מגזין

איזה כיף

יוסי חלילי חזר מעזה ונתקל במאמר "מלחמה נחשקת" של ידידו גיל מטוס, מה שגרם למשורר הזועם והחבוי בו להתפרץ

מאת יוסי חלילי. 18-01-2009

תגיות: פוליטיקה

איזה כיף

 

איזה כיף לצאת כנגד הקונצנזוס הרחב של תמיכה במלחמה, ובעצם לדעת שבחוגים ובמעגלים הקרובים אלי, הקונצנזוס האמיתי הוא דווקא זה ההפוך.

איזה כיף לערער על מוסריותם של אלה שעזבו את ביתם ומשפחתם והלכו לישון באוהל רעוע על פי צו חוקי המדינה, ובסוף היום להיכנס אל מתחת לפוך.

איזה כיף שמשפטים כמו "הם יורים ואנחנו מגיבים" או "שמונה שנים שהדרום חוטף טילים, כבר אי אפשר לשתוק" הם רק קלישאה.

איזה כיף לכתוב מאמר שמאשים עם שלם ברצון למלחמה וברצח מבלי להשתמש ולו פעם אחת במילה "שואה"

איזה כיף להרגיש כמו היצור ההומאני היחיד.

איזה כיף לחשוב שאני ורק אני מתמודד עם הקונפליקט.

איזה כיף להגיד שהמציאות שאנו חיים בה לא מחולקת תמיד לשחור ולבן, ובעצם לא להבין שגם אישה בהריון או זקן על אופניים יכולים לשאת מטען.

איזה כיף לנהל שיחות על מוסר ועל צדק ברשת או בסלון ולחשוב ששיחות כאלה לא מתנהלות באוהלי החיילים המגויסים - אלה הלוקים בעיוורון.

איזה כיף להשוות את המלחמה לסקס אגרסיבי וכואב, ולשכוח מהעובדה שסקס טוב באמת מגיע רק כשאתה באמת אוהב.

איזה כיף להיות בצד הנכון והנוח של המאבק, במקום לזחול עם ווסט וקסדה ולהתמלא בגשם, חול או אבק.

איזה כיף להמשיך להתעסק במוסיקה ובכתיבה, ובסוף היום לקנח בבירה או בקפה ולא להתחבט בשאלה אם האיש בחלון שממולך הוא מחבל או באמת רופא.

איזה כיף להתלונן על כך שהתקשורת מגויסת ופרו-מלחמתית, בעוד שמעיון בטורי הדעות בעיתונים ובאינטרנט ומהבעות פניהם של המגישים בחדשות, ניתן להעריך את עמדתה האמיתית.

איזה כיף לומר שצה"ל מחרים את הטלפונים הניידים של החיילים בניסיון לבודד את הזוועה, מבלי להבין את הנחיצות והחשיבות שיש בשדה הקרב לגורם ההפתעה.

איזה כיף לקבל תגובות מקוראים ומחברים לתחנה ולא לדעת שגם הם, ממקום מושבם, לא רואים את כל התמונה.

איזה כיף שבמלחמה סטרילית לא צריך באמת להתאמץ ולרוץ, אפשר פשוט להעביר ערוץ.

איזה באסה שעדיין אי אפשר להרגיש את השלום, ולשבת ולהתרפק, וזה כל כך עצוב להיות חכם ולא להיות צודק.

לטור "מלחמה נחשקת" מאת גיל מטוס

התמונות נלקחו מעמוד הפליקר של BrendonPG

תגובות

  • איזה כיף להיות הראשון שתומך

    חלילי .. העם איתך!

    אודיני, 18-01-2009 19:17

  • איזה כיף להיות השני שתומך

    חלילי אני איתך נמאס כבר מיפי הנפש (כולל אותי) שמחליטים מה טוב ממקום מושבם המרווח במרכז

    דביר צברי, 18-01-2009 19:20

  • איזה כיף להיות השלישי שתומך

    לא תומך במלחמה והרג ואולי אפשר היה לעשות את הדברים אחרת. תומך בחיילים שהוצאו מביתם ברגע לזירת קרב. תומך בחיילים שסיכנו את חייהם בשביל שהבועה התל אביבית תמשיך להתקיים. תומך בחיילים שדנו בדברים בחושה ולא בפאב השכונתי. לא יודע מה נכון ובטח שלאנשי העורף מותר להתבטאות אבל לא לפני שקפצו לביקור בשטחים,הסתכלו לפחות פעם אחת לצד השני עמוק בעיניים. מחרפן אותי אותם אנשים שיודעים לדבר ולבקר מפינתם החמה אבל אף פעם לא היו בשדרות להביע תמיכה.אנשים מבקרים אתם בסדר אבל קחו מקל קחו תרמיל ותעשו טיול קטן מחוץ לתל אביב ואז תבקרו.....

    הרלב, 18-01-2009 20:32

  • איזה כיף

    איזה כיף לראות סקרים בחדשות ערוץ 10 על המלחמה בזמן שחיילנו חוזרים הביתה. והמסקנה - ציפי לבני היא הנפגעת העיקרית של המבצע הזה.... חשבתי דווקא שחיילנו הם הנפגעים או אולי הערבים או אולי גלעד שליט???

    הרלב, 18-01-2009 20:47

  • לא כתבו שזה לא פוליטי?

    כי זה מאוד פוליטי..

    יוסי, 18-01-2009 21:16

  • וכמה לא כיף שזו הדרך בה בחרת להגיב

    אולי אתה צודק. אתה יודע מה, רוב הסיכויים שאתה צודק. המציאות היא בדרך כלל יותר מסובכת ממה שאנחנו חושבים. ויותר מזה, בתור אזרח שגר בתל אביב ולא נקרא למילואים באמת ובתמים מעניין אותי לשמוע מה יש לך לספר ומה הזווית שלך בתוך הקונפליקט. אבל לא בחרת לשתף. הנימה שהשתמעה מהכתבה (ותקן אותי אם אני טועה, בכל זאת בטקסט כתוב קשה לשמוע נימה) היא כשל אחרוני הטוקבקיסטים שמאשימים כל מי שמעז לבקר את המלחמה כתל אביבי בועתי שיושב בבתי קפה. וזה חבל, כי לדעתי מטוס כתב בצורה מעמיקה ומנומקת והביע דעה שלא היה קל למצוא בתקשורת הישראלית. גם לזה דרוש אומץ.

    גורלי, 18-01-2009 21:16

  • איזה כיף שבגיל 18 היה לי שכל

    ולא התגייסתי לקרבי. לא הייתי מורעל ושטוף מוח כמו החברים שלי שהתגייסו לסיירת וצחקו עלי שאני ג'ובניק. היום הם ממש לא צוחקים ואומרים לי כמה הם מקנאים בי וכמה מטומטמים הם היו. הם אנשים טובים ורודפי שלום בדיוק כמוני, שקיבלו את השכל מאוחר והיום הם לא מבינים איך לעזאזל הם נפלו בפח כשהיו ילדים וחשבו שקרבי זה הכי אחי. עכשיו, כשאני עושה מילואים בגלילות והם בעזה, אני הוא זה שיושב ורואה את התמונה הגדולה והם אלה שמתבוססים בבוץ ויורים על ילדים בניגוד לרצונם ולמה שהם מאמינים בו. הם אלה שצריכים להתמודד עם הקונפליקט שבין הפקודה למצפון. סוף מעשה במחשבה תחילה. את המציאות האיומה והמורכבת צריך להכיר כבר בתיכון.

    אינטליג'נט, 18-01-2009 22:50

  • גיבור ישראל דמיקולו

    זה שמישהו היה בעזה, ואולי אפילו ניפצע, לא הופך את דעתו לשווה יותר. לא חייבים "להסתכל למוות בעיניים" כדי להשתתף בדיון. ובטח שזה שהיית שם לא אומר שאתה מבין יותר טוב מאחרים או שאתה צודק. אדרבא, הרעש של היריות והפיצוצים משתק את המוח ומיד גורם לו לחשוב במונחים של טובים ורעים. בגלל זה חיילים תמיד מצביעים לימין. זה הפחד מדבר.

    מילואימניק, 19-01-2009 09:49

  • דעתך רלוונטית יותר לבית קפה השכונתי שלך מאשר לימי המילואים בעזה

    1. אין שום כייף בדעותיך, אלא אם אתה לבד ואוהב לגעת בעצמך (מה שיכול להיות אחלה, אבל רק לרגעים). 2. אתה לא באמת חושב שאתה ההומני היחידי בסביבה, נכון? הרי אתה לא כתבת טקסט הומני על ילדי שדרות שמרטיבים בלילה בגלל קאסמים. כנראה שגם ההומניות שלך מוגבלת לזמן ומקום ופופולריות (או "אנטי-פופולריות") 3. לא כל מה שהוא המוני בהכרח פסול ולא כל מה שכואב הוא בהכרח כייף.

    אלי, 19-01-2009 09:54

  • תגובה מאת גיל מטוס

    חלילי. אני שמח לשמוע שחזרת אלינו בשלום ושמצאת לנכון להגיב לדבריי. הרשה לי להעיר לגבי כמה נקודות בעיתיות בשירה שלך: 1. גם אתה כמו חלק מאלה שהגיבו לטור שלך ושלי, נפלת לקלישאות הכול כך נמוכות של "הבועה התל אביבית" – עיין ערך: אנחנו נלחמים והם מקנחים עם קפה ובירה. העובדה שפלוני אינו נלחם בחזית, לא שוללת ממנו את הזכות להשמיע ביקורת מנומקת או מורידה מערכה של זו! יתרה מכך, אם לבחון את הדברים לפי הכיוון שמנחה את השיר שלך – "דברים שרואים משם לא רואים מכאן", הרי שזה פועל גם לכיוון ההפוך. כלומר, לפעמים דווקא בחינה אינסטרומנטלית של המציאות, ממעוף הציפור מובילה לתובנות מעניינות יותר. 2. שנית, ואולי חשוב מכול היא הבחירה שלך לשים את דבריי אל מול מה שנקרא – החיל הפשוט (מבלי לזלזל בו חלילה), הטור שכתבתי לא ביקר את החיילים שלחמו. לצערי, גם הם משלמים את מחיר המלחמה וכפי שגם כתבת אתה, הם מתמודדים עם דילמות קשות ביותר שאיני מאחל לאף אדם. לא שלחתי את חיצי הביקורת לעברם, אלא לעבר מי ששלח אותם להילחם וזה הבדל גדול מאוד! איני מאשים את החייל הפשוט שמשול לכלי במשחק, אלא את הדרג המדיני והצבאי שלפעמים משחק בכלים שלו בקלות דעת. ולכן המניפולציה הרגשית שניסית וגם הצלחת ליצור כאן, אינה במקומה. 3. לעניין התקשורת: א. חשוב לעשות את ההפרדה בין טורי דעה לבין סיקור של התקשורת. ב. הצופים לא אמורים לצרוך חדשות דרך שפת הגוף של המגישים. ג. הסתירה בין אופי הדיווח לבין מה שאתה מגדיר כסבטקסט שלו, רק מחזקת את העובדה שאמצעי התקשורת מגויסים. 4. הרשית לעצמך להניח הנחות לא מבוססות. אם נקרא לילד בשמו - איני מקבל את הטיעון שב"קול הקמפוס" ישנו קונצנזוס הפוך למלחמה, בתחנה ישנם ויכוחים לכאן ולכאן. לא מזמן פורסם טור שכתב מאור בוכניק שמראה זאת וגם התגובות לטורים מלמדות על כך. נוסף לכך, מנין לך שבכל סביבתי החברתית ישנו קונצנזוס הפוך!? מרבית מחברי הקרובים (שחלקם כמוך נקראו למילואים) ומבני ממקורבי אינם מסכימים עם חלק גדול מהטענות שהציג הטור שלי. ומכאן שההנחה שלך אינה נשענת על עובדות. אפשר להמשיך כך – ולחשוף את המניפולציה בכל שורה בטקסט שלך, אבל נסתפק בזאת. נקודת מבטו של החייל שנלחם במלחמה והקונפליקטים איתם הוא נאלץ להתמודד הם מעניינים וחשובים מאוד. אני יותר ממבין את הצורך לבטא אותם ואף אשמח לקרוא טור אחר שלך, כזה שעומד בפני עצמו, ובאמת מתאר את החוויה הזו. אך אני חושב שהפרפראזה שעשית לדבריי מחטיאה את המטרה ואף סובלת מפופוליזם זול ונמוך וממניפולציות רגשיות. למירב הצער, מסתבר שעל כמה אנשים זה עבד. מדבריך אף ניכר שהביקורת שמושמעת כלפי המלחמה היא רפלקסיבית ובכך ידידי, גם אתה חוטא.

    גיל מטוס, 19-01-2009 14:44

  • הבעיה בביקורת, מר מטוס,

    שהיא אף פעם לא קונסטרוקטיבית ואז תמיד אתה מצטייר כמי שמצביע על הכשלים, אבל מבלי לתת איזה מודל אלטרנטיבי שיהיה שלם ומוצלח יותר מזה הקיים כלומר המבקרים תמיד נראים כמו עצלנים (בעסה) אז נכון שזה ממש לא מוסרי לירות על ילדים, אבל מה עושים כשהתמונה קצת יותר מורכבת, ואותם ילדים משמשים כמגן על הנשק שיהרוג את הילדים שלך? ומה עושים כאשר העם בו אתה נלחם לא מכיר בזכותך להתקיים? וכל מה שמחזיק אותו כעם, זה השנאה אליך והרצון לנשל אותך מאדמתך ולתפוס את מקומך?

    נמרוד, 19-01-2009 15:31

  • מטוס, חלילי ומה שבין לבין

    כקורא ומאזין לקול הקמפוס, אני שמח לקבל ערך מוסף מלבד מוסיקה אליה אני ועוד רבים נחשפים בעזרתכם. בין אם הנטייה היא שמאלה, ימינה או נטייה מעורפלת (כמו במקרה שלי), הבעת דעה והיכולת לתאר ולחלוק השקפות מדיניות, פוליטיות, היא הדבר שמשאיר אותנו, בין אם באופן פעיל (טוקבק), או סביל (קריאה בלבד) נאמנים לתחנה ולתכניה. השמאל והימין מעוניינים באותה מטרה - שלום, אך האמצעים שונים. מדוע שלום ? מה זה יתרום לנו ? האם בעצם, בין אם במלחמה או בשיחות סביב שולחן, המטרה שלנו היא שלום ? כולנו מחפשים דבר אחד. תקראו לזה בועה, תקראו לזה עייפות החומר, שחיקה, זה לא ממש משנה. אנחנו רוצים מציאות בה כל אחד, בכל איזור בארץ, יוכל לחזור הביתה בסוף היום ולאפשר לעצמו את המציאות בה הוא חושק (עתיד ילדינו, מוסיקה, אהבה, ספורט, למידה, והרשימה עוד ארוכה). הטור של מטוס, התכנית של אביעד, הרחצה האחרונה של אורי, לימדה אותי המון דברים שלא ידעתי, גרמה לי לפקוח עיניים ולגלות איזו קשת של דעות והשקפות סובבת אותי.בין אם הסכמתי או הסתייגתי, על כך אני מודה לכם, כתחנה, כשדרנים וכבני אדם. היום קראתי את מה שכתב חלילי ואת שרשרת התגובות שנראתה כמו הייתה שם עוד לפני הכתבה... האם מדובר בטור שנכתב על מנת "להחזיר" למטוס בלבד ולאפשר לצד "המקופח" שלא הסכים עם מטוס לקבל את מבוקשו ? כי כך זה מרגיש. הייתי שמח לשמוע את דעתך חלילי, לקרוא את המילים שרצות מראשך ולהבין מה רצית לומר כאן. לצערי אני לא יכול. לא אחרי טור שכזה. אולי המלחמה גרמה לכם (השדרנים) להתעסק יותר במי צודק ומי חכם, במקום להבין איזו במה יש לכם. אתם (שוב, השדרנים) במקום בו ציבור מסויים (בין אם הוא קטן או גדול) נחשף אל השיח הפנימי שלכם ולא בטוח שזה מה שרצינו לדעת. אותי לא מעניין מה קורה במסדרונות התחנה אלא לדעת מה כל אחד מכם, מאחורי דמות השדרן מרגיש וחושב. אני באופן אישי (ובכלל, כל התגובה הזו נכתבת מהנעליים שלי, מהעיניים שלי) לא יודע מה היה או מה עדיין נכון לעשות. המצב מורכב מדי מכדי להחליט בקלות האם הפעולות שנעשו היו נכונות או לא, אך דווקא השמעת הדיעה והאפשרות להשאיר את המלחמה בראשנו ע"י תכניות וטורים הופכת את הנושא לאקטואלי עבור כו-לם. אז אם יש לכם דיעה מגובשת או מה להגיד, שתפו !אותנו!, כיתבו !לנו!, ולו רק בשביל לדעת שאת אותן שניות ואותם רגעים שעברו עליך חלילי, שעוברים על מטוס, אולי עברתם לבד, אך כל הרגעים לא מתו מאחרו והשאירו שרידי זיכרון, אלא הגיעו עד מפתן עיניהם של הקוראים שלכם. בקיצור, אין לי מושג מי צודק, מה נכון ואיך צריך להמשיך. דבר אחד ברור לי, לכל אחד מאיתנו, בני האדם (בארץ, עוטפי הגבול ומעבר) מגיעה האפשרות לחיות בשקט ובשלום, לגדל ילדים באושר ולנצל את הזמן שלנו על הכדור למימוש ומיצוי עצמי. אנו אלו הסוללים את הדרך לשם, אז המשיכו להאיר לנו את כל הדרכים... תודה.

    טיפש, אך מאושר., 19-01-2009 17:10

  • איפה הלינק למאמר של מטוס?

    הלו, זה אינטרנט?, 19-01-2009 21:29

  • מטוס הטור הזה רק מחזק

    התסכול מהלחימה הוא גדול וכבד אין על כך שום טענה.. אף אחד לא נהנה מרגעי מלחמה ובטח בטח לא מעכל אותה בצורה זהה.. הכבוד הראוי צריך להגיע לשני הכותבים אבל אין זה נכון "להיבנות" על דעתם של אחרים. ניתן ורצוי ובוודאי גם ראוי להביע צד שני של דעה אבל אי אפשר לבוא על אותו הדבר גם בטענה... חלילי...אתה מנסה להילחם באיזושהי "בועה" אבל מנסה ליצור לך אחת שונה שהיא יותר לא מציאותית, כי מה לעשות באמת הרוב לא יושבים בתוך עזה ואין סיבה שגם ישבו..זה בדיוק העניין בגלל זה כל חייל יוצא ונלחם, המטרה תהיה תמיד לכמה שפחות לוחמים. אין זה נכון אמנם לתמוך באדישות אבל אף אחד בטח ובטח לא רוצה שהחיים בתוך הארץ ינותקו כל פעם מחדש מדרך הנורמה. ניתן להבין את הכאב והתדהמה שלך אבל חבל שהם נשמעים כמבוססים ממקום של אולי קצת עליונות...והלווא זה דווקא הדבר שהפריע לך קודם ובער בך ובגללו בעצם רצית להציג צד אחר בכתוב

    גבי, 19-01-2009 23:04

  • כמה הבהרות

    לאחר ששקלתי בכובד ראש אם לבאר ולפרש את דברי, וכמו כן, להתייחס לתגובות שהצטברו כאן מעלי החלטתי לעשות זאת באופן חלקי ולהתייחס רק לדברים שבאמת מציקים לי ושדורשים את התייחסותי: א. גיל מטוס הוא עמיתי לתחנה, שדרן וכותב מוכשר ומוערך. מפגשינו עד היום היו לבביים וחבריים ואיני רואה סיבה לשינוי בעניין זה. הפרסום שלי אמנם בא כתגובה למאמרו של גיל, אך בשום פנים ואופן לא כוון אישית כנגד הכותב (מה שהובהר לו באופן פרטי על ידי עת נודע לי על הפרסום). הרשיתי לעצמי להשתמש במשפטים ובדברים מתוך המאמר אשר מייצגים דעות ואופני התנהגות מסוימים (ששותפים להם, כך אני מאמין, אנשים נוספים מלבד גיל עצמו), במטרה לבחון אותם מזווית קצת שונה, ולעיתים גם הפוכה, ולעורר ולו לשנייה את הספק בצדקתם. דוגמא אחת בלבד למתקשים: כשאני מדבר על הסביבה הקרובה שבה יש קונצנזוס הפוך – כזה המתנגד למלחמה – אינני מדבר דווקא על סביבתו הקרובה של גיל מטוס, אלא על מיני פרשנים ואנשי רוח שנהנים לפרסם את הגיגיהם המלומדים ולהרגיש כי הם מבטאים דעה אחרת ושונה, בעוד שהמילייה שאליו הם משתייכים חושב ומדבר בדיוק כמותם (עד שקשה להבחין איזה קונצנזוס רחב יותר). בכל אופן, אלו הם הדברים וכך בלבד יש להתייחס אליהם. ב. יש שהשתמע מכותרת המשנה ו/או מן האופן שבו נכתבו דבריי כאילו היו מכוונים "לנצח" באיזה סוג של וויכוח או "להחזיר" לצד כלשהו, כנראה זה שלא חושב כמוני. אז הנה אני מכריז – אין כאן התנצחות או נסיון להראות מי צודק ולמי יש יותר גדול. כפי שכבר כתבתי, ניצלתי את הבמה הקטנטנה הזו בכדי להציג דעות שונות ולעורר קצת ספקות, והמאמר של גיל ידידי שימש רק כקטליזאטור יעיל ואיכותי לכך. לרגע לא טענתי כי דעתי, בתור מי ש"היה שם", שווה יותר או נכונה יותר מזו של אלו שלא. בתור מי שסיים זה עתה את חובותיו כסטודנט לתקשורת, הייתי מרצה כאן על נחיצותו של הפלורליזם. אבל לטובתכם אני בוחר לוותר. זוהי רק הפרשנות שלכם לדברים, שנובעים, אולי, מרגשי אשמה או נקיפות מצפון כלשהם. כולי תקווה שלא כך הדבר. ג. כמי שנולד בתל אביב וחי בה כל חייו, אני קצת נעלב מהשיוך של דברי לאלה היוצאים כנגד מה שמכונה "הבועה התל-אביבית". נסו למצוא את צמד המילים "תל-אביב" בטקסט שלי ולא תצליחו. קפה ובירה בסוף היום שותים גם בחיפה, ראשון או אשדוד. גם אני, בתור תל אביבי, נעלב מביטויים כגון אלה. ה"בועה" התל אביבית היא מושא חלומותיו של כל חייל נורמאלי, בסדיר או במילואים, וטוב שכך. אי של שפיות בתוך מציאות ארצישראלית כפויה. אני אוהב את החיים בתל אביב, את הפתיחות, את המגוון העצום, את האנשים. ד. בעניין התקשורת - או התשקורת כפי שהיא מכונה לעיתים: אופי הסיקור שעולה משעות הצפייה (הלא מועטות) שלי לא מראה על התגייסות כלשהי. למעט כתב אחד או שניים (מי אמר רוני דניאל?) הסיקור היה נייטרלי ואף שמאלה מזה. נכון שלא שודרו תמונות זוועה של גופות ילדים במשך שעות, כפי שנהוג בארצות אחרות, אבל אני לא בטוח שזה מה שנכון לשדר. רוב הזמן הועבר בשיחות סרק וספקולציות של מומחים ופרשנים למיניהם. הדבר נבע מהאיפול התקשורתי הכבד שהוטל על ידי צה"ל, שגרר בין היתר את החרמת הטלפונים הסלולאריים של החיילים (שדרך אגב, מצביעים לפעמים גם למפלגות שמאלניות) הנתונים להאזנות, כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה, מה שללא כל ספק חסך קורבנות רבים בקרב חייליו (או חיילינו, תלוי היכן אתם ממוקמים...). חוץ מזה, צרכני התקשורת בולעים כל מה שמגישים להם, לרבות הבעות פנים ותנועות גוף, ואין להתעלם מכך כלל וכלל. ה. כתיבה מעמיקה ומנומקת היא לא תמיד הדרך הנכונה או המתבקשת. לפעמים אפשר להעביר תחושות, רגשות ודעות גם בשיטות אחרות, ולכלול בהן אלמנטים שעלולים להתפרש כמניפולציה. אבל אני לא נמצא כאן כדי לבאר ולפרש כל מילה בטקסט שלי. יכול להיות שכתיבתם של הדברים בצורה זו ולא אחרת הקשתה על חלק מהקוראים להבין אותה כפי שרציתי, אך זהו גם היתרון שבכתיבה כזו. אני מופתע ושמח כאחד מכמות התגובות, והלוואי שיהיו עוד. ו. אני עומד מאחורי כל מילה וכל משפט שכתבתי. יש ונראה כאילו ניסיתי להעמיד את גיל מטוס במרכז העניינים, כמי שמבקר את חיילי צה"ל ויוצא כנגדם ואם כך התפרשו הדברים, לא נותר לי אלא להצטער. ז. שלום. Bless

    חלילי, 20-01-2009 03:03

  • לאינטיליג'נט ש"היה לו עלק שכל"

    אם לא שמת לב רוב רובם החיילים הסדירים, קבע ומילואימניקים שנקראו להילחם דווקא יצאו ברצון רב, והחברים ש'ך שילכו לחפש. לא משנה מה תגיד קרבי זה עדיין הכי אחי.

    חכם בעל כורחו, 20-01-2009 15:24

  • לחכם בעל כורחו

    אם כך, אז לך לקרבי ותשתדל גם למות בקרב כדי שתהיה שאהיד. אה... סליחה... אגיד את זה בשפה שאתה מבין: אסן שייסה טאפפר קריגר!

    אינטליג'נט, 21-01-2009 01:53

  • עזבו אתכם שטויות - 'עופרת יצוקה'

    הצליחה להוציא את הקפיטליסט החבוי שבי.. בתור אחד שטחן 16 ימי מילואים במהלך המבצע הזה (יחי צו 8 הגדול !), הגעתי למסקנה שמילואים זה עסק משתלם כלכלית.. חבר'ה, עזבו אתכם שטויות, עזבו אתכם משמאל וימין - אני עשיר !

    שיינברגר, 04-02-2009 13:56

  • אינלג'נט, לא!

    אוכל חינם, זה כינוי הרבה יותר מתאים לאחד כמוך. ושלא תבין אותי לא נכון אני הכי שמאלני שיש, אגב אני עושה מילואים באותה מחלקה עם חלילי.

    יעקב, 05-03-2010 14:41