מגזין

היום שאחרי

רעם התותחים נחלש, החיילים חוזרים הביתה, הפוליטיקאים כבר בשיא הקמפיינים, הלימודים בדרום מתחדשים. סער גמזו מנסה ללמוד לקח

מאת סער גמזו. 19-01-2009

תגיות: פוליטיקה

היום שאחרי

לאט לאט הנוכחות הישראלית ברצועת עזה מתדלדלת. חיילי המילואים והכוחות הסדירים עוזבים את הרצועה וחוזרים הביתה, למשפחות שלהם. זה הזמן להסתכלות מפוכחת יותר על אירועי השבועות האחרונים.

המלחמה (וזו מלחמה גם אם אתם חובבים מושבעים של הביטוי "מבצע נרחב") נגמרה והותירה אחריה, כדרכן של מלחמות, הרבה נזקים. הראשונים והמוחשיים ביותר הם אלה הנראים בעין. שכונות מגורים שלמות בעזה שפוררו לאבק ומהצד השני גני ילדים ובניינים ישראלים שנפגעו וממתינים לשיקום. מאות קברים שנוספו לצד השכן וגם כמה שנוספו אצלנו. הורים שכולים, ילדים יתומים, ספירת גופות ארוכה ומתסכלת. אך ישנם עוד נזקים או תוצאות. כאלו שלא ניתן לראות בעין.

בעוד שנדמה כי המלחמה איחדה את שורות אזרחי עזה מול הצורר הציוני חל אצלנו תהליך אחר. העם היושב בציון נדרש לגלות אחדות ללא סדקים. ולמה? כי החמאס הוא מפלצת שיש לחסלה מן השורש, רעה חולה שתמיט עלינו אסונות קולוסאלים ומי שלא מסכים שיקום. אף אחד לא קם הא? כי זה נכון. החמאס, או כל ארגון טרור אחר, הוא אכן מפלצת. האדישות לנוכח הסבל של אזרחיו, החרחור הבלתי פוסק אלי קרב, השימוש בילדים ונשים כמגן אנושי, השחיתות הנוראה ואולי מה שמפריע לנו יותר מכל - חוסר הרצון המופגן והעקבי להכיר בנו ובזכותנו הריבונית לחיות כאן את חיינו באין מפריע.

כולנו מסכימים על הנתונים האלה וחלקנו הגדול לא באמת בודק את הדברים לעומק. אני משוכנע כי תושבי עזה אינם שונים ממני בחלומותיהם, בשאיפותיהם ובמהותם האנושית. כולנו רוצים לחיות את חיינו בשקט, להתפרנס בכבוד, לחנך את הילדים כהלכה וליהנות מהזמן המוגבל שניתן לנו עד שנעבור לעולם שכולו טוב. האזרחים הקטנים רוצים לקדש את החיים. אבל אלו מונהגים על ידי קבוצות קנאים ובעלי אינטרסים שיושבים במרחק ומספסרים בדמם של אחרים.

במקרה של החמאס זוהי איראן שעל ידי תמיכה כספית, צבאית ורוחנית דואגת לשמור את שלטונו על כנו. האחים המוסלמים היו רוצים להקים במזרח התיכון את קן הצרעות הטרוריסטי שלהם והישות הציונית היא עצם בגרונם. האיראנים מוכנים לשלם טוב תמורת קורבנות אדם משני הצדדים. מה שנכון גם לגבי הדוד סם ושאר הקרובים במערב. אלו תומכים בצד השני - שלנו. מול תהליכי האיסלאמיזציה המואצים באירופה ובארה"ב ונוכח העלייה בטרור שמייצרים הארגונים הפונדמנטליסטים יש צורך בשריף. ואלה אנחנו. לובשים צורה מערבית ורוצים להאמין שאנחנו יותר אירופאים מאשר אסייתים אבל בתכל'ס אנחנו פה כדי למנוע את ההתפרצות. תמורת מענקי ענק (ואפילו בלי תמיכה רוחנית) אנחנו מייצגים במזרח התיכון את האינטרסים האמריקאים. אנחנו נושאים כאן בגאווה שמקורה לא ברור את דגל הדמוקרטיה. מה שמאד ברור הוא שללא אותה תמיכה (איראנית לחמאס ומערבית לנו) היינו חדלים מלהתקיים.

המלחמה בעזה היא לא שחור ולבן. היא מאד אפורה. החמאס מכה בנו לאורך שנים וחובת המדינה לדאוג לביטחון אזרחיה. הקושי להכות בחמאס נקודתית כשהוא עטוף באזרחים חפים מפשע הוא עצום אבל הכרחי. הנטייה לסולידריות ואחדות שורות בזמן מלחמה עשויה לגבול בדיקטטורה (בה יש מקום רק לקול אחד). אנשי המרכז מכונים בהכללה אסקפיסטים בעוד רבים מהם נרתמים למאמץ המלחמתי, התקשורתי וההסברתי. המעזים לקרוא למידתיות וריסון האש מוקצים מחמת היותם גייס חמישי. התומכים בהמשך הלחימה הם צמאי דם שאדישים לנוכח דמם של בנינו. הכל קלישאות! הכל סיסמאות כמעט חלולות שמתגייסות ראשונות למערכה ותפקידן הוא להשתיק את הקולות השפויים וההגיוניים. הקולות המתונים של אלו המתעקשים לקדש את החיים ולא להלל את המוות והמלחמה.

הדרג המדיני והמבצעי נאלץ להפנים את לקחי מלחמת לבנון בסיועה של ועדת וינוגרד. אנחנו האזרחים לא נקבל עזרה. אנחנו חייבים להבין בעצמנו ולהפיק לקחים. חייבים ללמוד סובלנות מהי. חייבים לחבק את החיילים אך לקרוא למידתיות בעוצמה הצבאית המופעלת. חייבים לנחם את משפחות הנופלים והפצועים אך להתפלל כי אלה האחרונים ברשימה המיותרת הזו. חייבים להבין שתל אביב היא מרכז תרבותי, פוליטי וחברתי ושיתוק שלה כהזדהות כמוהו כניצחון לחמאס. חייבים להבין את סבלם של אנשי הדרום אך להיות ערים גם לזוועות המתחוללות מעבר לגדר. חייבים לבחור בשלטון אחראי שיחתור באומץ לפיתרון הבעיה (הכיבוש) ולא להעלמת הסימפטום (ירי הטילים). חייבים להחזיר הביתה עוד חייל אחד מעזה. ויפה שעה אחת קודם.

העם היהודי התהווה והתלכד סביב עבודת האדמה. סביב מחזורי התבואה נקבעו חגיו ומועדיו. חקלאי מנוסה יודע כי זרעי שנאה ינבטו ויהפכו לעצים ויערות של שנאה. כאלו שיסתירו את הרגשות האנושיים החשובים כמו חמלה, אהבה, הבנה והתחשבות. יערות השנאה מסתירים גם ציווי חשוב יותר מספר תהילים - בקש שלום ורדפהו.

התמונות נלקחו מעמוד הפליקר של jim.greenhill

תגובות

  • כיף לשמוע ולקרוא אותך גמזו!הלאה לראשות הממשלה ( או לפחות לכתיבה בהארץ)

    אלון ברגבאום, 20-01-2009 11:09

  • nice one mamik

    yuvalit, 21-01-2009 03:09

  • Good article but....

    I don't understand why you are publishing this kind of item on your Radio website. I rather read and hear your thoughts regarding music and culture only.

    Mike patton, 21-01-2009 09:12

  • שואה

    כן כן שואה, ושמישהו יגיד לי שיש פיתרון חוץ מאסקפיזם!!!

    pa, 22-01-2009 01:03

  • היום שאחרי

    מעודד. החיים שלנו כאן תלויים בהבנתם של אנשים צעירים כי אין כאן שחור לבן. אפור הוא הצבע של המזרח התיכון.היה צריך להכות. ועכשיו צריך לדבר. עם כולם. וגם כשלא רוצים לשמוע אותנו - עדיין עלינו לדבר.לומר דברים פשוטים וברורים. אם תלחמו - נילחם. אם לא - הבה נדבר.

    ניבה, 01-02-2009 14:16

  • zpqsrHFxxRYF

    ekU5In <a href="http://tqzvgbvrhoep.com/">tqzvgbvrhoep</a>, [url=http://fmrcsywlhgmk.com/]fmrcsywlhgmk[/url], [link=http://ldfximorgduw.com/]ldfximorgduw[/link], http://mctbqwspbzca.com/

    jyppfberq, 31-12-2010 07:20