מגזין

רומן ישראלי

דניאל סולומון שר ומנגן ויהונתן גפן לעיתים מדבר, לעיתים שותק ולעיתים מדקלם. ברק חיון חזר מהופעתם של השניים בפסטיבל הפסנתר

מאת ברק הלר חיון. 17-11-2008

תגיות: דניאל סולומון, יהונתן גפן

רומן ישראלי

פסטיבל הפסנתר 2008. המון המון הופעות במרכז סוזן דלל שבנווה צדק. מהמקומות היפים בארץ, שמרגישים כמו חוץ לארץ. פסנתר, סולנים וסולניות. רחבת סוזן דלל שוקקת חיים, אנשים רבים, לבושים יפה ושותים קוקטיילים, להקת בוסנובה עם דגש על הפסנתר מופיעה ברחבה ומבצעת את "15 דקות" של אסף אמדורסקי. קריר. אנחנו הגענו להופעה של דניאל סולומון ויהונתן גפן, שני יוצרים מוכשרים ללא ספק. דניאל סולומון, פסנתרן צעיר מוכשר. מנגן ושר בשיא הרגש. מחוג הסקלה זז ימין ונשאר שם. יהונתן גפן, קצין בעברו, איש בוהמה, סופר, משורר וכותב בחסד. החילוני הישראלי הציוני ובכל זאת כבר מבוגר.

האולם והיציע מלאים ודניאל סולומון עולה לבמה ופוצח בשני שירים. הראשון, מדבר על החלום שהיה, על הרצון לצאת מהשכונה, ועליה ש- "איפה היית כל השנים". האהבה לה הוא כנראה ציפה, שהגיעה בסופו של דבר. זה נורא יפה וזה הכי מרגש. לפעמים מרגיש יותר מדי מרגש. יפה זו הגדרה טובה. הוא שר עוד שיר על אמריקה. יהונתן גפן עולה לבמה לצלילי מחיאות כפיים סוערות. הוא מתחיל במונולוג על החזרה לישראל לאחר מספר שנים באמריקה. הוא ישראלי. הישראלי שלא טוב לו פה, אבל הוא יודע טוב מאוד שכאן זה הבית. מצחיק אבל נכון.

מכאן אנחנו מקבלים את סולומון מנגן ושר ואת גפן לעיתים מדבר, לעיתים שותק ולעיתים מדקלם. מדובר במוזיקה ובמילים של ישראלים. מזכירים את שאלת מיהו יהודי. את המתח בין היחסים לנשים וגברים. את השוני בין מה שהיה פעם, לבין מה שיש היום. כן גפן כבר מבוגר, אבל עדיין מעודכן. מתבונן וכבר לא תמיד בהשתתפות עצמה. כי זה כבר מוזר לו, לא מתאים לו, סתם לא בא לו. סולומון שר את "האישה שאיתי" של דייויד ברוזה ואת הלהיטים שלו "בא מכאב" ו- "אהבה", הפסנתר משרת נהדר את השירה שלו, הם עושים את "מראת פלאים" שבמקור ביצעו ביחד דני ליטני וגפן במופע "מכתבים למערכת" ואנחנו מגלים שלדבר על כך שאחרים תמיד תופסים אותנו כה שונה ממה שאנחנו תופסים את עצמנו, עדיין רלונטי גם שלושה עשורים מאוחר יותר. ומצחיק שכל אחד תופס אותנו אחרת, ואנחנו תקועים מול המראה ואף אחד לא רואה אותנו איך שאנחנו רואים...

גפן מקריא כמה שירים מספר השירים החדש שלו שיצא "כנראה בחגים שלכם", בשיר אחד יפהיפה הוא מספר על ה"אנחנו" שאבד לו ועל כך שנשאר לו רק ה"אני". בעצם הוא מדבר על הדבר הזה שהיה נקרא "חבר'ה" שאיננו עוד. כי חלק מהאנחנו כבר מת וחלק לא ממש חי וחלק פשוט כבר לא מרגיש ביחד. הזמנים הם משתנים אמר בוב דילן, אותו גפן כה מעריץ, השנים חולפות והמנגינה נשארת. סולומון שר את "הילדה הכי יפה בגן" וגפן מדקלם בסופו.

שניהם מוכשרים בצורה בלתי נסבלת. אבל החיבור לא מושלם. סולומון לטעמי כמו שכבר אמרתי הוא אובר מוכשר. קצת יותר מדי עגול בפינות. והקטעים חלקם מוכרים לי כבר, חלקם מצחיקים קצת ולא יותר, וחלקם באמת מצוינים. מתישהו לקראת סיום השעה וקצת אני מוצא את עצמי מעט משועמם. מעט מנומנם. בעיה אולי באמת אישית, היא בעיקר עם הפומפוזיות והפאתוס של אדון סולומון. אבל כן, הוא מוכשר. אנחנו מתנערים ומוחאים כפיים בכיף גדול. חושבים שזה היה יכול להיות מהנה ומרתק יותר, אבל ניצוצות הגאונות עדיין שם.

תגובות

  • ניצוצות גאונות? דניאל סולומון? תגיד, כותב צעיר, אתה דביל?

    עז הרים, 20-11-2008 01:40