מגזין

משולש שווה צלעות

בשישי האחרון הופיע בישראל לראשונה הטריו הפולני-שוודי-ישראלי Możdżer, Danielsson, Fresco. משופן דרך צ'ארלי פרקר עד קורט קוביין, הצליח הטריו להביא שפה חדשה לבמת משכן האופרה

מאת גיל רוביו. 01-02-2009

תגיות: Możdżer, Danielsson, Fresco

משולש שווה צלעות

צריך להגיד מילה טובה על הקהל הישראלי. לראות נוכחות מרשימה (Sold Out) בהופעת ג'אז מאתגרת של הרכב אלמוני יחסית שאלבומיו לא מושמעים ולא מופצים כלל בארץ -גורם לחידוש האמון באיכותם של צרכני התרבות בישראל. המשכן לאומנויות הבמה היה עמוס עד אפס מקום למרות התעלמות כמעט גורפת של התקשורת ויחסי ציבור צנועים בכל קנה מידה. הנוכחות המרשימה של הקהל הצליחה להפתיע גם את המארגנים והמוזיקאים עצמם.

הטריו של לשק מודז'ר (פולין), לארס דניאלסון (שוודיה) וזוהר פרסקו (ישראל) עושה לעצמו שם כאחד ההרכבים המסקרנים באירופה שנמצא בדיוק על התפר שבין ג'אז, קלאסי ואתני. דווקא בגלל חיבור הקצוות הללו, הצליח הטריו ליצור לעצמו שפה ייחודית משלו, כזו שמספיק לשמוע צלילים ראשונים ממנה כדי שתישאר זמן רב אחר כך מתנגנת בראש.

זו הייתה הפעם הראשונה שההרכב עלה על הבמות בישראל, למרות שהמפגש הראשון בין הפסנתרן הפולני לנגן כלי ההקשה הישראלי התרחש כבר לפני יותר מעשור. לפני חמש שנים הצטרף לשניים נגן הקונטרבאס והצ'לו השוודי כדי להקליט את אלבומם הראשון יחד The Time. מודז'ר, מהבולטים שבנגני הפסנתר כיום בפולין, הוביל את ההרכב להצלחה חסרת תקדים ומפתיעה למדי של האלבום (מכירת פלטינה כפולה לאלבום ג'אז אתני היא לא דבר של מה בכך) ולסיבוב הופעות אירופי מצליח לא פחות.  שנה מאוחר יותר התהדק הקשר בין המוזיקאים וכתוצאה מכך הגיע אלבום האולפן השני Between Us And The Light, בו לראשונה היו שותפים כל השלושה להלחנת הקטעים, טריו משולש שווה צלעות.

העילה הרישמית להופעה בשישי האחרון הייתה המפגש בין הג'אז ליצירתו של פרדריק שופן, בן ארצו של מודז'ר, במסגרת הסדרה "ג'אז פלוס" במשכן. גם ציון "שנת פולין" בישראל חיזקה את הצידוק לאירוע והקהל המקומי רק הרוויח. בעבר נשמעו טענות שמודז'ר מעכב את בואו לארץ עד שלא יימצא מקום מתאים לנגן בו ובעיקר - פסנתר ראוי על הבמה. זה אולי נשמע כגחמה של פרפקציוניסט עיקש אבל מהרגע שמודז'ר עלה סולו לנגן את חלקו הראשון של המופע עם פסנתר הכנף, התעקשותו נשמעה מוצדקת לחלוטין. בוירטואוזיות מרשימה הסתער הפולני על הכלי והפיק ממנו מנעד צלילים מפתיע. מודז'ר מנגן בדיוק כפי שמתארים את אופיו בחיים שמחוץ לבמה: סקרן, חסר מנוחה, אינטואיטיבי ורגיש. גם החלק ה"שופני" והמעונב כביכול של ההופעה לא הושאר נטול החותם של המבצע. כך למשל הפגיש ביד שמאל פרלוד לפסנתר של שופן בעוד שיד ימין מנגנת את ה- lead מסטנדרט ג'אז של צ'ארלי פרקר. בקטע אחר הידיים התהפכו, כשאחת מאלתרת מזורקה והאחרת במקביל מושכת לדייב ברובק.

לאחר שלושת הקטעים הראשונים שלף מודז'ר מגבת אותה הניח על גבי מיתרי האוקטאבות המרכזיות של הפסנתר, רק כדי להעניק לו צליל "פטישי" חתוך ומרתק. בהמשך הניח גליל זכוכית על האוקטאבות העליונות ויצר צליל מתכתי מהדהד, שמזכיר כלי פריטה שיצא קצת מכיוון, וכך ריחף על המקלדת שהפכה בבת אחת לשלושה כלים שונים.

אחרי קטעי הסולו עלה לבמה לדואט הבאסיסט והצ'לן דניאלסון והשניים בצעו יחד קטעים מאלבומם המשותף Pasadoble. כמו מודז'ר, גם דניאלסון לא מנגן על הכלים שלו באופן המקובל, אלא מוציא מהם קשת רחבה של צלילים, כמו פריטת פיציקאטו על הצ'לו שהופך באחת כמעט לגיטרה קלאסית. החומרים המשותפים של השניים נשענים ברובם על הלחנים של דניאלסון, מופלאים בפשטות ובהרמוניה שלהם, כמעט אוניברסאליים, ומאפשרים מקום רב לאלתור ולדיאלוג.

לאחר ההפסקה (שבה כיוונו מחדש את הפסנתר לאחר "ההתעללות" שעבר בחלק הראשון) אל הבמה עולה הטריו המלא, ופרסקו מוסיף את הוירטואוזיות המוכרת שלו כדי להשלים את התמונה. השלושה מבצעים קטעים משני האלבומים שמתקבלים על ידי הקהל בתשואות. על הבמה לא נמצאים כבר אותם שלושת וירטואוזים ומוזיקאים בעלי שם אלא ממש להקה. קשה להסביר במילים את סוג החיבור שמתרחש על הבמה, אבל ההרכב נשמע מאוחד, משלים זה את זה ומדבר בקול שהוא כל-כולו הטריו הזה.

בתום החלק השני, עלה הטריו לנגן עוד הדרן אחרון, הביצוע שלהם ל-Smells like teen spirit  של נירוונה. אני לא מכיר ביצוע אינסטרומנטלי שהצליח בצורה מוצלחת כל כך להעביר את כל הרבדים של השיר הזה. מצד אחד עדין ופיוטי שהופך להיות בועט והפכפך, כמו רוח נעורים אמיתית.

האלבומים של הטריו עדיין לא מיובאים לישראל ולמרות המופע האחרון, עוד לא קיבלנו הופעה מלאה של הטריו. כך למשל היו חסרים בהופעה הקטעים המקוריים של פרסקו "פעמוני אברהם" ו- The O. אבל קיבלנו הבטחה ממנו שהטריו יחזור לביקור מלא בישראל בעתיד. וזוהר, אני מאמין לו!

תגובות

  • חבל שפיספסתי

    תמיד תענוג לראות את זהר פרסקו בהופעה. אחרי ששמעתי את האלבומים של הטריו הצטערתי עוד יותר. פעם הבאה... תודה גרוביו.

    גלעד, 03-04-2009 18:01