מגזין

הגנים התלויים

"הגן התלוי" מתעסק בדבר הרגיש הזה שנקרא משפחה, במיוחד כשמדובר ביפנים. אסף בן קרת צפה ומדווח

מאת אסף בן-קרת. 01-01-2007

תגיות: קולנוע

הגנים התלויים

הגן התלוי (יפן, 2006)

"הגן התלוי" (Hanging Garden) של טושיאקי טויודה הוא אחד מסרטים רבים העוסק בהתפרקות התא המשפחתי. התופעה הזו היא חלק בלתי נפרד מחיינו. היא נמצאת בד``כ בחיינו הפרטיים, בחוגי חברנו, קרובנו, מכרנו והשכנים דלת ליד. הסוגיה הזו נמצאת בתרבות שלנו, בקולנוע, בספרות, במוזיקה, באומנות וכמובן, בטלוויזיה. משום מה, הסרטים האלו, ז`אנר קולנועי לכל דבר, לא רק שלא נמאס עלי, אלא מרתקים כל פעם מחדש. אני מוצא עצמי נמשך לטיפול התרבותי בתא המשפחתי הקטן שאמור להוות מקלט מגן, חם ואוהב, ולעתים מתגלה כבית כלא עצור, מלא רגשות סוערים וסודות שלא מדברים עליהם. אם במערב עושים סרטים כאלו בכמויות מטורפות, מסתבר שגם ביפן יש לא מעט מה להגיד בנושא.סרטנו מתחיל במשפט ``אצלי במשפחה יש חוק: אין סודות האחד מהשני ואין במה להתבייש``. בשוט הבא אנו רואים קלוז אפ מעגלי החושף איורים יפניים עדינים. המצלמה מתרחקת מעט, ואנו מבחינים כי זוהי מנורה מעוטרת המאירה ענוגות את פינת האוכל של משפחה יפנית בת ארבע נפשות, ההורים ושני הילדים המתבגרים. סצינת הפתיחה של הסרט בארוחת הבוקר כוללת דיון מפורט על המקום והאופן בו יצרו ההורים את בתם הבכורה, בבית מלון בשם Love Hotel. הרושם הראשוני המתגלה לצופים הוא כי זוהי משפחה מאוד נחמדה ומזמינה, אך ככל שהעלילה מתקדמת אנו לומדים כי ההפך הוא הנכון. הילדים המתבגרים מגלים לראשונה את המיניות, עוקבים אחר ההורים, בורחים מהמציאות ומחפשים את מקומם בעולם. אב המשפחה נועץ עיניים לקראת כל אישה, ולעתים לא רק את העיניים ואם המשפחה מתייסרת עם הדחקות מטורפות ותסכול מהחיים שלא רצתה בהם מעולם. מאוחר יותר מצטרפת הסבתא, האמא של האמא, והבלגן הופך משונה יותר ומרושע בהרבה.אין ספק שבסרט הזה כבר היינו. עם זאת, הוא עדיין מאוד מוצלח ומרתק. אצל היפנים, בניגוד למערב, הרגשות מודחקים בקיצוניות רבה יותר, שמירה על פאסון היא מצרך הכרחי, לסבול בשקט זה חובה ותמיד יש במה להתבייש. הטיפול בסוגיית המשפחה המוזרה, הליברלית מחד והחונקת מאידך, אינו מחדש במאום. אך הדילמות הקטנות, המשברים שצפים באיטיות על פני השטח, הקרירות והריחוק של הדמויות האחת מהשנייה (ומהצופה) הופכים את הצפייה למהנה במיוחד. גם בסוף הסרט, כאשר בערב אחד, תחת ענני אלכוהול כבדים ומפח נפש בלתי נסבל, הכל מתפרץ החוצה באופן שרק היפנים יודעים לייצר.

הבימוי בסרט מאוד חכם. בית המשפחה נראה כדירה אידיאלית, מעוצבת למשעי ומטופחת ומקנה תחושת נעימות, ללא כל רמז לרגשות המבעבעים וסוערים של בני הבית. בית המלון Love Hotel שהופך למקום חשוב מאוד בעלילה, על אף חזותו המאיימת והקינקית דווקא מתגלה כמקום מפלט וגילוי עצמי. הדמויות משחקות כולן היטב, הילדה הפראית וההיפר אקטיבית, אחיה הצעיר הביישן והמופנם, אב הבית הלוזר, הסבתא השנונה, הקשוחה והמרשעת. אך מעל כולם ניצבת בגאון קיוטו קויזומי, שמגלמת את אם הבית עם רגישות אין קץ, כריזמה בלתי מתכלה, עדינות נעימה והתפרצויות זעם אלימות ומפחידות.בסרט יש מוטיב מעניין של מצלמה העומדת ביציבות על כנה. ברגעים שונים בסרט המצלמה מתנדנדת בזווית של 180 מעלות מצד אל צד, על מנת להדגיש את הטלטלה שעוברת על כל הדמויות. זה רעיון נחמד אם כי לא מקורי במיוחד, ובעייתי ולא נעים, שכן במידה ותזיזו את ראשכם יחד עם המצלמה, מחכה לכם כאב ראש מאוד לא נעים. ``הגן התלוי`` הוא סרט איטי מאוד, משעשע לפרקים, עוקצני ושנון, עדין, מלא בכנות והוא מאוד מאוד יפה.

הגן התלוי, (Hanging Garden) , (יפן, 2006) בימוי: טושיאקי יוטיודה. שחקנים: קיוטו קויזומי, סייג`י צ`יהרה, מסהירו הירוטה, אסאמי אימג`וקו.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית

תגובות