מגזין

זאת המנגינה שלנו

מבולבל משינויי מזג האויר, סער גמזו יצא לצוד פרפרים עם נבוט ומצא אותם בבטון

מאת סער גמזו. 09-12-2008

תגיות: אהוד בנאי, פרפרי הבטון

זאת המנגינה שלנו

לפני בערך שלוש שנים חבר יקר הציע לי להצטרף אליו להופעה של הרכב בשם "רפרפי הנבוט". הוא אמר שכמה חודשים קודם ראה את אהוד בנאי עם הרכב מיוחד ואז הם קראו לעצמם "פרפרי הבטון", ההופעה שלהם טלטלה אותו מספיק כדי לחפש כל שביב מידע עליהם. שיכול האותיות והאפשרות הקלושה שמדובר באותו מיזם הספיקו לשכנע אותי להצטרף אליו. לא ממש ידעתי למה לצפות ומופע הקאברים האקלקטי של "רפרפי הנבוט", שנערך בנוכחות קהל דליל ביותר, היה הפתעה מוחלטת. שום זכר לשירי אהוד בנאי, רק מיקסטייפ חי ומאד בנאי שמבוצע מולי.

הפעם, שלוש שנים אחרי, היו כבר כמה שינויים. קודם כל כמות הקהל. האינטרנט וסגן אלוף שמועתי (הי, אפילו הוא קיבל קידום) ניצחו וביום שבת המופע היה מכור מראש, מה ששלח אותי הביתה מזועזע מהיענות הקהל המאסיבית. אתמול חזרתי עם כרטיס משוריין למועדון לא פחות מלא (לאחר מכן התברר לי שמתוכננת לפחות עוד הופעה אחת להרכב) בקהל מגוון וצבעוני, תופעה מוכרת בהופעות של אהוד בנאי.

האהדה כלפיו התעצמה בשנים האחרונות והפכה אותו לאחד האייקונים הבולטים של המוזיקה הישראלית, מקום שהוא ראוי לו כבר שנים ארוכות. הוא כבר לא תופעה סמי-מחתרתית שמושכת קבוצות קטנות אלא נחלת הציבור הרחב ביותר. אי אפשר להגיד מה עושה לו יותר טוב. ראיתי אותו מופיע לפני אלפים כמה פעמים וגם מבדר אישית קהל של עשרות בודדות כאמן אורח בהופעה אחרת והקסם האישי שלו עשה לו את העבודה. עוד שינוי בולט מאד היה בבחירת הקטעים. למרות ש"פרפרי הבטון" מבצעים שירים שכתבו אחרים ובהופעות הקודמות זה היה סוג של קוד אתי, הפעם הם גם ביצעו כמה קטעים של עזרא טיסונה (שם הבמה שבחר בנאי להופעה). מדהים לראות את אהוד מקבל תוספת חיות אדירה ופרצי שמחה כשהוא מבצע את עצמו, אבל מה עם הקוד? עזבו שטויות, תבניות זה לביצים...

בחלק המרכזי של ההופעה ההרכב מבצע קאברים ופרשנויות שלו לקטעים מוכרים יותר ופחות, עם קו מקשר שמתבהר במהלך ההופעה. הקטעים שנבחרו מייצגים את ישראל של "פרפרי הבטון". מניל יאנג ועד זוהר ארגוב, מבק ועד אלכסנדר פן. וכל המנעד הזה מוגש בניחוח המזרחי-ירושלמי שמגדיר את אהוד ובתוספת תנועות תפילה והבעות שבוודאי הטמיע בבית הכנסת של האשכנזים. חוץ מאהוד גם החברים האחרים בהרכב מקבלים את מרכז הבמה. נושי פז החזיר אותי לימים שבהם U2 הייתה להקה ממש טובה, ניצן חן רזאל הביא קטע שמריח כמו מקורות ומדבר על אבא אוניברסלי, איתי בלטר התקשה מעט עם "סורו מני" אבל הצליח לרגש, וערן פורת המולטי אינסטרומנטלי הביא "מגנוליה" עדינה.

עכשיו עצרו רגע ונסו לדמיין כל גרסת כיסוי שתצליחו להיזכר בה. בכל המקרים זו מעין הצדעה למבצע המקורי או התחברות אישית לשיר (וכמובן, להקות הקאברים שחלקן עושה עבודה מעולה). כאן הבחירה בשירים היא כל זה וגם הצהרה. חוץ מהעובדה הברורה ש"פרפרי הבטון" בחרו קטעים שעיצבו את טעמם ויצירתם המוזיקלית, הם גם שזרו אותם כך שיסבירו משהו עמוק יותר. זוהי ישראל של פרפרי הבטון, זוהי ישראל של כולנו, זו המנגינה שלנו. התערובת התרבותית הבלתי אפשרית, מגוון ההשפעות העצום, השונות האדירה בינינו לבין עצמנו, העדשה הישראלית שפרושה על המציאות והתוצאה - התכה מורכבת של כל אלו לתוצר סופי אחד. אפשר לנחש בוודאות גבוהה שלא הייתם מוצאים תמימות דעים מדינית או פוליטית אתמול בקהל אבל יכולתם בקלות לראות חובשי כיפות שרים ניל יאנג ודילן וגם היפים/רוחניקים לייט שמתנענעים משל היו בתפילת כל נדרי. בשלב הזה אני מתנתק לרגע מההופעה וחושב לעצמי כמה קל למוזיקה לקרב לבבות ולאחד בזמן ששאון הקרבות והבלי הפוליטיקאים לא מצליחים למצוא פיתרון. כמה צלילים ונמחקו פערי הגיל והבדלי הדעות. מדהים.

אחוות הלבבות לא באה על חשבון האמירה. בסיום "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" הציץ לפתע בית המריבה בחברון, לפני שיר חדש של אהוד בא משל מעט ציני על מתיחות באזור הספר בין רמת גן וגבעתיים שהצביע על האבסורד בסכסוך הגדול יותר וכמובן הבחירה בשם עזרא טיסונה קצת לפני הבחירות המקדימות בליכוד, שלועג לכל המערכת המאוסה הזו.

ואחרי שנדמה היה שקיבלנו הכל, הגיע פינאלה מרשים עם "זמנך עבר" האלמותי בעיבוד מחשמל. נפלא. הקהל, שהמתין ארוכות לאופציית פיזוז ראויה, הצביע ברגליים. סיום מעולה לערב מושקע, יצירתי, מהנה ומעורר מחשבה. התחנה הבאה - פלייליסט?

ועוד הערה קטנה לסיום. חבר אחד בהרכב לא הגיע אל המיקרופון אתמול כדי לשיר סולו אבל נתן הופעה ענקית. מהופעה להופעה אני פשוט מתאהב בסגנון השקט והמאפשר, ברגישות המוזיקלית העצומה, בנגינה העמוקה והשלמה כל כך ובהשתלבות הכל כך טבעית בכל הרכב. גיל סמטנה - כבוד.

תגובות

  • הכתבה הזו מאד מוזרה...

    הייתי שם. בחיי שהייתי באותו המקום... בדיוק באותה השעה... על מה, למען השם, אתה מדבר??? ראיתי את ההרכב הזה (כמעט במדויק) בשלוש הזדמנויות שונות לפני כן- כל אחד מהם מדהים בפני עצמו וביחד הם מעולים עוד יותר. רק מה? באותה הופעה מדוברת פשוט הרגשנו שהחבר'ה באו לחזרה ולא להופעה- לא היה גרוב, הביצועים היו שטחיים ולא מרגשים- לא סחטו אותנו כהרגלם... אני והחברים שלי פשוט יצאנו באמצע- זו אולי הפעם השנייה בחיי שיצאתי מהופעה באמצע. בחלק קטן מאד מההופעה נראה שלפחות הם נהנים להחליף כלים אחד עם השני ולהראות שהם מאד מאד ורסטיליים- באמת תודה רבה, שמח שנהניתם- איכות הנגינה לא השתפרה (מטבע הדברים). הייתי מנסח מחדש את כותרת הכתבה ל: אני והחבר'ה- הצצה אל חדר החזרות של אהוד וחברים. קורה שמשהו לא עובד על הבמה, קורה... אבל מכאן ולשבח כה רבות... ארוכה הדרך...

    אורי, 11-12-2008 02:36

  • גם אני הייתי בהופעה הזאת

    גם אני הייתי בהופעה הזאת. ואם כבר ב"קאברים" עסקינן, מי שהיה בברזילאי לפני כחודש וראה את גבע אלון והפלייג בייבי יכול להשוות ולהבין למה בכלל לעשות "קאבר" לשיר. ביצוע מדהים ל- "keep on rocking in the free world" של ניל יאנג, ביצוע שמשאיר אותך פעור פה ואוזן בעודך אומר לעצמך "אני לא מאמין שאני עומד כאן ורואה את זה חי מולי"- זה לעומת ביצוע אנמי ואפרורי כמו בטון של הפרפרים הנ"ל, ללא כל אמירה או כוונה. כמה היה לי חבל לראות את הענקיים האלו מפגינים יכולת כל כך נמוכה.

    שרון, 11-12-2008 02:49