מגזין

הרי את משוחררת

ההופעה החדשה של אסף אמדורסקי היא אבן נדירה בצורתה ביחס לנוף המשתקף מהחלון של המוסיקה הישראלית. אייל דסקל שב ממנה עם הממצאים

מאת אייל דסקל. 17-11-2008

תגיות: אסף אמדורסקי

הרי את משוחררת

סביבת הצלילים של אסף אמדורסקי לאורך השנים, נעה בין כפתורים לבין מיתרים, בין קר לחם, בין רמיקס לשלמה ארצי לאיחוד חפוז של "תערובת אסקוט", בין עמדת הדיג'יי לזירת הרוקר. האינטגרציה בין שני הקטבים הללו מגיעה לשיא פריחתה בהופעת ההשקה של אלבומו החדש הנקרא "הרי את" במועדון הזאפה ברמת החייל. אם באלבום "לייב", ששוחרר ב-2001, אמדורסקי השאיר לגיטרה את כותרת המשנה, ונתן לאלקטרוניקה לנסר את הלילה במקומה, במופעו החדש קיים איזון הוגן ושוויוני כמעט מוחלט בין הצדדים.

בניגוד לאווירת האלבום הדי שקטה, שלא לומר על גבול הלאונג' בחציו, חלק נכבד מהמופע זוכה לעיבודים אלקטרונים מתכתיים שחודרים עמוק ללבלב ולא משאירים סיכוי לגזע המוח להישאר מאובן. או במילה אחת - מסיבה!. השירים "גשר מטאורי" ו-"גולשים" זוכים לטיפול מסור והולם שמתאים למידותיהם, ובמקרה שלפנינו כשזה עובד, זה עובד בגדול. ביחס הפוך אליהם, הניסיון להמיר את "15 דקות" מאלבום האולפן הקודם והשיר "ביחד" מהחדש לטראקים פחות משביע רצון לדעתי, והיה עדיף לבצע אותם בורסיות האורגינליות.

אמדורסקי, שמגיע מתרבות המועדונים ומוסיקת ההאוס והאלקטרו מונחת לו בתוך הנשמה כתגובה רפלקסיבית, בוחר דווקא שלא להישען כאמור רק על עמודי התווך המתוכנתים, אלא גם לתת את זכות הדיבור לאינסטרומנט הקרוי גיטרה חשמלית ששכבה עד לא מזמן בבוידעם שלו. הדיאלוג בין השניים מוליד ברגעיו הטובים מופע אלקטרו-רוק נושך, סנטימנטלי ומהוקצע.

אל חטיבת הצלילים האימתנית הזאת חוברים שלושה מסכי ענק הניצבים על בימת הזאפה כשלצידם קלידים, סאמפלר ולפטופ שאותם מאיישת בחורה צעירה ומוכשרת בשם תום דרום. רק היא ואמדורסקי בלבד על הבמה למשך שעה וחצי. הם פועלים למעשה כצמד נטול להקה מלווה, כשאמדורסקי חמוש בגיטרה חשמלית ובצוות רחב של אנשי תאורה, סאונד ו-VJ שערכם שווה ערך לנגנים בהרכב במקרה הזה. לכן, הלהקה המלווה למעשה כן קיימת, אלא שהיא פועלת מאחורי הקלעים. לכל אורך המופע מוקרנים קטעי וידאו מצולמים ומתוסרטים מראש על גבי המסכים. בהופעה בעצם מנוהל דואט בין השירים לבין הסרטונים - דו שיח מרגש בין צליל לוויז'ואל, ויחד החוויה, עד כמה שהיא טריקית במובן מסוים, הופכת לחזקה.

כמו במקרה של רונה קינן, שצולמה מראש כשהיא מבצעת את השיר "יקירתי" מאלבומו הראשון של אמדורסקי. הלחן לשיר השתנה ולמילים המקוריות צורפו משפטים חדשים כמו : "סלחי לי יקירתי/ לא התכוונתי לפגוע בך". כשאסף שר את המילים כיום לאור הגירושין המדוברים מאשתו, קשה שלא לטעון אותן באימפליקציות חדשות בהקשר לסיפור האישי שלו. כשרונה קינן שרה "יקירתי" הישר מהמסך, מצטרפת עוד מוענת חדשה לטקסט שמוסיפה לו עומק ומסתוריות. מהפנט.

השיר "בראשית" מבוצע כשברקע צילומים ישנים מחתונה שנערכה בשנות ה-70 אני משער. החיכוך הסרקסטי בין המילים ("הרי את משוחררת לכל אחד/ ורק לא לי") לבין הקטעים המוקרנים, מעלה שוב את המחשבה הביקורתית על מוסד הנישואין, על טקס החתונה כסוג של אשליה מכורה מראש ועל העובדה שלאהבה יש תאריך תפוגה לצערנו, והמילה 'מקודשת' היא לא נצחית. מכאן שגם השיר 'אהבה חדשה', שזוכה לעיבוד מעיף שחייב לצאת כרמיקס, מסגל לעצמו בחלוף 13 שנים ערך מוסף בתוך הקונטקסט העכשווי.

עור ברווז נוסף נרקם על הזרוע כשהשיר "חלום כהה" במקצב ברייק ביט מלווה בסרטון המציג התרסקויות של מכוניות זו בזו עוד לפני כניסת קולה המפורסם של ענבל פרלמוטר ז"ל בשיר. ברגע שהפסקה של ענבל מגיעה, המוסיקה נעצרת וקטע הוידאו שממנו לקוח הסימפול (מתוך התוכנית "שיר פרידה"-נוב' 95) מוקרן על המסך - אי אפשר שלא להצטמרר. להצטמרר גם בגלל העובדה שענבל בדבריה ניבאה את מה שקרה לאסף בדיעבד. האלבום "הרי את" (זאת על פי ראיון ב'מעריב') לא נכתב על הפרידה של הזוג אמדורסקי. כלומר, הוא כן. אבל השירים נכתבו ממקום מאוד מודחק וחסר מודעות עוד בטרם הוא חש או ידע שהסוף מתקרב - "יש דברים שקיימים בפנים, ואנחנו כאילו לא מודעים אליהם".

הקטע ממשיך אל תוך משפט נוסף שלא נכנס אל השיר ב"מנועים שקטים" שבו היא טוענת כי זה לא פסול להרגיש שייכים לכאן, לארץ. זה לא פסול לכתוב על המקום הזה. אולי בעקיפין דרך ענבל, אמדורסקי מנסה להעביר מסר שהירידה מהארץ היתה רק עוד כותרת שמנה שהתקשורת יצרה ודבריו הוצאו מהקשרם בזמנו? יתכן שזהו סוג של סגירת חשבון או הצהרת כוונות מצידו.

אחרי "חלום כהה" הוא יורד ושב להדרן שמתחיל בשיר החותם את "הרי את" - "מסתכל על הים". ביצוע אקוסטי מרגש. על המסכים מצולמת הזמרת הצרפתייה קרן אן, מהלכת על חוף הים ומשרבבת אל תוך השיר שורה באנגלית. משם ממשיך אמדורסקי אל "השמים הכחולים" שנשאר במחוזות המנועים השקטים. הסערה המוסיקלית שבה בשיר האחרון בהופעה, הלהיט הגדול של "תערובת אסקוט". אמדורסקי, 16 שנים אחרי, חוזר לבדו תרתי משמע אל החדר האינטימי. בניגוד לעיבוד האלקטרוני מהאלבום 'לייב', שזכור בעיקר בזכות השירה המסונטזת של אסף, הפעם התוף מכה במלא עוצמתו, דהירה רוקיסטית עם מוביליות של סרט אקשן.

אני מהמר שמדובר בהופעה שעוד תתועד ב- DVD - בגלל המורכבות, התחכום, הצד העלילתי שבה ובעיקר המקוריות והפורמט הנדיר שכורך אותה ביחס להופעות אחרות בישראל. גם אם לא כל העיבודים מספקים, גם אם הקול של אסף נמוך ולעתים נבלע בתוך העיבודים העמוסים, גם אם הוא לא מבצע את "מעיין", "רוך וקושי", "רבים הימים" ו-"חרש ביבבה" בסיבוב הנוכחי, את החוויה הזאת אף מסך LCD לא יעביר לכם בבית. פשוט תלכו לראות את הסרט בחוץ. בלי ה"אפיאנד".

ציור ועיצוב תמונת שער: Ksenia Shestakovski

תמונת תוכן: סיון וולפוביץ'

תגובות

  • א.א

    כתבה מאוד יפה ומחמיאה של אסף דסקל לאומן שמגיע לו אפעילו יותר ממה שנכתב. היציאה הכי טובה של השנה במוזיקה הישראלית ללא כל ספק. מחכה לראות את ההופעה ומקווה שיהיו כמה שיותר הופעות עם כמה שיותר קהל ''אסףי''

    מתן גור, 17-11-2008 23:03

  • הופעה מרהיבה.אומן בקנה מידה לאומי.מחקה בקוצר להופעה נוספת

    אסף גאווה למדינת הבבונים הזאת

    נינה, 20-11-2008 10:31

  • יופי של סיקור!

    איזו כתיבה מדויקת, אייל.

    שרהג'ונס, 22-11-2008 02:19

  • ההופעה האחרונה של אסף אמדורסקי בזאפה הייתה מזעזעת!!!!

    קודם כל הסאונד היה הכי גרוע שאפשר. חוץ מזה המקום היה דחוס בהגזמה, שזה דבר לא יפה לעשות בהתחשב בעובדה שמדובר בהופעה עם קצת רמה, במחיר של 125 שח לאדם - זה דבר שני. דבר שלישי היו הביצועים שלו לשירים הותיקים שלא היו משהו לדעתי ודי נהרסו. אבל בעיקר הסאונד הרע שגרם לי לרצות ללכת הביתה אחרי השיר השני, אבל לא הלכתי כי התבאסתי על הכסף ששילמתי. אחרי ההופעה התחרטתי בדיעבד שלא הלכתי אחרי השיר השני. כל זה נאמר למרות שאני מת על אמדורסקי.

    עמית, 05-01-2009 21:17