מגזין

החופש לבחור

סיכומי שנה לא עוזרים לנו לבחור, אלא רק מקבעים ומרחיקים אותנו מחומרים חדשים ומעניינים. הדר דותן יוצא נגד רשימת המומלצים

מאת הדר דותן. 24-12-2008
החופש לבחור

 

לקראת סוף השנה, אנו מותקפים מכל עבר ברשימות, סיכומים ומצעדים שמזמינים אותנו "לבחור" את אלבומי השנה, שירי השנה, סרטי השנה ועוד כהנה וכהנה. כל ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו, עיתון ואתר אינטרנט מפרסם את רשימת ה"מומלצים" שלו לשנת 2008. כל רשימה מותאמת פחות או יותר לקהל היעד שלה ועדיין מרבית הרשימות בנאליות וצפויות למדי. גם במחוזות האלטרנטיבה, לכאורה, קשה מאוד למצוא רשימה אלטרנטיבית באמת.

אנו נמצאים כיום בעידן של עודפות, עידן בו אנו מוצפים מכל עבר באינסוף אלבומים, ספרים, סרטים ושפע תכנים תרבותיים אחרים. ההיצע האינסופי והזמינות המיידית כמעט, מערערים את אחיזתנו ומעמידים אותנו נבוכים אל מול החופש לבחור. רשימות וסיכומים שנתיים כאלו ואחרים מנסים, כביכול, "לעזור" לנו להתמצא בשפע הרב ולשחות לחוף המבטחים התרבותי, אולם הבעיה לדעתי ברשימות הללו שהן בדרך כלל צפויות מדי, פופוליסטיות מדי ובעיקר בנאליות מדי.

אלבומי השנה המפארים את הרשימות השונות הם ברובם כאלו של אמנים/אמניות ותיקים ומוכרים (יותר או פחות, תלוי במקום בו מפורסמת הרשימה) שהוציאו אלבום חדש השנה. אולם לטעמי, בחלק גדול מהמקרים, אלבומים אלו אינם האלבומים הטובים ביותר של אותם זמרים/ות או הרכבים, ובמקרים מסוימים מדובר באלבומים בינוניים וחסרי ייחוד. סביר להניח שאותו האלבום, לו היה שייך ליוצר/ת חדש/ה לא היה זוכה כלל להיכנס לאותן הרשימות. לכן, רשימות אלו, לא רק שאינן עוזרות לנו לבחור, אלא הן מקבעות אותנו למוכר, ומרחיקות אותנו מחומרים חדשים, מקוריים ומעניינים לא פחות.

אז אם בכל זאת מרגישים ערוצי המדיה השונים צורך בלתי נשלט לפרסם רשימות וסיכומים, עדיף בעיני להציע רשימה של יוצרים חדשים אשר הוציאו אלבומי בכורה מעניינים בשנה האחרונה. לא לחזור אל אלו הידועים והמוכרים, אלא לפתוח את הבמה ליוצרים ויוצרות חדשים, שיכולים לרענן את פס הקול של חיינו. כך, אולי, רשימות אלו באמת יעזרו לנו לנווט את דרכנו במבול האפשרויות ואולי אפילו נזכה ליצור לעצמנו את טעמנו האישי, הייחודי והאוטונומי.

תגובות

  • יפה אמרת

    אכן אמת גדולה בדברייך, ויותר מראוי שתאמר. אולם מהמקום האלטרנטיבי, שגם ככה צורכים בו את התרבות לפי בחירה ולא לפי מוסכמה כזו או אחרת (או לפחות ככה אני רוצה להאמין), רשימת שירים שכזו יכולה להוות המלצה שנתית בלבד,כפי שכתבת, שבה כל אחד יכול לבחור או לבחור שלא לבחור. בסופו של דבר, מכריי שמזריקים לעצמם את היובש המוזיקלי של גלגל"צ, וכנראה שגם חלק מהקהל שנכנס לוואלה תרבות, לא מכירים אף לא אומן אחד מרשימה. לכן, רשימה כזו אולי כן משמעותית כצעד נוסף לביטול ההגמוניה המוזיקלית, ואולי מישהו מהם כן יתעניין בדיסק של קאט פאוור, למרות שביננו הוא לא הטוב ביותר שלה... כך או כך עלית על נקודה חשובה...

    ינוביץ, 24-12-2008 18:36

  • יפה.. אבל...

    הדר-אולי נתחיל בחשוב מכל! אכן יפה אמרת! הקבעון נוצר! לא כל סיכומי ומומלצי השנה אכן ראויים להיות שם.. ובעידן של עודפות בימינו הדיגיטלים, רצוי להתרחב ולא להצטמצם! אלא , שקצת עשית משמש אחד גדול מכמה נושאים שונים: נכון שאלבום מומלץ בסיכום שנה אינו בהכרח האלבום הטוב ביותר של האמן- אבל גם לא כך ניסו להגידר אותו!! אף אחד לא טוען שsea changes של בק פחות טוב רק בגלל שמודרן גילט השנה במצעד!! ובעיקר.. הכל תלוי היכן תקרא! אתרים מסחריים יותר, ינסו לדבר אל קהל קוראים רחב, האלטרנטיבות..ואיתם, מיטב הבלוגרים כותבים סיכומי שנה יצרתיים מגוונים .. ופורים.. רוצה דוגמא ? קפץ לבלוג של יאיר יונה..-תענוג לעין ולאוזן יותר מפריע לי , היא תופעת הדירוג. אפשר לבחור מספר מסוים של דיסקים ש"עשו" את השנה, אך לדרג, משמעו לומר "זה, טוב יותר מאחר"... ושם מתחילה הבעיתיות.. שהרי - טוב מהו? כך או כך, נגעת בנקודה חשובה, מעניינית וקורצת למחשבה.. וזה.. שווה הכל.

    אודיני, 24-12-2008 19:12

  • קצת סדר

    ראשית יש לעשות הפרדה ברורה ומוחלטת בין מצעד ובין סיכום שנה. מצעד נולד מתוך העולם המסחרי. יש כוונה ברורה לדרג את הסינגלים/ להקות/ אמנים לפי כמות מכירות או כמות השמעות שמלמדות, עפ"י רוב, על אהדה בקרב חלק גדול באוכלוסיה. מצעד, במקרה הטוב, נועד לרמז על מגמה או להציג תמונה של שוק המוזיקה ובמקרים מלחיצים יותר יש למצעד כוח בעיצוב הטעם הקולקטיבי ובשטיפת מוחות רפטטיבית ומאלחשת. בצד השני ניצב יצור שאינו מסחרי ושמטרתו שונה - הסיכום. סיכום שנה (לפחות במוזיקה) נועד לעשות סדר בדברים, לנקות את השולחן ולבחון את היצירה בראיה שרחבה יותר מעריכת מוזיקה לתכנית שבועית. בעידן של עודפות גם חובבי המוזיקה המושבעים ביותר בחרו לעצמם כמה מבקרים/ בלוגרים או יודעי דבר שמהווים עבורם מגדלור בים המוזיקה. אני יודע ממקור ראשון שישנם כאלו בעל טעם דומה לשלי או בעלי קו חשיבה דומה וייתכן מאד שאצלם אמצא את הדבר הבא שיסחוף אותי. אני משוכנע שלרובנו יש את מי שרכש את אמוננו ואנו נוטים לקבל את המלצותיו (אודי הזכיר את יאיר יונה ואני אשמח להוסיף את גיא חג'ג') בקלות יחסית בגלל טעם דומה והיכרות שנמשכת תקופה מסוימת. לסיכום, ההבדל המהותי בין מצעד לסיכום הוא האלמנט המסחרי. בתחנה כמו קול הקמפוס, שמתגאה באג'נדה לא מסחרית בעליל, יש בהחלט מקום לסיכומים (הייתי רוצה להאמין שהשדרנים כאן הם מגדלורים מוזיקליים כל אחד בתחומו) ובאותה מידה יש לנהוג במצעדים בזהירות. ומעל הכל - אין מוזיקה טובה או לא טובה. הקסם באמנות הוא היופי הסובייקטיבי שמתגלה בעיני המתבונן. כתבה מעניינת ומתוזמנת. שנה טובה!

    גמזו, 25-12-2008 09:02

  • ים של מוזיקה

    מסכים עם כך שסיכומי שנה שמתימרים להיות ה---סיכום שנה וה---דברים הכי חמים שהיו שנה הם מיותרים מכיוון שכבר אין ה---- כבר אין יותר טוטליטריות של חברות תקליטים או של תחנות רדיו אפילו. היום לכל אחד יש את מקורות המוזיקה שלו ואת העולם שלו או את הקהילה המוזיקלית שלו. סיכומי השנה באים להראות לדעתי השקפה סוביקטיווית לחלוטין ומי שלמנסה להראות שזה לא כך הוא פשוט ניזון ממצעדים של אחרים בלבד. אמרתי את זה בתוכנית סיכום של רחצה לילית שהיום יש אוקינוס של מוזיקה, ולכל אחד יש את הטיפה מתוך הים הזה שהגיעה אליו, זה מה שהוא קלט מהכל זה, מה שהוא הספיק לשמוע, והסיכום היחיד שהוא יכול לעשות זה את הסיכום של הדברים שהוא שמע. הרי מלא אלבומים שיצאו השנה עוד נגלה ונשמע בעתיד או לא נגלה לעולם.אין אף אחד ששמע את כל האלבומים שיצאו השנה ומתוכם הוא יכול לעשות סיכום. הדבר המזויף הוא לכן כשמנסים להראות שאיזשהוא סיכום הוא הנכון, הוא ההייפי עכשיו--הוא מה שנכון לשמוע. משהו שמפגין עדכון ושליטה(עלאק) של העורכים ולא אהבת מוזיקה אמיתית. למה הטעם של איזה עיתון בריטי יותר נכון משלי. אז סך הכל אם מסתכלים עליהם כמשהו סוביקטיווי---הסיכומי שנה נותנים מלא שמות של הרכבים החוצה והרבה מידע על דברים שיצאו השנה, קצת סיבה לפטפט על מוזיקה ובעיקר ----חושפים הרבה דברים חדשים לאנשים---אז למה לא לשחקקקקקקקקקקקקקקקקק

    אורי בנקהלטר, 25-12-2008 10:35