "וואו". נכון, מדובר בהגדרה לאקונית מדי לפיכך אגדיר אותו מחדש: "דאבל וואו".

ברצינות, הפסקול כולו משלב יצירות של A.R. Rahman מי שאחראי לכל כך הרבה פסקולים בוליוודים, אבל גם ללא מעט יצירות מחוץ להודו - האיש מכר מעל 100 מיליון אלבומים ומעל 200 מיליון קלטות (מסתבר שאני לא היחידי שעדיין משתמש בטייפ).

תמיד ידעתי שמוסיקה הודית היא בהחלט לא רעה, בעיקר מההאזנות לא מעטות לבחור עם השפם שמסתובב כאן בתחנה ועונה לשם 'אביבי', אבל אני מודה ומתוודה שלא התמכרתי. הפסקול הזה שינה את התמונה ואפשר בוודאות להכריז על אהבה מוסיקאלית חדשה בחיי.

בפסקול הסרט ניתן למצוא קטעים הודים מסורתיים (Ringa Ringa) לצד קטעים אלקטרוניים סוחפים (Liquid Dance, Riots) ואפילו היפהופ מטורף (O...Saya הקטע שפותח את הפסקול, פשוט מעולה ומקבל שדרוג בהשתתפות M.I.A). בכלל, דני בויל השכיל להשחיל לסרט (ולפסקול) קטעים מעולים של M.I.A (אין כאן מספיק מקום להתחיל לשבח את פצצת הכישרון הזו), כמו Paper Planes הבועט (חכו שתשמעו את גרסת הרמיקס של DFA שמופיעה גם בסרט וגם בפסקול בנוסף לגרסה הרגילה - היא תעיף אתכם באחריות). קטע היפהופ נוסף הוא Gangsta Blues  של הראפרים ההודיים Blaaze & Tanvi Shah שנשמע כמו יציאת West Coast שלא הייתה מביישת אף ראפר אמריקאי.

הקטע שחותם את הסרט ואת הפסקול - Jai Ho הוא אחד הדברים היותר מגניבים ששמעתי מזה הרבה זמן וקיים חשש סביר כי הוא יהפוך לצלצול הבא שלי בנייד. דרך אגב, הפסקול עדיין מתנגן אצלי במערכת, גם בעת כתיבת שורות אלה ובכל האזנה ההתמכרות הולכת וגוברת ואיתה גם ההנאה. לסיכומו של עניין הפסקול הזה עומד בזכות עצמו וניתן להאזנה מהנה גם בלי צפייה מוקדמת בסרט, אבל כדי להגיע לכדי חוויה שלמה - פנקו את עצמכם וגשו לראות את "נער החידות ממומבאי" ובסיום הסרט חיזרו לפסקול שלו - הנאה מובטחת.

תגובות

  • סרט ופסקול מעולים

    JAI HO אכן אחד הממכרים והפסקול באמת מתלבש מושלם על הסרט הערוך למשעי. כרגיל- כתיבה נהדרת:)

    פרלה, 04-02-2009 10:48

  • מסכים ולא מסכים

    הפסקול באמת ענק ... אבל הסרט הזה זה הסרט הכי אוברייטד בכל הזמנים (ואני עוד חולה על דני בויל) אחרי חצי ראשון נחמד החצי השני מאכזב מאוד- לא מבין את ההתלהבות ואין מה להשוות את הסרט הזה ליצרת מופת כמו עיר האלוהים

    kraz11, 04-02-2009 14:00

  • שמע, טובים ממני כבר אמרו - על טעם ועל ריח..

    זה לא שדני בויל חף מקיטש במהלך 'נער החידות', אבל - מבחינה קולנועית פרופר (לא מתייחס עכשיו בכלל לסיפור אלא נטו לצילומים, עריכה, סאונד, משחק ובימוי) - מדובר בשירה צרופה. אין מה לעשות, האיש מבין קולנוע ורואים שהושקעו ביצירת הסרט מאמצים רבים וגם אהבה לא מעטה וזה מה שמביא אותי להתייחס לסיפור ולעלילה שמלאים בכל כך הרבה נשמה עד שהם מצליחים לגרום לחלק ניכר מהצופים להביע אמפתיה כלפי הדמויות ולתת לעצמם להיסחף עם הסרט.. ושוב, זכותך גם לא ליפול מהכסא :) בהקשר להשוואה ל'עיר האלוהים' - אין ספק שמדובר ביצירת מופת - אלימה ומסוגננת אך מדובר בשני סרטים שונים. השוואה בין 'עיר האלוהים' ל'נער החידות' נעשתה משום שבשני הסרטים, אתה נחשף לסיפור התבגרות של נערים בתנאי עוני מחפיר ושתי הדמויות הראשיות (ב'עיר האלוהים' - שני חברים, ב'נער החידות' - שני אחים) פונות לנתיבים מנוגדים שהתנגשות ביניהם גוררת עימות נוסף עם שאלת האלימות.. אבל כאן מסתיימת ההשוואה.. עדיין מדובר בשני סרטים שונים.. עוד הערה לסיום - תתרחק מ'עיר האלוהים 2' מדובר בחרא של סרט.

    שיינברגר, 04-02-2009 14:11

  • רגע רגע

    כשאתה אומר יצירה קולנועית מרהיבה ,איך אתה לא יכול לא להתייחס לתסריט, לסיפור עצמו ? נכון שהתסריט הוא לא תמיד הדבר הכי חשוב בקולנוע כמו למשל אצל לינץ' אבל זה לא המקרה פה ,אין משו שיכפר על התסריט החלש מלבד המוזיקה באמת. בסרט אוסקרים כזה שאפילו מועמד על תסריט אם אינני טועה זה פשוט בושה איך הוא הזה זוכה להרבה יותר תשבוחות מהמתאבק(סרט השנה שלי) ומגראן טורינו הנפלא של איסטווד. ומה גם שהמשחק חלש , ג'מאל כל הסרט עם הבעת פנים אחת -יותר גרוע מקיאנו ריבס וגם החברה שלו לא מרשימה הצילומים נהדרים ודני בויל עושה עבודה טובה וסה"כ הסרט נחמד אבל שוב- לא ראוי להיות במקום שהוא נמצא בו . כפי שאמרתי א-ו-ב-ר-י-י-ט-ד דני בויל צריך לעשות יותר סרטי מדע בדיוני כמו שמש ו28 יום אחרי וכפי שאמרתי אם אתה מחפש סרט חדש וטוב תראה את המתאבק(של ארונובסקי)

    kraz11, 04-02-2009 19:54

  • כמה הבהרות :)

    ראשית, בנוגע ל'מתאבק' מסכים איתך - מדובר באחלה סרט, אני לא יודע אם שמת לב אבל אני מתייחס גם לדרן אהרונובסקי בתור גאון בכתבה. שנית, התסריט ב'נער החידות' מצוין (למרות שאני מסכים לקביעה כי הוא לא יותר טוב מ'המתאבק') ועבודת העריכה המצוינת עושה לו רק טוב -הצופה לא מקבל כאן סיפור רדוד אלא נשאב אל סיפור חיים מרתק (בעיני בכל אופן), שמביא איתו גם סיפור התבגרות והתפכחות (שוב, לא חף מקיטש). דב פטאל בתפקיד ג'מאל הוא אמנם לא מיקי רורק אבל הוא עושה עבודה משכנעת ביותר (כדי להבין קצת יותר טוב את איכויות המשחק של הבחור, אני ממליץ לך לצפות בסדרה הבריטית המשובחת בה הוא משחק: 'סקינס'). בהתייחס לעבודות אחרות של דני בויל, דווקא טריינספוטינג נחשב בעיני לסרט יותר טוב מ-28 יום (אפרופו משחק מצוין - סיליאן מרפי הפגיז שם), את 'שמש' אני מודה ומתוודא שלא ראיתי. אין ספק שהמבקרים אוהבים את 'נער החידות', לא זה מה שגרם לי לכתוב עליו כאן אלא העובדה שבאמת יצאתי מהסרט עם חיוך גדול. מבחינתי, הסרט הצליח לעשות את העבודה והחזרה אל הפסקול שלו בכלל זרקה אותי למקום מצוין. מ'המתאבק' יצאתי מהורהר והתחושה שליוותה אותי היתה בעיקר 'בן זונה של סרט'. אולי אכתוב גם עליו בהזדמנות :)

    שיינברגר, 05-02-2009 01:51

  • מהקטע ...

    שפטאל משחק וכל מה שמעניין אותו זה הבחורה זה פשוט לא אמין בערך כל סצנה לא אמינה ,אפילו מיותר להתחיל לתת דוגמאות כי אשקרה כל סצנה אז התסריט בחצי השני מאוד חלש לטעמי וזה לא שהסרט לא חף מקיטש אלא הוא מלא בקיטש עם קצת מהנגיעה של דני בויל שזה נחמד בערך כמו שארמגדון היה נחמד ותשמע שלא תבין לא נכון טריינספטינג הוא לא רק ה-סרט של דני בויל אלא אחד הסרטים הכי אהובים עלי והכי גדולים בכלל ,יצירת מופת וכו' וסרטו הקודם לפני טריינספוטינג shallow grave גם מעולה אבל אני לא חושב שהוא ירצה או יוכל לעשות משו דומה כי מאז הוא מנסה לעשות סרטים סנטמינטליים מדי כמו מליונים ונער החידות מה שלא יעבוד ולכן עדיף לו לעשות מד"ב וממליץ על שמש , קיליאן מרפי גם משחק שם

    kraz11, 05-02-2009 12:12

  • ארונובסקי

    וואוו איזה במאי כל אחד מהסרטים שלו, ובמיוחד המתאבק ופאי- מ ד ה י מ י ם ליאור, עכשיו אני חייב לפנות לי זמן.. לראות את הסרט ולהבין את השרשור שלכם פה.. מה שכן, בומבה של פסקול, על זה אני כבר מסכים

    אודיני, 05-02-2009 21:20

  • השרשור ממשיך

    קודם כל אודיני, דבר איתי כשיש לך זמן, נדאג לארגן לך את הפסקול. שנית, אהרובסקי הוא אכן גאון ואפילו בסרטים פחות מוערכים שלו ('המעין' למשל קיבל לא מעט קטילות), עדיין הצלחתי להינות כמו שצריך (א. אני מאוד אוהב את יו ג'קמן ב. פסקול פשוט מושלם כבר אמרתי ?). ארצה להתייחס גם לדבריו של KRAZ11 - מהיכרותי עם פועלו של האיש ברור לי כי הוא חולק איתי את אותה אהבה לקולנוע והיפהופ (אתה מוזמן לתקן אותי אם אני טועה אמיגו). ראשית, השימוש בצירופים: 'ארמגדון' ו'נחמד' לא מתקבל על הדעת ואין להעלותו על הכתב, גם לא כדי להבהיר עמדה :). שנית, בנימה יותר רצינית - אני מוכן לקבל את הטענה כי 'נער החידות' זוכה להרבה תשומת לב תקשורתית, רוצה לקרוא לזה 'אוברייטד' ? אפשר לדון על זה ללא הפסקה אבל דבר אחד ברור לגמרי, מחלקת יחסי הציבור של חברת ההפצה עושה תפקידה בצורה ראויה. לא טענתי שאין סרטים יותר טובים ממנו, וודאי שיש (שוב, אני חוזר לסרט שאתה דיברת עליו 'המתאבק' - הוא הרבה יותר מראוי, עדיין לא יצא לי לצפות בחדש של איסטווד אבל אני מתכוון להשלים פערים במהרה כי גם הוא בימאי מצוין), כל זה לא גורע ולו בפסיק מהעובדה ש'נער החידות' הוא פשוט סרט מהנה (בעיני בכל אופן). בקשר לסוגיית המשחק, אני רוצה לגרור את הדיון דווקא למקום אחר ולחזור ולהפנות אותך אל הסדרה SKINS שהיא בוודאות אחת מסדרות הדרמה הכי טובות, אם לא הטובה מכולן, שרצה על מסכי הטלוויזיה הבריטית. שם, דב פטאל נמצא אמנם על תקן הסייד קיק (הוא מככב בתפקיד נער סטרייט מוסלמי הדוק, שרק מנסה לאבד את בתוליו עם כל מי שזזה ומי שעוזר לו במשימה הוא חברו הטוב ביותר, גאה מוצהר) הסצינות של השניים האלה ביחד פשוט משעשעות להפליא ותוכל למצוא שם את אותן איכויות משחק אשר טענתי שיש לפטאל (יותר מהבעה אחת.. דווקא לטענה שלך אודות יכולתו של קיאנו ריבס לשחק אני יותר ממסכים - לאיש באמת יש פרצוף מאובן שנשאר תמיד עם אותה הבעה.. גם דיוויד קרוזו סובל מאותה התסמונת וגם ניקולאס קייג').

    שיינברגר, 05-02-2009 23:58

  • אוקיי

    אחרי שהסכמת שהוא אוברייטד(בטירוף) אני אסכים איתך שהוא די מהנה וככה נגמור את הויכוח :) ואגב אפילו יותר מההיפ הופ אני אוהב את התוכנית שלך "מדברים אל הקיר" ככה שאנחנו חולקים את אותה האהבה למוזיקה באופן כללי

    kraz11, 06-02-2009 13:16

  • אה ועוד משו

    יכול להיות שפטאל שחקן מצויין פשוט את הסדרה שציינת לא ראיתי ובסרט הוא ממש לא הרשים אותי אגב אם כבר סרטים בריטיים עם משחק משובח אז ממליץ על the escapist עם הופעה באמת משובחת(של בריאן קוקס)

    kraz11, 06-02-2009 13:20

  • המעיין

    כן, יכולתי למצוא את הסיבות שבגללן הוא קיבל כמה קטילות.. אבל גם אני הצלחתי למצוא בו הנאה וראיתי אותו כמה פעמים. בפסקול שלו אגב, השתמשי לתרגיל הקריינות ביסודות...

    אודיני, 06-02-2009 14:17

  • אחד אחרון

    קודם כל תודה על המחמאות בקשר לתכנית. מוסיקה היא אכן אהבה גדולה ואמיתית שלא נגמרת ולא תיגמר, בהקשר הספציפי הזה של פסקולי קולנוע, אם עדיין לא יצא לך להאזין, ארצה להפנות אותך לספיישל הפסקולים חלק ב ' (ששידרתי לאחרונה ונמצא באון דימנד), תכנית שכולה אהבה לקולנוע ומוסיקה. ואודיני, סחטיקה :) דרך אגב, איך לא הזכרת את 'רקוויאם לחלום' בתור יצירה אהובה של אהרונובסקי ? :)

    שיינברגר, 06-02-2009 15:36