מגזין

נייר צלופן

עמית ארז אירח את עמיר לב בפסטיבל הפסנתר ושר בעברית. מיכל חי חזרה עם קינמון על הכתפיים

מאת מיכל חי. 16-11-2008

תגיות: עמיר לב, עמית ארז

נייר צלופן

פסטיבל הפסנתר הולך וגדל לו משנה לשנה. הכניסה לסוזן דלל, עמוסה בהמוני אנשים, שיתכן ולעולם לא הייתם פוגשים במקום בילוי משותף. אחרי יום עבודה, מתלבשים יפה, משלמים לבייביסיטר ונגררים למקום תרבותי. בוא נגיד איזה סרט טוב או קונצרט. משהו שיהיה אפשר לשוחח עליו במפגש של שבת עם כוס יין או עוגה טובה.

הטיפוס לאולם ירושלים בו מתקיימת ההופעה של עמית ארז, מלווה במפגש מרתק בין עולמות. אלו העוקבים בדבקות אחר ההופעות בעיר, מתערבבים בעולמות של אלו השואלים את נשותיהם בחשש "מי זה בכלל העמיר לב הזה?" או "רגע, זה כרטיס למאיר בנאי או לאביתר בנאי?" אכן, שאלות קיומיות קשות. למרות כל הקושי, זה באמת נפלא לראות את האולמות מתמלאים באנשים שבאו לראות ולשמוע מוזיקה. את עמית ארז ניתן בדרך כלל לפגוש בפסטיבלים קצת פחות ממוסדים מזה. פולקל'ה ואינדינגב מפנים מקום.

עמיר לב הופיע כאן עוד בימים שאף אחד לא חלם לירוק את המילה אינדי בכוונה, מלבד אולי לתאר איזשהו טיול בהודו. לב הוא אחד האמנים והכותבים האהובים ביותר על עמית ארז וגם עלי. לשמחתי, הערב ארז מארח אותו. ההופעה צופנת מפגש בין המוסיקה באנגלית הרגישה והצנועה של ארז לבין עמיר לב בעל הקול המחוספס השר בעברית ישירה כל כך. בין עמית של הגיטרה, לבין העיבודים המסקרנים לפסנתר. הערב, אין כאן מרתפים טחובים, עשן סיגריות ומזגנים מטפטפים.

עמית ארז עולה לבמה נרגש, יחד עם יהוא ירון על הקונטרבס ושירה שקד על הפסנתר. קולו רועד לנוכח כל זה. אולם מסודר. אנשים יושבים, מנומסים, מוחאים כפיים רק במקומות הנכונים. ההופעה נפתחת עם Ho My God מהאלבום האחרון של ארז שכמו הכין עצמו לתחושה הצפויה לו. "זוהי הופעה מאוד מיוחדת עבורי" הוא יאמר בהמשך בשקט האופייני לו. "זאת הפעם הראשונה שאני מופיע עם הרכב כזה". התאורה החזקה מדי על הבמה לא נותנת ולו לרגע לברוח מהמעמד. גם כשהוא מבקש לעשות קצת חושך על הבמה, האור בוהק יותר מבשירותים של הלבונטין או של הבארבי. כשהיינו ילדים היינו בונים אוהל בחדר, סוגרים את החלונות ועושים לילה. אולי במקרה הזה זה מה שהיה עובד.

עם השיר Endings Get an early start הנפתח במילים "I'm over everybody and over everything" נראה שמשהו משתחרר. יעל שפירא עולה לבמה ומלווה את השיר בצ'לו מהפנט. נראה שהנוכחים על הבמה מתגברים ומתחילים ליהנות. באמת מעניין כאן. בין שיר לשיר נוצר מתח מחודש. אלו מאיתנו המכירים את השירים של ארז מריחים כבר את הגשם ומחכים שירד עם העיבודים החדשים.

העיבודים לפסנתר נפלאים ומלאי נופך, אך דווקא הנגינה העגולה והמדויקת נראית כפחות הולמת עבור השירים העצובים האלו. לאורך כל ההופעה חלה איזושהי ציפייה למעט לכלוך שיהלום את המילים הקשות. "I'd go insane tomorrow" הוא שר עם הפסנתר המחייך מדי שמטשטש את העצב באבקת סוכר. I want to shoot you down הוא צועק יחד עם הקונטרבס הדרמטי של ירון, ושוב, הפסנתר רך ועוטף אותו כמו ז'וליאן הורוד בנייר צלופן וסרט אדום, אך ללא כל שמץ אירוניה.

בהמשך יעלה עמיר לב על הבמה. עמית ארז שר עמו בעברית. ארז שאותו אני שומעת לראשונה שר בעברית, מרגש וישיר. הוא שר כל כך יפה בעברית. ניתן רק אולי להצטער עבור השפה שלנו שהוא לא בוחר ליצור בה. השילוב בין השניים הוא נדיר. "תמיד כשאני אומר את האמת, אוטובוס עובר ברעש", הם שרים בכנות. הם נשארים יחד על הבמה לדואט גיטרות המזכיר לנו שזה בעצם הכלי הטבעי יותר עבורם. הנגינה של ארז מביאה נופך מורכב יותר ומשלים בצורה נהדרת את פריטות הפשוטות והמינימליות יותר של לב. אלו הם רגעי הקסם של ההופעה.

ההופעה מסתיימת בגירסה לשיר Cloudbusting של קייט בוש. את ארז מלווה רותם אור, שתמיד משמח מאוד לראות אותה לוקחת חלק בהופעותיו. הקהל מוחא כפיים ושועט עבור הדרן. נראה שהציפייה הטבעית היא שגם עמיר לב יעלה, אך הוא הלך כנראה לחפש מקום מוצל יותר. ארז שר את Appollio ואת Cinnamon. האחרון מביניהם הוא הבועט והאנרגטי ביותר בהופעה, שמשאיר אותנו עם קינמון במקום סוכר, מפוזר היטב על הכתפיים.

מחיאות כפיים. לא מעט מהיושבים בקהל עומדים ומריעים. אולי רק לי יש עניינים לא פתורים עם הפסנתר. אולי לא כולנו צמאים למעט חספוס. יש כאלו שאוהבים גם סוכר וגם קינמון. מי שהגיע הערב להופעה של עמית ארז, זכה לחזות, כנראה, בצד המואר והפחות אפל שלו. יתכן שעבור חלק לא מבוטל של הקהל זה לא פחות מנפלא. לצדדים אחרים של עמית ארז נא לפנות להופעות אקוסטיות או חשמליות.

צילום: אורלי נקלר

תגובות