מגזין

עקיצה ישראלית

בהמלצת חברים, מורן זר הלכה לראות את אנסמבל "ציפורלה", במופע "עקיצה טבעית". נונסנס וסאטירה על מציאות ישראלית.

מאת קול הקמפוס. 09-05-2007
עקיצה ישראלית

כשיצאתי מ"עקיצה טבעית", המופע של קבוצת "ציפורלה", חשבתי לעצמי שמדובר בעוד מקרה "מינה טומיי" קלאסי. "מינה טומיי" היה עגל הזהב הכי חם בקיץ האחרון, וכיום מדובר בעוד מסעדה מיובשת. זה לא נעים לראות גן סגור וזה פחות נעים להיות הנודלס של העונה שעברה.

ואיך כל זה קשור ל"ציפורלה", שבמקרה או לא הופיעו די בסמוך, אי שם במרתפי צוותא. זה התחיל בעובדה שכל עובר ושב ששמע שאני הולכת להופעה, לא יכול היה להפיק מפיו דבר מעבר לסופרלטיבים מפוצצים כמו "גדול" ו"מעולה" לסירוגין. ולמרות שאני מרימה גבה חשדנית לעבר כל אדם שמינון המילה "מדהים" מופיע אצלו יותר מפעמיים במשפט, בכל זאת קיוויתי שלא מדובר בעוד מקרה של גוזמאות ישראלית, אלא שיש דברים בגו, ואכן מדובר במופע פרינג' מחתרתי. "מינה טומי"י, כבר אמרתי?

ציפורלה הוא מופע המורכב מכשישה עשר קטעים קצרים במשחק, תנועה ומוסיקה של קבוצת שחקנים יוצאת הסטודיו למשחק של "ניסן נתיב". הרכב הקטעים משתנה ומתחדש כל הזמן. כך למשל, בין מספר קטעים שעסקו במציאות העכשווית העגומה, נתקלתי בגאג סאטירי במיוחד, שעסק בביקורת עדכנית על התנהלות הממשלה, ערב פרסום תוצאות הועדה. "החייל נשלח, נטבח ונשכח - המלך שלח, שכח וברח" - נשמע מוכר? לא רק פוליטיקה הייתה שם, אלא בעיקר קטעי נונסנס, שחזרו על עצמם מספר פעמים במהלך המופע; שחקן המבקש את אור הזרקורים, זוג חברים שמזהיר זה את זה מ"מוקשי" כלבים המוטלים בכל עבר - ריטואל מוכר, בהליכה ברחובות תל אביב וכן קטע סיום ארוך במיוחד, שמעבר לביקורת חריפה שעולה בו על תעשיית "כוכב נולד" שהמדינה הזאת סוגדת לה, יש בה גם מחרוזת מבדרת של שירים ישראלים שהחיבור ביניהם הוא שנון ומשעשע.

ולמרות כל זאת, לא כאבה לי הבטן מצחוק - כפי שהבטיחו המארגנים. אולי מדי פעם צצו חיוכים ציניים, אך גם הם נבלעו בתוך גל התפרצויות הצחוק הגועשות והמתוזמנות היטב של חלק מהצופים - שכנראה נורא התאמצו להראות שהם מבינים את הבדיחה, או לחילופין לפרגן לחברים הטובים על הבמה.

אני לא טוענת שהמופע של "ציפורלה" הוא רע, נהפוך הוא, מדובר במופע נשכני בצורה מפתיעה, אבל נדמה

שעודף הסופרלטיבים מכבידים קצת על הציפור הקטנה שהפכה כבר לדרקון נושף אש - וכשהציפיות כל כך גבוהות לא נותר אלא להתרסק, ועד כאן אנלוגיות מעולם בעלי הכנף. ושוב, אין מדובר בהתרסקות כואבת, אלא סתם גרירת רגליים מאוכזבת ביציאה מהאולם - בזמן שכולם צחקו נורא נורא חזק אני חשבתי איך שוב נפלתי במלכודת ה"אסור לך לפספס", ועוד כל כך מאוחר בלילה.

רק כעבור מספר ימים התחלתי לעריך את יופיו ואופיו של המופע, הרבה אחרי ששאגות הצחוק פסקו מלהדהד. העוקצנות במערכונים התבהרה והוערכה מחדש, הגאגים שנדמו כשטותיים בתחילה, הפכו לקטע בלתי רשמי בין החבר'ה וניגון חסידי שחוזר על עצמו במופע, מזומזם לי בראש גם בזמן כתיבת שורות אלו.

אז מה הבעיה בעצם? ששוב, לוקחים משהו יפה, קטן ומוכשר, מעלים אותו על נס ומנפחים אותו מעבר לכל פרופורציה. המופע של "ציפורלה" חכם בעיקר בדיעבד, הקטעים המצחיקים, או אולי העצובים ביותר, צריכים לשקוע כדי לקבל משנה תוקף.

ואני?, אני רק חוששת ש"ציפורלה" תהפוך גם היא לנחליאלי של החורף שעבר, וכשכל ה"הייפ" ייעלם והיופי יתגלה באמת - אצל פרטים נפרדים בעלי חשיבה עצמאית - לאף אחד כבר לא יהיה אכפת.

כולם יהיו בברסרי.

יש דברים שלא משתנים.

המלצה שלי, אל תשאלו לפני. פשוט תגיעו.

מאת מורן זר

תגובות

  • אולי את צינית מידי ? ? ?

    ציני, 12-05-2007 12:42

  • חדשות של אתמול. יאללה שיפרשו...

    ציפרלה שמיפרלה, 13-05-2007 01:11

  • פשוט ארוך מדי...

    המסכים לרוב הדברים

    ישנוני, 14-05-2007 22:33