מגזין

ברייקור עושה לך עץ

פוינגי ושלל תקליטנים התארחו במסיבה שבורה במועדון ברזילי. ברק חיון מעלה זכרונות

מאת ברק הלר חיון. 14-01-2009
ברייקור עושה לך עץ

אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד. ועובדות החיים הן חדות כמו סכין. בגיל 16 אהבתי בעיקר את "משינה" ו"רייג' אגיינסט דה משין". בגיל 23 אהבתי בעיקר אסיד טקנו. בגיל 27 אהבתי ברייקור. והיום אני כבר בן 31.

נתכנסנו כאן מאחורי המסך והמקלדת כדי להעביר מסר חשוב. המסר אמור לכלול בתוכו את התובנות שעלו מבילויו של הכותב הנ"ל במועדון ברזילי אשר נמצא בתל אביב. במועדון ניגן תקליטן גולה העונה לכינוי פוינגי.

מהו הברייקור? הברייקור הוא מעין כינוי לז'אנר מוזיקלי שאינו ז'אנר מוזיקלי של ממש. זהו ערבוב (שעטנז) של מספר ז'אנרים אחרים שיוצר בלילה מפתיעה ומעניינת. מערבבים קצת הארדקור (הצד הטקנואי שלו), היפ הופ, ביט שבור על סוגיו (IDM, ג'אנגל, ברייקביט) מוזיקת רייב ישנה, פופ וגם קצת הומור. מקבלים מוזיקה שהיא די מהירה, די שבירה, די מצחיקה, ונעה בין משהו שאפשר לרקוד איתו למשהו שעושה חשק לסתום את האוזניים כדי שהרעש לא יעשה כאב ראש. או לחלופין, לחיוך טיפשי במקרה של אותו כותב.

אני מגדיר את הברייקור כטקניבל על רחבה אחת. כשאתה נודד לך בטקניבל שהוא פסטיבל של טקנו עם מספר סאונדסיסטמים אתה נחשף לז'אנרים מוזיקליים רבים. כשאתה משתעמם מסגנון מסוים אתה צועד/זוחל אל הסאונדסיסטם הבא בתור שמנגן בדרך כלל מוזיקה מעט שונה וחוזר חלילה. הברייקור נותן לך את אותה ההרגשה רק שהתזוזה היא מינמלית.

הגענו אל המועדון בשעה מוקדמת יחסית. כשעמדנו בתור להפקיד את המעיל הבנו שאכן חורף. אם.סי.ריאוס צעק לנו באוזן מנטרות משתנות ובייסיק ניגן דראם אנד בייס. הזדחלנו לאיטנו אל הרחבה השנייה שהוקמה בחצר תחת אוהל והקשבנו לאדוני הטי-ברייק אלעד רון ושוקולאב. הברייקביט החדיש הרבה יותר שבור מהברייקביט של פעם שנקרא New skool Breaks. הניו ניו סקול בריקס יותר שבור, כנראה שמע קצת פידג'ט האוס בשנים האחרונות וגם דאבסטפ הוא שמע והשמיע. למרות הפאנקיות והבירה הטעימה חיכינו לפוינגי. אבל פחדנו ללכת אל הרחבה השנייה כי לא בא לנו דראם אנד בייס.

אחרי ריקודים ועוד מספר משקאות אזרנו אומץ וחזרנו פנימה. המועדון מלא בילדים קטנים יותר ופחות שאוכלים דראם אנד בייס וודקה רד בול לארוחת בוקר. דיג'י מיוט האינפיוזי ניגן את הדראם אנד בייס. זה מאוד אפל וכבד אבל הביט קצת קשה לי. מונוטוני משהו.

פוינגי הידוע גם בשם רועי טלמור עולה לקול מחיאות הכפיים שלנו ושל אחרים. השעה עוד לא ארבע בבוקר והוא פוצח ב Classwar Dynamite של LFO demon. אני זוכר לטובה את ביקורו במועדון הצופה בשנת 2004 לערך. כמו כמעט כל הערבים במועדון הצופה טובה זה בערך הדבר היחיד שאני זוכר מאותו ערב.

הוא שובר, עוצר מצחיק ובעיקר מקפיץ אותנו. ישנו רושם של סט להיטי ברייקור, אם יש דבר כזה. אנו בוטשים ברצפה עם עצירות בכל ברייק. והם לא חסרים. תמונות של פוינגי מנגן במסיבה לפני כחמש שנים בהאנגר תל אביבי עולות בזכרוני. בזמן הסט אני זוכר איש נחמד ששכב על הרצפה כשהוא נע בתנועות אפילפסיות וקצף מקציף מפיו. אז הלכתי הצידה והזמנתי אמבולנס. היום אמרתי לבחור שלום לפני כמה רגעים והוא נראה במרחק שנות אור מהתקפי מנת יתר של דברים מסוימים. השנים חולפות ואנחנו משתנים.

לא עוברת פחות משעה ופוינגי יורד ומוחלף באנשי Sensi Sound שמנגנים ראגא דראם אנד בייס. בסיבוב ברחבה בחוץ שכבר די מדוללת, אנחנו מקבלים כמה דקות של מוזיקת אסיד. חוזרים פנימה כי קר בחוץ. ארוחת בוקר עם קוקטייל דמוי שמפניה. הכלב עשה פיפי. לילה טוב.

תגובות