מגזין

עשר שניות B-Sides

הופעתה של רונה קינן בלבונטין לקראת אלבומה השלישי, גרמה לנועה ברודצקי לשקוע במחשבות ובהרהורים. על שירים עצובים וטעמים נרכשים

מאת נועה ברודצקי. 26-12-2008

תגיות: רונה קינן

עשר שניות B-Sides

"עכשיו תלמדי לאלף הרגלים/ לקשור רצונות כמו סוסים"המילים האלו מחזירות אותי לתקופה אחרת, כאילו יד משכה אותי לאחור אל תוך מנהרה. בדרך כלל אני לא קושרת את הסוסים שלי, הם רצים לכל עבר. רק לאחרונה הם נרגעו - וטוב שכך. 

"הבטחה בלי עדים/ מחזיקה לי 10 שניות"רונה טוענת שלא לעמוד בהבטחות מעיד על אופי חלש. אני הייתי רוצה לתת למילה שלי, גם כלפי עצמי, להיות מופרת מפעם לפעם, נראה לי שזה בריא. בדיוק כשחשבתי את זה לעצמי בגאווה פלצנית, עקפתי בתור בכניסה של לבונטין. הבנתי שאני בדיוק כמו כולם, מוותרת לעצמי מפעם לפעם. רונה, כנראה, יודעת יותר טוב ממני על האופי הטבעי שלנו. 

"תלמדי להיות נאמנה כמו עורב"לאחר תור עמוס שבנוי כמסלול בלונה פארק, נכנסו ותפסנו שני כיסאות שבדרך פלא נשארו יתומים. רונה עלתה על הבמה, תחילה כשערן ויץ לצידה בלבד. אחר כך הצטרפו שאר חברי הלהקה: עדי רנרט , יובל שפריר ואור ברקת. בניגוד להרבה מהאמנים שצצים לאחרונה, רונה חיכתה עד שהייתה בשלה להוציא אלבום, על הראשון עבדה חמש שנים ועל השני שלוש, ובכלל, מגיל 18 היא עוסקת במוזיקה לצד אמנים מוערכים רבים. מצחיק שרק עכשיו זו הפעם הראשונה שהיא מופיעה בלבונטין בהופעה שלה ולא כאמנית אורחת. היה ניכר שהייתה הכנה רבה לקראת הופעת הבכורה הזו, העיבודים היו שונים, טובים ומתאימים להופעה חייה לעומת עיבודי השירים המקוריים. אך בכל זאת אני שמה לב שהפעם אני לא מתרגשת כפי שהתרגשתי כשראיתיה לראשונה. תמיד אעריך אותה כיוצרת. הלחן, המילים החכמות והיכולת הווקאלית הם דברים של לא מה בכך.  

"פתחתי פה לשטן/ אף אחד לא ענה"אבל הפעם משהו שונה. הפעם השירים שלה נוגעים בי פחות, אני שומעת אותה ברקע בזמן שאני מזמזמת כמעט בעל פה את כל מילות השיר באופן אוטומטי. נדדתי במחשבות, בעיקר על איך לכתוב את הכתבה הזו. אמרו לי לאחרונה לא להשתמש הרבה במילה "אני". אני צריכה לשים לב לזה יותר - אם אסתכל על טורים "רציניים" בעיתונאות, אני אשים לב ש"אני" כמעט בכלל לא מופיע. אבל איך אפשר לכתוב סיקור על רונה בלי לכתוב "אני" לפחות 80 פעם?הרי זאת המהות של רונה והשירים שלה. הם כל כך אישיים, כל כך אמיתיים וכל כך סוחפים שאת מרגישה שהם כבר שלך ולא שלה, או שהיא כותבת עלייך ולא עליה, או שבעצם את זו היא, או שבעצם היא זו את - אבל לי אין הכישרון שלה יש. אז חזרנו לאותה נקודה, רונה פשוט מבינה בבני אדם. 

"פגישה קצובה דיברנו על מוסר"אחרי ששקעתי בעצמי במהלך חצי הופעה, שמתי לב שאני מפסיקה לשקוע רק בשביל לציין לחברה שבאה איתי בתחילת כל שיר, כמו תוקי מפגר: "וואי איזה שיר מעולה, אני מתה עליו". ואז רונה פוצחת בשיר חדש שעדיין לא הושמע, יש אלוהים אלבום חדש בדרך וקרוב מתמיד! כשהוא הסתיים אמרתי לחברתי: "וואי איזה שיר מעולה, אני מתה עליו". איני יודעת מה שם השיר, ואיני זוכרת את המילים שלו כלל. מה שאוכל להגיד עליו, שסוף סוף רונה הפכה להיות פוליטית. אם בעבר השירים שלה נגעו יותר בדברים אישיים אינטימיים, עכשיו היא בוגרת מספיק בשביל להעביר את החכמה שלה בצורת ביקורת חברתית פרופר. אין לי ספק שאני והיא לא באותה דעה פוליטית. זו אקסיומה - אני אף פעם לא באותה דעה פוליטית של אף אמן, במיוחד אם הוא תל אביבי במקור. אבל אם רונה תשיר את דעותיה, לא רק שאשמח על כך, היא גם עלולה לשכנע אותי בהן.

"לנשום בספירה לאחור"מישהי מהקהל אמרה שעכשיו חנוכה שמח יותר. רונה, בתור אדם ביישן, לפחות כך היא מצטיירת, לא מתקשרת טוב עם הקהל שלה במהלך ההופעות. זו החולשה שלה. דווקא להערה זו הגיבה בחמידות יתרה, וכשהיא כן מתקשרת איתו, הקהל שלה שותה כל מילה כאילו הלכנו 40 שנה במדבר, וזו בדיוק גם החוזקה שלה. למרבה הפלא רונה לא אוהבת את חג הנרות - "חג שלא נגמר. עוד נר, ועוד נר, ועוד נר..." בנוסף המשיכה בפניה ביישנית לערן שלצידה, "השירים בחג נורא מדכאים לא"? רגע רגע רגע, רונה לא אוהבת חג בגלל שהשירים שלו מדכאים מדיי?!

"אמבולנס עבר ושוב לא שמעתי מה אמרתי"כשאני שומעת את שיריה מלבד דיכאון עמוק, הדבר הבא שאני מרגישה הוא עירפול, מחנק, בלבול והמון רעש בתוך הראש. היא תמיד גורמת לי, בניגוד לרצוני, לנתח את השירים שלה ולנסות להבין על איזה רעש ספציפי בחייה היא כתבה את השיר, וזה כל היופי - לעולם לא אדע, כל מה שאנתח עליה יהיה נכון רק לגביי. ושוב רונה מבינה בני אדם יותר טוב ממני.שיריה לא באמת מדכאים, הם תופסים אותך כשאתה למטה ושופכים את כל מה שאתה מרגיש רק בשביל להתנקות לעלות ולנשום בחזרה בצלילות.

יהיו מי שלא יסכימו עם הרעפת המחמאות ששפכתי כאן, להם אומר שרונה נכנסת להגדרת הטעמים הנרכשים, מהטעמים שמבדילים בין ילדה לאישה, כמו קפה, סרטים זרים וספרים של עמוס עוז. בינתיים עד לצאת האלבום הבא "אני מתנחמת באנושי/ באנושי".

תגובות

  • איזה יופי של כתבה

    אדם, 27-12-2008 17:23

  • ממש!

    חן, 30-12-2008 16:14

  • מקסים!

    מסכימה עם כל מילה

    ליאור, 08-11-2010 20:36