מגזין

ציון אל תשאלי

בין המחזמר "שיקגו" לחקירות של ראש הממשלה, בין המהפכה בתאילנד לדיוטי פרי ובין חג החנוכה למשפחה שגרה בגינה. חן ינוביץ' מצוברחת

מאת חן ינוביץ'. 29-12-2008
ציון אל תשאלי

הבעיה היהודית-ישראלית היא בסך הכול בעיה שיווקית. בדיוק כמו מלבי היא סובלת מיחסי ציבור גרועים. כמו בניין העירייה בתל-אביב, היא יפה מבפנים ומכוערת עד מאוד מבחוץ. המיקום בעייתי, השכנים לא תמיד אדיבים, גם התושבים לא תמיד. הבעיה היהודית-ישראלית היא רק עניין של יחסי ציבור לא  משהו: בניינים הרוסים בעזה שווים יותר מאלף מילים של בוז'י הרצוג או דני גילרמן. אפילו העו"ד פלין מהמחזמר "שיקגו" השכיל להפוך את רוקסי הארט, שירתה במאהב שלה, למתוקה הכי חמה בעיר, ובגאונות שיווקית הפך אותה לפושעת המפורסמת הכי מתוקשרת בעיר. הציבור השתגע אחריה. המלצה לשיעור ראשון במערך ההסברה של משרד החוץ: לכלול הקרנה של "שיקגו" פלוס שיעורי בית על בוב פוסי.

שלא יצטייר חלילה שאני משווה את תושבי עזה לפושעים, או אותנו. נהפכו, לפני ארבע שנים הרצועה הפכה לאוטונומיה פלשתינית, אבל אז הגיע החמאס והרס לכולם את התוכניות הורודות, אם היו כאלה. מה אנחנו מצפים מתושבי עזה? שילחמו בהם? אנחנו במדינת ישראל לא מסוגלים להוציא כרטיס אדום לראש הממשלה, שבויקיפדיה יש ערך נפרד בנושא חקירות פליליות תחת שמו, ולא מסוגלים להוציא כרטיס צהוב פלוס חרם צרכנים כנגד חברות הסלולר שעושות מה שבראש שלהן עם המחירים. מצד שני, אולי אנחנו לא המודל האידיאלי לחיקוי. אז אולי נמליץ לתושבי עזה לפתוח את ערוץ הלוויין דווקא באזור התאילנדי של הכדור, שם לבשו חולצות צהובות ויצאו למחאה עממית בעד דמוקרטיה ונגד שחיתות, תוך שהם נכנסים לבניין וזורקים את המנהיג הקודם מהמדרגות.

יש הרבה תיירים ישראלים בתאילנד. יש גם הרבה תיירים רוסים. לא בטוח כמה מהם יבואו לבקר באילת או במצדה בקיץ הקרוב. ואל לנו להתפלא, שכן גם בעניין הזה דאגנו לעשות לעצמנו בושות. כן זה אמנם נהג אוטובוס אחד, אבל הוא גדל בין תרבות הנהיגה בעמנו. אבל שר התחבורה עסוק. עכשיו כשהורידו את רמת הבטיחות של נמל התעופה לאותה רמת הבטיחות שבחוף השנהב, יש לו דברים אחרים על הראש. וגם ציפי עכשיו מציקה לו. ובכלל שאנחנו נהיה באותה רמת בטיחות של מדינת עולם שלישי? הרי הדיוטי פרי שלנו הוא ליגה, פלורנטין היא מה זה מגניבה והמוקשה האחרון היה ל-פנים.

בכלל נראה כאילו בתל-אביב הכול סבבה. כלומר כולנו מאוד מזדהים עם תושבי שדרות, באמת זה נורא מה שקורה שם בנתיבות, אבל כרגע אנחנו יותר דואגים להתאקלמות של בובליל בחיים שאחרי האח הגדול. שבוע שעבר הלכתי בתל-אביב, הומלס אחד צעק להומלס אחר מהצד השני של הרחוב, ניהלו שיחת חולין. כולנו אטמנו את האוזניים עם מכשיר האודיו-וידאו החדש שקנינו בדיוטי פרי. בדיוק כמו שאנחנו אוטמים את העיניים בקו 26, במעבר מצפון ת"א לדרום ת"א. אם כבר התאילנדים חוסמים לתיירים הישראלים את הטיסות מפוקט לבנקוק, אפשר להמליץ לסוכני נסיעות להפנות אותם לתחנה המרכזית. חוץ מטוק-טוק ומוניות לפאטפונג שואו, הרוב די דומה.

אני לא כועסת על אלו שרואים האח הגדול, על אלו שטסים לחו"ל, על אלו שלא רואים חדשות, על אלו שלא בוחרים, על אלו שקנו את הדיסק האחרון של מירי מסיקה, על אלו שנוהגים מהר בכביש, על אלו שגרים במרכז, על אלו שיש להם כסף, על אלו שחיים לעצמם. אני לא כועסת שבחג החנוכה האחרון כל הפאבים התל-אביבים היו מקושטים בעצי אשוח, בסנטה קלאוסים ויושבי המקום חבשו מצנפת אדומה. רק לא נעים לי מהחשמונאים, איך הם יצאו ככה למרד, ונלחמו בעד קיום המצוות היהודיות. מה נגיד ליהודה המכבי? שהתייוונו?! ובכלל הכי קרוב לשלג שירד בת"א זה חלקיקי הבטון הלבנים שניתזים ממגדל בבל-הבימה, והארובה היחידה שסנטה יכול להיכנס דרכה זו רידיניג, ורצוי שיעשה ביטוח בריאות (עדיף פרטי) לפני.

אבל גם חנוכה היא לא בעיה שלנו, היא בעיה של יחסי ציבור. או לחלופין חוסר הנכונות של היהדות לשדרג את עצמה, ולהתאים את עצמה למאה ה-21. עכשיו שיש לנו מדינה, אנחנו צריכים הגות חדשה שתיקח את כל הקיים ותתאים אותו לכאן ועכשיו. הציונים עשו את זה עם היהדות המסורתית הדתית, אבל כמו שאומר הרצל בסטיקר המעולה שמסתובב בעיר: "לא רוצים? לא צריך!", כביטוי להוויה הנוכחית. אבל אני חושבת שאנחנו דווקא כן רוצים, רק צריכים מעט הכוונה. אין זה פלא, שאנחנו חובשים מצנפת על הראש, מחזיקים ביד סופגנייה, אוכלים מצה ומתנשקים בחצות של 2009. החגים שלהם בהרבה יותר מגניבים, מצטלמים טוב יותר וממותגים בכותרות חיוביות. להם יש את חג ההודיה ולנו אסור להדליק אור ביום כיפור, כי פעם באמת להדליק אש הייתה פעולה שהצריכה פעולה, היום זה פשוט איסור מיושן, ולא רלוונטי.

המסעדה שאני עובדת בה נמצאת בגינה ירוקה באמצע תל אביב. מפברואר האחרון גרה בגינה משפחה. אבא, אמא וילד. הם לא רוצים עזרה, הם מתעצבנים שמציעים להם עזרה. הם עברו את הגשמים האחרונים בשלום, הם נראים מסודרים ונקיים ולפי כמות הספרים גם מלומדים. כך, במשך כל החודשים האלה אנחנו מתקיימים בסמוך. בצד אחד, הברנז'ה התרבותית, כלכלית, חברתית, תקשורתית, משפטית, מוזיקלית וכו' של מדינת ישראל. בצד השני, משפחה שטוב לה על הספסל. ואני אומרת, שבימים שבהם אפילו אורנה בנאי, זאת שנוהגת לעזור לזולת, זורקת מזון ועוף בפריים טיים של ערוץ 2, אולי באמת עדיף לנסות לישון על ספסל, ואולי מי יודע נגלה שזה דווקא נוח, ולא נטריד את עצמנו בכל בעיות החיים.  

אם אתם רוצים לעודד את חן ינוביץ', שלחו SMS עם המילים: "מה נסגר איתך" למספר 106. עלות ההודעה 4 שקלים מכל טלפון סלולרי.

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של john.hars ושל utnapistim

תגובות

  • שלחתי מיסרון!

    כל הכבוד!! אמרת הרבה ונגעת במלא נושאים אבל אמרת נכון וזה מה שחשוב... הבעיה היחידה היא שכולנו יודעים את זה, יושבים ומדברים על זה עם הפוך חלש באיזה בית קפה בתל אביב- השאלה היא איפה האמיץ שיעשה עם זה משהו?? בכל אופן- אני איתך!

    דנה ענתבי, 29-12-2008 19:23

  • קחי 8 שקלים

    נהנתי לקרוא

    כהן, 29-12-2008 19:25

  • מדוייק וחד

    הרלב, 29-12-2008 22:23

  • יאנוביץ-- חזקה כהרגלך

    אורי בנקהלטר, 29-12-2008 22:29

  • חזק ביותר

    פרלה, 30-12-2008 00:03

  • האמת:

    תמיד ידעתי שאני השטחית והרדודה מבין שתינו ואת היא זו שבאמת יש לה מה להגיד ויודעת איך להגיד!!! חריף ביותר

    רותם ולצ'ר, 30-12-2008 12:35

  • מצטרף לכל המהללים שלפני

    ינוביץ' סחטיין !!

    אודיני, 31-12-2008 00:06

  • 7 ימים

    חן ינוביץ היקרה , אני חייבת לציין שהכתבה שקראתי הרגע יותר טובה מכל מוסף 7 ימים או אופלן שישי עם רביב ועופר או כל תור של יאיר לפיד או אהרון ברנע , אהבתי כל פסקה והתחברתי לכל חשיבה . הצלחת לגרום לי לצחוק על מצבי אך יחד עם זאת להסתכל על הדברים . רותם

    רותם , 31-12-2008 09:38

  • מהמם!

    כל הכבוד, מאמר מהמם ונוגע בנקודות הנכונות. הוא מעביר בצורה טובה שהחוזק שלנו הוא גם החולשה שלנו. האמונה במי שאנחנו יכולה להיות מביכה לפעמים, אבל היא משאירה אותנו שפויים. מסרים טובים, ניסוח מרשים ועוקץ באלגנטיות

    רינת, 31-12-2008 15:29