מגזין

קוק בצהריים

ירון זהבי חזר מהקרנה סגורה של "סינקדוכה" והתחבט בשאלות קיומיות בצהרי היום

מאת אסף פרידמן. 05-12-2008

תגיות: סינקדוכה, עידן חגואל

קוק בצהריים

סינקדוכה: (מהשורשים היווניים סינ- [עם] + אק- [מחוץ] + דכסתאי [לקבל]) מילולית: לקבל ביחד, או לקבל בו-זמנית .הסינקדוכה מאופיינת בכך ש: החלק מייצג את השלם, השלם מייצג את החלק, החומר מייצג חפץ העשוי ממנו.

זה נורא משעשע ללכת בצהרי היום להקרנה סגורה של סרט שמיועדת לעיתונאים. כשהגעתי לאולם הרגשתי קצת לא בנוח. מסביבי יושבת לה גילדת מבקרי קולנוע אנינה שגרמה לי להצטער שלא הצטיידתי במקטורן קורדרוי ומשקפי ג'ון לנון. למזלי כבר בתחילת הסרט מצאתי נחמה בחוסר השיוך הברור שלי. כמה ממובילי הגילדה פשוט הרשו לעצמם לנהל שיחות במכשיר הסלולארי מבלי להתחשב בנוכחים וכמובן מבלי למצוא פגם בהתנהגות המביכה שלהם. מוזר שכשאתה בא לחוות משהו ויחד עם זאת כל כך מרוכז בעצמך. מי יודע אולי יום אחד גם לי יהיה מקטורן קורדרוי? חוץ מזה, ללכת לסרט של צ'ארלי קופמן בצהרי היום זה כמו לשתות אלכוהול, זה נחמד ומעניין אבל אין לך שום סיכוי לנהל יום נורמטיבי לאחר מכן. כשיצאתי החוצה מההקרנה לא יכולתי להכיל את היום שהתרחש לו בחוץ ונזקקתי למספר שעות מנוחה כדי לחזור למוטב.

"סינקדוכה" הוא סרטו הראשון כבמאי של קאופמן המוכשר שעומד מאחורי התסריטים של "להיות ג'ון מלקוביץ", "שמש נצחית בראש צלול", "וידויים של מוח מסוכן" ו "אדאפטיישן". זהו סיפור על מחזאי ובמאי (פיליפ סימור הופמן) שאשתו (קתרין קינר) עוזבת אותו עם בתו והוא מתמסר לפרויקט של חייו. כתיבה ובימוי של מחזה אדיר מימדים שינסה להבהיר לו מהי משמעות החיים. הוא נישא בשנית לשחקנית שעובדת תחתיו (מישל וויליאמס) אבל מאוהב תמידית בקופאית שהופכת לעוזרת האישית שלו (סמנתה מורטון).

אין להבין מהתיאור היבש הזה כי הסרט הוא סיפור של רומנים ומערכות יחסים. מערכות היחסים הן חלק מהסרט אבל ממש לא החלק המרכזי. הסרט הופך לסוריאליסטי מרגע לרגע. מציאות ודמיון מתערבלים לכדי הזיות גמורות ולא תמיד ברורות. אל חשש. אני לא אתאר כאן את מהלך העלילה אלא רק את הרושם שהותיר בי. כך שאם החלטתם להפסיק לקרוא אז, "לא רציתי שתהרוס לי את הסוף" לא תופס.

קשה לתאר סרט שכזה כיוון שהוא יצירה מאוד מורכבת. מצד אחד, יש בו שנינות חכמה ויפה והמשחק בו הוא ממש טוב. אני לא יכול להגיד שהבנתי את כל הנקודות שבו אבל זה בסדר גמור מבחנתי. זה יוצר בו עניין מתמשך ומחשבה שנשארת . שנית, הסרט עמוס לעייפה ונדמה שכל רעיון, קטן וגדול, שעלה במוחו של קאופמן מצא את דרכו אל המסך. זה יוצר עודפות עצומה שנורא מבלבלת ומתישה, למרות היותם של מספר רעיונות מבריקים וחכמים בפני עצמם.

התמה המרכזית נוברת ברעיון של החיים ומשמעותם. זוהי תמה מאתגרת ובעייתית. זה נושא עצום, אין סופי, האימא והאבא של כל הנושאים כולם, של האמנות ושל החשיבה האנושית והפרטית. אלא שלא בטוח שניתן בכלל להתעסק בנושא החמקמק והעצום הזה. היומרה ושיגעון הגדלות, שלבטח מעורבבים בכמות עצומה של כמיהה לחקור ולהגיע לתובנות, יוצרת גם היא בלבול ולפעמים אף סלידה מהסרט. ברגעים אחדים מצליח קאופמן לגעת באמת כזו, בתובנה, וזה מסחרר. ברגעים הללו נדמה שהסרט מקבל לב, לאחר רגעים ארוכים שנדמה שלא פועם בו דבר.

נוכחת נוספת בדי.אן.איי של הסרט היא הארס פואטיקה. זו לא הפעם הראשונה בסרטיו של קאופמן שהוא מתעסק באמנות, ביצירה ובדילמות העולות מהן על גבי המסך. גם כאן הדילמות של קאופמן כיוצר מוגשות אל הצופה בתוך דמותו של הופמן ובתוך המחזה האין סופי שמוליך את העלילה. העיסוק בתפיסת המציאות של האמנות תמיד עומד על הפרק. המרדף החמקמק אחר אמיתות מעסיק הן את הצופה והן את הדמויות לאורך כל הסרט. לפעמים זה מתסכל כיוון שהמחשבה האישית מופקעת ממך והסיפור חושב עבורך במקום לתת לך להתמודד עם הדברים.

הסיבה שהבאתי את ההסבר לסינקדוכה בתחילת העמוד איננה מקרית. אחרי שקראתי את ההגדרה המילולית (ותודה לויקי) מצאתי שהיא מזקקת לתוכה את כל הרעיון של הסרט ונותנת עוד חלק בהבנתו. אני לא חושב שניתן להגדיר את הסרט כטוב או רע. הוא יצירה שאפתנית ומעניינת שניתן למצוא בה הרבה דברים ולא כלום. אם אתם מחפשים בידור או מקלט זה בטוח לא הסרט בשבילכם אבל אם לא, שווה לקפוץ לראות אותו. הסרט לא יוצא להקרנות רגילות ואפילו לא ב - DVD. האופציה היחידה היא לתפוס אותו בסינמטקים (ת"א, י-ם, חיפה והרצלייה ) החל מה- 4.12.08.

השתתף בהכנת הכתבה: עידן חגואל

לטריילר של הסרטלראיון עם פיליפ סימור הופמן על הסרט  

תגובות