מגזין

פשוט מהממת

רופוס ווינרייט הצליח לגשר על העדר הלהקה במופע אינטימי. אסף בן קרת צפה בשיריו הגדולים, בביצוע קטן יותר ומהול ברגש

מאת אסף בן-קרת. 30-11-2008

תגיות: rufus wainwright

פשוט מהממת

לא היה קשה למלא את היכל התרבות כלל להופעתו של רופוס ווינרייט היפה והמוכשר ביום רביעי שעבר בתל אביב. הכרטיסים נחטפו במהירות, גם כאשר דווח כי זוהי הופעת סולו בלבד, ורופוס לא יופיע בארץ עם להקתו הקבועה והגדולה המביאה ביצועים מרשימים מאוד לשיריו הגרנדיוזיים והראוותניים. הוא עלה לבמה לקול תשואות רבות בחליפה צעקנית ומשעשעת שנעה בין תולעת לבין מוקיון לבין אלטון ג'ון (חבר קרוב שלו והאיש שהכריז כי הוא כותב השירים הטוב בעולם). "התלבשתי כילד יהודי טוב, כיאה לאולם המפואר הזה" זורק רופוס, וגורר צחקוקים בקהל.

רופוס ווינרייט מגלם במהלך ההופעה את כל מה שחשבנו עליו - הוא מקסים, כריזמטי, מוכשר בטירוף, מצחיק, חם, עובד קשה, יודע לספק את עצמו ואת הקהל, קולו הגדול והדרמטי מאומן היטב ובא בקלות ובטבעיות ששמורה למעטי מעט, הוא נגן פסנתר מחונן ואם הוא רוצה הוא יכול בשקט להיות דיוווה-פרימדונה. ווינרייט הצליח להחזיק את ההופעה הזו בכוחות עצמו בלי הרבה קושי. הרפרטואר העשיר שלו יכול להספיק לזמן רב, והביצועים שלו לשיריו על פסנתר (או על שתי גיטרות סולו) נותנים לרבים משיריו משמעות חדשה, צנועה ואינטימית יותר, גם אם מדובר באולם כה גדול כמו היכל התרבות.

ההופעה הזו שמה בצד הרבה מאוד קטעים שלא מתאימים לפורום הנוכחי. אין מה לעשות, חלק גדול משיריו של רופוס ניתן לבצע עם להקה בלבד. כל שירי הפופ הגדולים עם הלחן המורכב, הקצב המהיר (יחסית), הליווי הקולי והשואו הפומפוזי - לא ממש ניתנים לעיבוד כאשר מדובר בהופעת סולו של פסנתר. כתוצאה מכך, שמענו מעט מאוד, מדי, שירים מצמד האלבומים Want One ו- Want Two, שכן שניהם האלבומים האקסטרווגנטיים ביותר שעשה עד היום. ווינרייט כמובן לא פסח על שני השירים החשובים מהאלבום Want Two וביצע בהרבה רגש את Gay Messiah על גיטרה אקוסטית, ושמח לנגן אותו בתל אביב, כיוון ש"גם הישראלים עדיין לא מצאו את המשיח", וכן The Art Teacher, שניים מהשירים עם הטקסט ההומוסקסואלי ביותר שכתב.

את ההופעה ניתן לחלק לשני חלקים. בחלק הראשון ביצע רופוס הרבה מאוד שירים מאלבום האולפן האחרון שלו Release The Stars, מעט שירים מאלבומו הראשון, שירים פחות מוכרים ובסוף החלק הראשון העלה לבמה את אמו, קייט מקגריגל, שליוותה אותו בפסנתר לקאברים מכובדים כ-If Love Were All של נואל קאווקרד ו- Foggy Day של ג'ורג' גרשווין, שני השירים הופיעו באלבום המחווה שעשה לג'ודי גרלנד. אמו אף עלתה לבמה בחלק השני של המופע. לזכותה ייאמר שעל אף החזות ההיפית, היא באמת מגניבה ומוכשרת. השניים לא טרחו להסתיר מהקהל את מערכת היחסים הפרוידיאנית שלהם. רופוס דיבר כמובן על הייחוס המשפחתי שכולו בענייני המוזיקה - אמו היא חלק מהצמד "האחיות מקגריגל" ("קייט ואנה מקגריגל" מתקנת אותו אמו, חצי במליצות וחצי ברצינות תהומית), האבא לאודון ווינרייט השלישי וגם אחותו הצעירה מרתה ווינרייט הגדולה (יש מצב להביא אותה ארצה???). "המשפחה שלנו היא כמו קרקס" טוען רופוס. "היא לא כמו קרקס" משיבה מקגריגל, "קרקסים הם כיף".

חלקה השני של ההופעה כולל כמה מהתותחים הכבדים ביותר שהביא ווינרייט עד היום, ביצוע מרטיט של פייבוריטים מכל התקופות וכמעט כל האלבומים. בין השאר "הללויה" של לאונרד כהן שגרר תשואות רבות, Somewhere Over The Rainbow הקיטשי והאפקטיבי שהוא שר בליווי אמו כבר מגיל שש, ושלושת השירים הטובים ביותר מאלבומו Poses - California, Cigarettes & Chocolate Milk שסיים את ההדרן הראשון ו- Poses שסיים בשלמות רבה את ההדרן השני.

רופוס אוהב מאוד את תשומת הלב שמוקדשת רק לו ואינו מתבייש לנצל אותה לגינוני פרימדונה. מותר לו. הוא מדבר על ארוחת בוקר משובחת ונטולת בייקון ומקדיש לכך שיר אירי נטול שם, סיפור מקסים ומשעשע על טיול לאושוויץ, אפיזודות משפחתיות רבות וכמובן הפיכתו ביום אחד למאסטר של חומוס. אני לא מכיר הרבה אומנים שהיו מצליחים להרים שואו כל כך גדול ויחד עם זאת אינטימי, שירים גדולים בביצוע קטן יותר, המון רגש מהול בחשיבה תחילה, כריזמה בכמויות עודפות מבלי להשוויץ וחוש הומור בריא ומפוכח. רופוס ווינרייט הצליח לעשות את כל אלו בערב אחד בלתי נשכח ומוצלח ביותר.

צילום: עידית נרקיס

תגובות

  • כריזמה בכמויות עודפות

    מבלי להשוויץ ? הבן אדם הכי שחצן שראיתי.

    לא אוהב, 02-12-2008 01:39