מגזין

מלחמה נחשקת

התקשורת בניצוחו של הדרג המדיני והצבאי מצליחה להאכיל את הצופים בכפית על מלחמה סטרילית שנמצאת בשליטה, כזו שיש בה רק מנצחת אחת. גיל מטוס מעביר ערוץ

מאת גיל מטוס. 14-01-2009

תגיות: עופרת יצוקה, פוליטיקה

מלחמה נחשקת

 

זה התחיל כמבצע לחג החנוכה, אך מהר מאוד הבנו שאם ידנו על עליונה כדאי להעניק לו את הכותרת "מלחמה". הרי בסופו של דבר, מדינה שלמה תוכל להתפאר בכך שניצחה במלחמה, ולא באיזו פעולה צבאית. הקונצנזוס סביב הלחימה בעזה מפחיד לא פחות מהעובדה ששבירתו לא נראית באופק. המסגור החזק, הפשוט והקורץ, נרקם סביב הקלישאות של: "הם יורים ואנחנו מגנים", "הגיע הזמן להחזיר להם ולהראות להם שאיתנו לא מתעסקים", "שמונה שנים שהדרום חוטף טילים, כבר אי אפשר לשתוק".

מדינה שלמה שרה שירי הלל למלחמה בתחושת גאווה. וכל אחד שמעז להשמיע התבטאויות שעלולות להישמע הומניות, שלא לומר את מילת הגנאי "שמאלניות" זוכה להיסקל ולהיתפס כבוגד. בעיקר משום שרובנו לא מסוגלים או רוצים להתמודד עם הקונפליקט, ולכן כל זעקה הומנית כלפי אזרחי עזה, מצטיירת ככזו שדואגת "להם" ולא "לנו". וזה תמיד חייב להיות אנחנו והם, שחור ולבן, טובים ורעים - המציאות צריכה להיות פשוטה ומסודרת אחרת לא נוכל לעכל אותה.

"תיכנסו בהם!", "תראו להם מה זה!", "כל הכבוד לצה"ל!" מספיק לקרוא ברפרוף את תגובות הגולשים בכל אחד מאתרי החדשות בשביל להבין להיכן נושבת הרוח. זה קל מאוד להשתחצן כשאתה "מוביל" במשחק, או לצדד במלחמה שאת מספר ההרוגים של כוחותיך אפשר לכמת כרגע תחת המילה "רק". המלחמה הזו פשוט מצטיירת יפה, כל כך יפה שכולנו חושקים בה. כמו בסקס טוב אנחנו רוצים להיכנס פנימה, עוד, עמוק יותר - לכבוש עד שזה יכאב.

צה"ל הבין את חוקי המשחק והשכיל להרחיק את התקשורת ממוקדי המידע. במקביל הוא לקח את הטלפונים הניידים של החיילים בניסיון לבודד את הזוועה האמיתית, ולהשיג כמה שיותר שליטה. שהרי רוב העוצמה מצויה בידי היחידות שמצליחות להישאר מקור לאי וודאות של השאר. ניצולה של אי הוודאות מהווה את תמצית המאבק על עוצמה והשפעה. כדי לזכות ברייטינג גבוה צריך לערוך את המציאות. האם מישהו היה רוצה להוסיף לחבילה את ערוץ 20 בשביל לצפות בשידור ישיר, במשך 24 שעות בזוועות בעזה? כנראה שלא. הפעם, אנחנו מעדיפים את הגרסה הערוכה של מהדורות החדשות - "הישרדות עוטף עזה" שהצליחה לקעקע את זאת של "איי הפנינה" לתקופה מוגבלת של שבוע אחד לפחות.

כך מצליחה התקשורת בניצוחו של הדרג המדיני להאכיל את הצופים בכפית של מלחמה סטרילית שנמצאת בשליטה, כזו שיש בה רק מנצחת אחת. תמונות הזוועה האמיתיות של המלחמה לא משודרות בטלוויזיה בישראל, כי אף אחד מהערוצים לא רוצה לאבד את הצופים שלו לטובת המתחרה. מה גם שדברי הביקורת שמושמעים מאוד שקולים ומתונים. התקשורת קשובה ללקוח האמיתי שלה שברגעים אלה שווה לא פחות מהמפרסמים וזהו הציבור. אף אחד לא רוצה לעצבן אותם, כי בשנייה אחת הם יכולים לקחת את הכוח לידיים, ולהעביר לערוץ אחר שנרדם בשמירה או חלילה לעשות את הנורא מכול - להתנתק מהמטריקס ולכבות את הטלוויזיה.

הקונצנזוס לא פסח גם על האינטרנט, זירת הדעות החופשית. גם ברשתות החברתיות, היכן שכל אחד יכול להביע את דעתו ללא חשש מצנזורה, ישנה הסכמה מאוד ברורה. כמות המשתמשים שבחרו להחליף את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק בתמונות מגוונות של דגל ישראל, מלמדת על קלות שבה אנשים מאמצים את אותו סיפור ונשבים בקסם הלאומיות. כולנו, עם אחד, עם תמונה של דגל ישראל בפרופיל למען חיילינו, ואם אפשר גם להוסיף איזה משפט חדור מוטיבציה או להתקין את האפליקציה שסופרת נפילות של רקטות, מה טוב הדבר. מעניין למי יהיה את האומץ להתקין אפליקציה, שלצד ספירת הקאסמים תמנה גם את מספר ההרוגים בצד השני, זה שגדל ביחס חזקתי למספרים שלנו.

כל אלה לא מעניינים את אזרחי המדינה ושאף אחד לא יהרוס להם את הסיפור, כי הפעם ישראל מנצחת. התקשורת המגויסת טורחת לטפטף זאת כל הזמן, שהפעם צה"ל והדרג המדיני נמצאים בשליטה ויודעים מה הם עושים. כמובן שההשוואות למלחמת לבנון השנייה בלתי נמנעות. המלחמה בעזה מצליחה כל כך רק בגלל שמישהו מנסה למכור את הסיפור שמלחמה מתיישבת עם ערך של סטריליות. בלבנון זה לא עבד, כי המציאות הראתה שהמלחמה במהותה היא זוועתית ומן ההיגיון שיהיו בה מחדלים, חוסר שליטה וזוועות קשות מנשוא.

רק מאוחר יותר הציבור התעורר והבין שמלחמה זה לא משחק של חיילים מאופרים עם גאוות יחידה. אבל גם לאחר המלחמה בקיץ 2006 לא התפכחנו מהרעיון של מלחמה סטרילית, וחיפשנו אשמים לכך שמישהו הרס לנו את הסיפור. היום, אדוני המלחמה הבינו שכדי לנצח בקרב על דעת על הקהל, המלחמה חייבת להיות סקסית, היא חייבת להתרחש יותר בדמיון של האזרחים ולא על המרקע, היא חייבת להיות כמו פנטזיה וכמו מיתוס - גדולה מהחיים. ובינתיים גם הולך להם לא רע. המלחמה מצטיירת טוב ומונה ההרוגים הוא בגדר הסביר.

לא ברור לאן הולכים מפה, אבל דבר אחד ברור - המטרה האמיתית שלשמה צה"ל נכנס לעזה כבר לא ממש משנה, עכשיו הגיעה תורה של החוויה המתקנת, חוויה מתקנת לממשל וחוויה מתקנת לציבור, זו שתחזיר את האמון במיליטריזם, ושתראה שמלחמות הן לא דבר כל כך נורא.

האזינו לסט "מלחמה ושלום ב- 60 דקות", בעריכתו של גיל מטוס.

התמונות נלקחו מעמוד הפליקר של Jayel Aheram

 

תגובות

  • מטוס, הפעם אני מצדיע לך

    לא יכולת לנסח את זה טוב יותר... שפו

    אביבי, 14-01-2009 09:31

  • wow! finally....

    more... more... more!!! we need more people to wake up

    mike n gwenyth, 14-01-2009 12:44

  • הנה:

    http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/100109_Media_hangover_is_coming.aspx

    אביעד, 14-01-2009 12:53

  • חד וכואב

    יחי התשקורת כמו תמיד, כתוב מעולה

    פרלה, 14-01-2009 22:36

  • מר מטוס אני מקווה שתקרא זאת

    קראתי ואני מבין את הרצון לאמר לא למלחמה. אני לא חושב שאף אחד רוצה להילחם, אף אחד לא רוצה למות. הרי זו המטרה, להמשיך את החיים. אבל הנושא הוא לא אם חיים או לא(אפשר לומר שגם כלב חי) אלא איך חיים אותם. כל אלה שהגיבו כאן, האם הייתם עונים אותו הדבר אם הייתם גרים בשדרות עם ילדים? מה הייתם מסבירים לילדים שלכם? שצה"ל יצא לקרב רק כדי לתקן את הטעות של מלמחת לבנון? אני לא חושב שהייתם עונים ככה אחרי שמונה שנים של קסאמים. אתם מבינים את האפקט הפסיכולוגי שקועקע באנשים האלה. אני סבלתי מאזעקות אלה רק 3 שבועות וכבר כל פעם שדלת נטרקת גופי מצטמרר. שלא תבינו לא נכון, אני בעד הידברות וזה הגישה הראשונה שיש לנקוט. אבל מתי תגיד די? איפה הגבול? אולי שמונה שנים. שמונה שנים, כל יום, מספר פעמים ביום לרוץ ממקלט למקלט. מצטער לומר לך ואלה שהגיבו שאני לא מסכים אתכם. בתור גוף שכפוף לאירן יש לפעול נגדו אם הוא פועל נגדך. מה לעשות שאנחנו מדינה מוקפת חלקה באויבים.

    פלוני אלמוני, 15-01-2009 10:45

  • מצוין

    גם אם לא מסכימים עם כל מילה. קשה להתווכח.

    מאיה, 15-01-2009 11:20

  • דור שלם רוצה אטום

    אדון מטוס היקר מילותיך חזקות, כנות ונוגעות אבל לצערי, יכולות להישמע רק מפי אדם שיושב בביתו שבמרכז. אף אחד מאיתנו לא רוצה מלחמה. רמת הגזענות בארצינו שונות... אבל אין לקחת בחשבון את האספסופים הקוראים בקול גדול ל"שחיטה" בעזה. אבל!!! אתה מבין (כנראה שלא), פשוט אין לי דרך אחרת להפסיק את הסיטואציה הנוראית שנוצרה בדרום המדינה שלנו. נכון, מעל 1000 הרוגים. אבל ננסה להכניס לפרופורציות את הצפיפות האיומה שינה שם, את העובדה שמדובר בכל זאת ברצועה קטנה וצפופה אולי נבין.. שאף אחד אחר בעולם , לא היה מצליח להרוג פחות- "חפים מפשע" - ובכלל -מיהו חף מפשע? האם אני שגוייסתי לפני כשבועים למערכה, נתלשתי מביתי, עזבתי את אישתי נישקתי את בני ושמתי מדים- האם אני פושע? האם אני רוצח? כנראה שלא! לגבי התקשורת- כמובן שיש מקום לקשת דעות רחבה יותר, מובן שאחרי 20 יום , אני רוצה לשמוע את הרמטכ"ל.. אבל כל דבר בעיתו.. ראה ערך מלחמת לבנון השניה.. ולא שזה אומר שחייב לנהוג כפי שנהגנו בה.. אלא למצוא את עמק השווה מטוס- קח לך חופשה קטנה בסופש.. וסע לעזה

    אהוד ברק, 15-01-2009 12:52

  • רק תל אביבי יכול לכתוב את הטויות האלה..

    עזוב אותך מטלביזיה, צא מהבועה הצפונבונית שלך ובוא לבקר בשדרות וב"ש ואז אולי תבין על מה אנחנו נלחמים. כרגיל אצל אנשים "מוסריים" ו"מצפוניים" ועאלק אינטיליגנטיים תוכל להבין רק כשהחצר האחורית שלך תבער, רק אז אולי תבין כמה כל מה שכתבת לא רלבנטי.

    נועם, 15-01-2009 15:43

  • גילוס, אני נאלץ להסכים עם מבקריך.

    ראשית, נא לא להתלהם, גיל מטוס אינו תל אביבי צפונבון אם כי עדיין מאיזור המרכז הבטוח (האומנם בטוח? לכמה זמן?). לגופו של עניין. לאחרונה הייתי בפאנל באוניברסיטת ת"א בחוג למדעי המדינה, שכותרתו הייתה "מוסריות ועופרת יצוקה". השתתפו כעשרה פרופסורים מן השורה הראשונה של מדעי המדינה, דיפלומטיה וכן פילוסופים של הפוליטיקה והמוסר. הסיבה המרכזית שבגללה הגעתי לפאנל הנ"ל, היא שמעולם לא חשתי קרוע יותר מבחינה מוסרית. צודקים אלה שטוענים כי זוהי מלחמת אין ברירה. על אף שחמאס רחוק שנות אור מהיות איום קיומי על מדינת ישראל, הוא ללא ספק מהווה איום יומיומי על תושבי ישראל. כאן נטועה נקודת המחלוקת: יש הטוענים שניתן היה להשיג יותר בדרכי שלום ויש את אלה הטוענים כי עבור חמאס, שאינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים (וכפועל יוצא מכך גם בזכותם הזהה של אזרחיה), מילים אינן אלה בזבוז חמצן ותו לא. קשה לקבוע מי משני הצדדים צודק וודאי שישנם עוד צדדים רבים לנושא. קצרה היד מלהזכיר את כולם וממילא הם פחות רלוונטיים כיוון שאין רבים בקרב מקבלי ההחלטות התומכים בהם. מכל מקום, המלחמה מסוג זה היא ללא ספק התרחיש הריאלי ביותר עבור מצב מסוג זה. מדינת ישראל אינה יכולה להשלים עם איום יומיומי על ריבונותה, כפי שהיטיב לומר זאת הפרופסור יוסי שיין, ראש החוג למדעי המדינה והתוכנית לדיפלומטיה של אוניברסיטת ת"א, באותו פאנל. עם כן, הסכמתי על צדקת היציאה למלחמה ולכל הפעולות הננקטות בה, כולל צנזורה עצמית של העיתונות וצנזורה כפויה מידי צה"ל שעליה כובל כותב המאמר לעיל, ברורה. בעוד שאני מסכים עם גיל על כך שהמלחמה מצטיירת כ"סטרילית", אינני רואה בכך כל פסול. הפלישה לנורמנדי, ב-6 ביוני 1944, לוותה בערפל קרב תקשורתי הכבד ביותר אי פעם בעידן המודרני. בחוף אומהה בלבד, חוף שיועד לנחיתה של המרינס האמריקאים, נהרגו יותר מ-10% מן הכוח הלוחם בשעות הראשונות של הלחימה (כ-5000 איש מתוך 50000). איפול הקרב שהוטל ע"י ראשי הצבא האמריקאי וגנרל אייזנהאוור בראשם, הציל במידה רבה את הפלישה האמריקאית מלחץ עצום מבית. לחץ זה עלול היה לגרום לנטישת המבצע כולו (מה שכמעט קרה בכל מקרה), מצב שהשלכותיו על המבצע הפלישה כולו עלולות היו להיות הרות גורל. האבידות שספגו הכוחות האמריקאים טופטפו לתקשורת במשורה והדבר שמר על מורל גבוה בקרב שאר כוחות הפועלים וגם בקרב המתגייסים החדשים למערכה. על כן אין להמעיט בערכה של צנזורה ודעת הקהל על הנעשה במהלך קרב בעיקר כאשר קרב זה נתפס כקרב חיוני, הכרחי וכזה הנובע מחוסר ברירה. עם זאת, למרות כל האמור, המצפון אינו נותן מנוח לנפשי. כאבא טרי, אינני מסוגל שלא לכאוב כאב עצום, כזה שכבר הוריד דמעות מעיני, עם ידיעות על אובדן כה רב של ילדים שאך נולדו או משפחות שלמות שנמחקו מעל פני האדמה. תחושת צדקת הדרך וחוסר הברירה לצד הכאב הכבד על מותם של חפים מפשע הוא שגורם לקרע העמוק בליבי ומחשבתי. עם שוך הקרבות, עולה בי מידי פעם המחשבה שייתכן שזהו קורבנו של המנצח: עליו לחיות עם הידיעה שבימת הניצחון במלחמה ניצבת מעל נהר דמו של המפסיד. ייתכן שאת הקונפליקט המוסרי הזה לא ניתן לפתור, לפחות לא מבלי לערב את אלוהים. שכן לא בכדי נותנים השהידים את מבטחם באל, זהו המקלט המוסרי שלהם לרצח חפים מפשע. ייתכן (ואינני אדם דתי כלל ועיקר) שאנו זקוקים גם כן למקלט שכזה כדי שיעזור לנו לחיות בשלום עם מעשינו, המגיעים תוך שמירה על צדקת הדרך וחוסר הברירה.

    אסף רפופורט, 15-01-2009 18:27

  • זוועה, הזוועה

    כתבה מדויקת, נבונה, ולמירב הצער אמיצה - "למירב הצער" כי היום צריך אומץ לצאת מ"חיבוקי" הלאומני. פתאם קם אדם בבוקר ומגלה שהוא עם שאיבד את המצפן המוסרי שלו במבון זה שחיי אזרחיו של עם אחר נחשבים בעיניו כקליפת השום; במובן זה שכ"כ נוח להתמקד בסימפטום של הסכסוך (הקסאמים והגראדים) ולא בשורשיו. במובן זה ש"כ נוח למצוא הצדקה להרג של למעלה מ 1000 אנשים נכון להיום ולחסות בצל המטריה של "פרופורציונאליות". גיל, המשך לטוס כך. א.

    ארנה , 15-01-2009 18:55

  • עמק השווה

    ראשית, ואולי החשוב מכל, מהיכרות אישית עם הכתב, לא מדובר בצפוני תל אביב.. אלא באדם פשוט, שקול ומשכיל בעל דעות מוצקות ומבוססות. שנית, כדי לשים את דברי בפרופורציה, אוסיף שאיני מסכים עם ידידי מטוס. למעשה, בעקבות הכתבה, מצאתי עצמי בויכוח קולני (ובעצם היותו כזה הוא מיותר) עם עמית משותף לתחנה שדווקא הסכים עם עמדתך. אני נוטה להסכים עם עמדתו של אהוד ברק (המפוברק-בטוקבקים) אם כי סולד לחלוטין מהדרך בה הוא כותב את הדברים. יש לנו מספיק מלחמות כעם, אין לנו צורך במלחמות פנימיות- זו גם אגב, המסכנה היחידה שלקחתי עימי מאותו ויכוח קולני. אין ספק - כל מוות של אדם חף מפשע באשר הוא= אסון! אבל משיחות עם חברים שגויסו, ועל פי המספרים הנתונים נדמה שצהל עושה לא מעט בכדי למנוע הרידת חפים מפשע . קרו כמה טעויות בדרך. אנשים חפים מפשע נהרגו. אבל מטעויות כאלה, טעויות אנוש, גם הרגנו כמה מכוחותינו. אם ניקח בפרופורציות את המספרים ואת דרך הלחימה של צהל, אלו אחוזים נמוכים בהתחשב בעובדה שמדובר במלחמה, וודאי שמדובר כל כך קטן וצפוף... יחד עם זאת, בתור מי ששואף להווה חלק פעיל בעולם התקשורת והעיתונות ,אני חייב להתרעם יחד איתך על ידו הנוקשה של צהל בעניין הצנזורה.. למרות שידועה שחלק ממסקנות מלחמת לבנון השניה נגעו גם לעבודתה של התקשורת, אין זה אומר שיש להגבילה באופן טוטאלי כפי שנהגו הפעם-הקיצון השני,לא יהווה את הפתרון הנכון. בכל מקרה.. הכתיבה שלך..מושחזת כהרגלה גם אם אני לא הולך עם הרעיונות שמאחוריה. יד ביד.

    אודיני, 15-01-2009 21:07

  • כל כך קולע

    כל הכבוד כל כך חשוב לשמוע את הקולות האחרים ולדעת שמותר להיות בן אדם חושב ולא רובוט יותר מזה מותר להיות בן אדם מרגיש במלחמה אין מנצחים להזהר מהתלהמות-לאומניות--פשיסטיות להשאר בני אדם

    אורי בנקהלטר, 16-01-2009 01:27

  • תודה, אפשר לבקש פלייליסט?

    תוכל לשים את הפלייסיט - רשימת השירים - של הסט ששים דקות של מלחמה ושלום?

    אייל , 16-01-2009 18:40

  • מרתק

    מרתק. כששמונה שנים חייתי בגטו מופגז ונעלצתי כל פעם לשמוע את אנשי התקשורת אומרים שאין בררה ושכך זה צריך להימשך, לא היו לך שום טענות. עכשיו מסתבר לנו שהם בכלל מיליטריסיטים מטורפים. בטח הצביעו למרזל. אם או בלי קשר שמתם לב שדעות מוצקות ואידיאולוגיה זה תירוץ להתעלם מהגיון ומציות? כן, יש לך זכויות אזרח וכל זה אבל אני מעמין ש.... ואם כבר, אני מאמין שאי אפשר לנצח פדופיליה בכוח. הרי ברור שזה לא עובד. למה שלא ניתן חלק מהילדים שלנו (שלנו=לא שלי), נתפשר. מלחמה, בשביל מה זה טוב?

    אלכסון, 17-01-2009 13:19

  • well said

    hila, 17-01-2009 15:09

  • טרקליסט לסט

    הטרקליסט של הסט - מלחמה ושלום ב- 60 דקות, נמצא בלינק הבא: http://www.106fm.co.il/post/8072/#tracklist/listid/6602/

    גיל מטוס, 17-01-2009 21:46

  • איזה כיף

    http://www.106fm.co.il/post/9077/

    חלילי, 18-01-2009 18:47

  • תודה על הטרקליסט

    אייל, לונדון, 19-01-2009 18:46

  • thank you Gil

    Great to hear sane voices too, thought they all dissappeared...I agree with you, we need to operate against this widepsread threat of legitimized racism

    shirly, 31-01-2009 02:52

  • תודה

    סוף סוף קצת שפיות. מדוייק וכואב

    ליר לס, 13-03-2009 20:05

  • לעזאזל עם הפשיזם הישראלי נמאס!!!

    דם החפים זועק מהאדמה, 02-05-2010 00:52