מגזין

הכפתור האדום

מנכ"ל "קשת" חטף מכות ואיש אינו יודע מדוע. האם זוהי דרך חדשה וקיצונית למתוח ביקורת על הטלוויזיה? ואולי יש דרך יעילה יותר?

מאת אביעד טובי. 28-11-2008

תגיות: אביעד טובי, טלוויזיה

הכפתור האדום

בבוקר יום שני האחרון פורסם שכריסטיאן קלאר, מי שהיה חבר בכנופיית "באדר-מיינהוף" הגרמנית, שוחרר מן הכלא לאחר 26 שנים. קלאר נידון לחמישה מאסרי עולם לאחר שהואשם במעורבות ב- 20 מקרי רצח, במסגרת הפעילות של ארגון הטרור הסוציאליסטי, שהוקם בסוף שנות ה- 60' לאחר מהומות הסטודנטים באירופה. קבוצה של אקטיביסטים צעירים מגרמניה המערבית, בהנהגתם של אנדראס באדר ואולריקה מיינהוף, לא השלימה, כנראה, עם כישלון המאבק ומתוך תחושת יאוש הגיעה למסקנה כי הדרך היחידה לשינוי חברתי-פוליטי-תרבותי היא דרך האלימות.

במהלך שנות ה- 70' השתתפה הכנופייה, שכונתה "סיעת הצבא האדום", בהצתת מרכזי-קניות, חטיפת מטוסים, אחזקת בני-ערובה ורצח של עשרות בני-אדם, ביניהם אנשי מפתח בפוליטיקה ובכלכלה של אירופה. היום אולי קשה לנו להאמין שלפני 30 שנה חיו אנשים צעירים וחפשיים, במדינה עצמאית ובחיי נוחות, שחטפו, רצחו ומתו רק מפני שמדיניות החוץ והכלכלה של ממשלותיהם וההתנהלות החברתית-תרבותית של סביבתם - פשוט עצבנו אותם. כמה מופרך. כמה מציאותי.

בשעות הערב של אותו יום שני, בו פורסמה הידיעה אודות קלאר, יצא מנכ"ל "קשת", אבי ניר, לטיול שגרתי עם הכלב. על-פי עדותו במשטרה, במהלך השיטוט בגינה הסמוכה לביתו שבצפון תל-אביב, נגשו אליו שני צעירים בשנות העשרים, שאלו אותו האם הוא אכן מי שהוא ולאחר שהשיב בחיוב - שברו לו את העצמות בעזרת אלות וברחו מהמקום. בינתיים, לא ידוע מי היו האנשים ומדוע תקפו אותו.

"אבי ניר, מנכ"ל 'קשת'; יוחנן צנגן, מנכ"ל 'רשת'; ומודי פרידמן, הפורש מניהול 'ערוץ 10' - הם פושעי התרבות שלנו. הם מטמטמים בציניות חברה שלמה, ואיש אינו בא אתם חשבון על כך. מתלוננים על רמת המורים, מקוננים על אשמת ההורים, ואיש אינו מתחשבן עם ספסרי ההבל והזבל הללו. בבוא יום, כשניווכח לדעת שגדלו כאן דורות שמזונם הרוחני היחיד נע בין הריאליטי לשעשועון, עם מהדורות חדשות שגם הן נהפכות בהדרגה למופעי בידור, נזכור מי עולל לנו כל זאת. כשנראה את תוצאות הבורות, הנלעגות והריקנות שהטלוויזיה שלהם מכתיבה - לא נוכל שלא לשאול מי גרם לכך."

את הדברים הבוטים - אך במידה רבה המדוייקים - הללו כתב גדעון לוי באתר "הארץ", חודשיים בדיוק לפני התקיפה של מנכ"ל "קשת". סביר להניח שהוא לא שיער בנפשו שניר יותקף ובודאי שלא התכוון לקרוא למעשה אלימות נפשע שכזה. סביר גם להניח שתוקפיו של ניר לא היו חבורה של סטודנטים משועממים מהפקולטה לחקר התרבות, שהבינו ברגע של הארה כי הסכנה הקיומית הגדולה ביותר שנשקפת כרגע למדינת ישראל איננה אחמדיניג'אד או נסראללה, אלא דווקא יוסי בובליל מאשקלון, ולכן יש לפעול לאלתר ולבוא חשבון אחת ולתמיד עם האח הגדול האמיתי בדיוק כשהוא מוציא את הכלבלב שלו לטיול בגינה. אלה שטויות. אם כבר, הם יצאו מהפקולטה לתקשורת.

בשבוע שעבר פרסם מי שהיה ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, פרופ' גבי וימן, מאמר דעה באתר Y-Net, שבו לא רק חיזק את דבריו של לוי אלא אף הסביר מדוע מוסדות האקדמיה, החינוך, המדע והתרבות, יחד עם מועצת הרשות השנייה, שלדבריו צריכים היו לשמש "חומות מגן" אל מול "פושעי התרבות הציניים שסיאבו את התקשורת הישראלית במרכולתם הזולה", אינם מצליחים לעשות זאת והם "ניגפים בפני אליטות הרייטינג". דבריו של וימן קשים לא פחות מהטענות שהוטחו בפניהם של יוצרי תכנית הריאליטי "האח הגדול", בכנס מיוחד שהתקיים לכבודה כאן, בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל, בראשית החודש. הכנס, שנועד לעורר דיון מעמיק ומלומד בדבר השפעתן של תכניות הריאליטי על התרבות בישראל, הפך תוך זמן קצר לשדה-קרב מילולי בין אנשי אקדמיה וסטודנטים לבין היוצרים של אותה תכנית.

הביקורת החריפה על "האח הגדול" - על משתתפיה, יוצריה, על הזכיינית המפיקה אותה, הערוץ המשדר אותה ואפילו על צופיה, שמילאה את כלי התקשורת בארץ מהרגע שבו עלתה לאוויר, מוצדקת ברובה. אולם כדאי להתייחס גם לפרשנות השגויה והמסוכנת שמישהו עלול להעניק לביקורת הזאת. אם יש מישהו שחושב שלפוצץ לאבי ניר את הפרצוף באלות פירושו "לבוא איתו חשבון" או שכך הוא יצליח להביא לאיזשהו שינוי כמו הגבהת רמת התכנים, הסרת הפרסומות, או הפחתת הבידור-למוות בטלוויזיה - הוא מנותק מהמציאות לא פחות ממשתתף-ריאליטי. ראשית, מפני שהוא שוכח שמותר לאנשים לשדר זבל בדיוק באותה מידה שמותר לכנות אותם פושעי-תרבות. שנית, הוא מתכחש לעובדה שטלוויזיה מסחרית לעולם אינה יכולה להתנהל אחרת מכפי שהיא מתנהלת כעת (כלומר, לרדוף אחרי רייטינג בכל מחיר כדי להתקיים). שלישית, מפני שהוא רק תורם לבעיה ומעצים אותה: מגביר את הלגיטימציה של התופעה נגדה הוא יוצא בכך שהוא הופך את אותם אנשים שהוא מגנה לגיבורים. וגיבורים, בעיקר קדושים-מעונים, הם בדיוק החומרים שמהם עשויה טלווייזיה מסחרית.

זה נכון שהתכניות הללו מעוררות לא פעם תשוקה עזה לזרוק מחבט-בייסבול לבגאז' ולנסוע לבקר איזה מנהל בכיר של תאגיד תקשורת בגינת ביתו, שכן תחושת הזלזול וההשפלה, המבוכה והבושה, הבחילה והאנטגוניזם - תוצאות חוויית הצפייה - מסוגלות לעורר יצרים אלימים בלתי-נודעים אפילו אצל מהטמה גנדי. אולם למרות כל זאת, בריונות וטרור אינם הפתרון. אפילו ארגון "באדר-מיינהוף" הבין זאת לאחר כשלושים שנות פעילות שבסופן הודה בכשלונו ופורק.

נראה שישנו פיתרון הרבה יותר קל ופשוט. ישנה נקודת-תורפה אחת, קטנה אך קטלנית, שאם לוחצים עליה - היא משנה את פני הדברים באחת. היא משפרת את התכנים, משנה את לוח השידורים, מפטרת מנכ"לים ולפעמים אפילו סוגרת ערוצים. היא מדרדרת מניות, ממוטטת חברות ולעתים קובעת גורלות. ישנו צבא שלם של רעיונאים, מנהלי-תוכן, מנהלי-קראייטיב, סמנכ"לי שיווק, יועצי תדמית, אנשי פרומו, ציידי-טרנדים, סוקרי דעת-קהל, מפיקים, מעצבים, טכנאים, בימאים, עורכים ו"טאלנטים" שמקבלים סכומי כסף עצומים רק כדי לעבוד קשה במשך שעות על גבי שעות, ימים ולילות, בסופי-שבוע ובחגים, בבית ובמשרד, על חשבון המשפחה והילדים - במטרה לעשות דבר אחד ויחיד: למנוע מאיתנו ללחוץ על הנקודה הזאת. קוראים לה "הכפתור האדום בשלט". אם בסלון הבית מתרחשת ההתקפה, שם בדיוק תתבצע גם ההגנה. וגם מתקפת הנגד. הפעולה הקטנה הזאת תסב יותר כאב ונזק לפושעי-התרבות מכל אַלָּה. למעשה הם יתחננו לקבל מכות ורק שלא נלחץ.

בעצם, אולי הלחיצה על הכפתור האדום בשלט איננה קלה ופשוטה כלל כפי שהיא נראית. אותם אנשים שמנסים למנוע זאת עושים עבודה לא רעה. אולי הפעולה הפשוטה לכאורה של כיבוי הטלוויזיה והשגת חיים היא רק הצעד האחרון במסע נפשי ארוך וקשה, שלא כל אחד יכול לצלוח בשלום. גם פרודו בגינס היה צריך לחצות טרילוגיה שלמה רק כדי להשליך טבעת קטנה אחת לתוך בור. כדי לוותר על הקופסא צריך לא רק לא-לאהוב את מה שרואים. כדי לעשות זאת צריך קודם כל לא-לקבל את העולם כפי שהיא מציגה אותו. וזה כבר סיפור אחר לגמרי, סיפור שבו אנחנו מתנפלים על עצמנו באלות ושוברים חלק נכבד מהקרקע עליה אנחנו עומדים. זה קשה וכואב, אבל לא בלתי-אפשרי.

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של funadium ושל shyb

תגובות

  • השתכנעתי

    מילים בסלע, אין מה להוסיף.

    אסף שוחמי, 28-11-2008 21:43

  • הארות לדיון

    1. לחיצה על הכפתור והתעלמות נאצלת מהמדיום לא יהפכו אותך לחוקר תקשורת נאור יותר. כשם שבדיון עליו אתה מדבר בביה"ס לתקשורת נכחו כאלה (שעם כל הכבוד וההערכה אליהם) כלל לא הואילו אפילו לצפות ב"אימה" ושטחו טענות משוללות לגיטימציה. אי אפשר ואסור להתעלם מהטלויזיה. אם כולנו לא נצפה בה – האם התכנים שלה יהפכו לטובים יותר? לראויים יותר? צריך לנער את המנגנון, להעיר את השידור הציבורי, להציע לצופים אלטרנטיבה מצולמת וראויה ואז לבוא כאנשי תקשורת ולבקר את הנלעגות והרדידות. כאנשי תקשורת חובה עלינו גם לבקר אבל גם לתת במה ולייצר חלופות. ובכל מקרה לתבוע אותן. הציבור אינו מטומטם. הוא רק לא מכיר בכוח שלו. וכאן, אתה חוטא למשימה האמיתית שלך כאיש תקשורת. 2. כל אותם יפי נפש שהצטרפו לאופנה של "אין לי טלויזיה בבית" הם זומבים ומכורים לאינטרנט משם הם מורידים ודולים כל שביב שידור אפשרי. ובכך מה הועילו חכמים? ראית פעם את חבריך "נטולי" המגיעים לבית הורים או מכרים ונצמדים למכשיר כאחוזי אמוק ומתלהבים מכל פרסומת דלוחה כמוצאי שלל רב? 3. את אותם 4 אנשים וחצי שבאמת חושבים שיש חלופות ראויות למדיום – אני מעריך. כל היתר הם צבועים, שקרנים או סתם מתייפייפים. הם גם בטח שותים כל בוקר מיץ נבט חיטה ירוק. כי זה בריא יותר.

    האיש מרוממה, 29-11-2008 11:58

  • מסכים עם האיש מרוממה

    להיות בטטת כורסא מול ויצטום בערוץ 1 זה לא כמו להיות בטטת כורסא מול האח בגדול בערוץ 2. בטטה שבוהה בעורץ הציבורי הופכת ללביבה אצל אורנה ואלה בשינקין, לא כמו בטטה שרואה ערוץ מסחרי וגומרת צ'יפס בפלאפל של סמי. האיש מרוממה צודק, צריך להמשיך לראות טלוויזיה. נמאס מההומאים המחבקי עצים האלה שכל דבר מפריע להם - טלוויזיה, סלולרי, תאונות דרכים, גלעד שליט, הטרדה מינית, תרבות צריכה, הכיבוש - יאללה כבר, תנו לחיות כסססאמק!

    האיש מרעננה, 30-11-2008 00:14

  • בלי קשר

    אני חייב להמליץ על סרט: They Live ואולי בעצם יש קשר.

    dmw, 02-12-2008 07:04

  • סיבת התקיפה

    אבי ניר לא הותקף ע"י מוסדות האקדמיה או כל גורם אחר שחושש לגורל האינטליגנציה של עם ישראל. אבי ניר הותקף ע"י בריונים בעקבות תחקיר שפורסם אצלו בערוץ. דווקא ממי שציפית שיישא את דגל הפשיעה בתרבות, דווקא הוא משלם את המחיר על חופש הביטוי ועל שמירת הדמוקרטיה בתקשורת. אז לפני שאתה מגיע למסקנות נמרצות, שווה לבדוק את הדברים יותר לעומק בפעם הבאה

    א, 03-12-2008 20:50