מגזין

שעבוד מתוך עונג

מה קורה כשמפגישים מרצים לתקשורת עם העורכים והמפיקים של "האח הגדול"? מה קורה כשכולאים בווילה זברה עם נמר? ניסיון לענות על כך במסגרת יום עיון על תוכנית הטלוויזיה שהפך, כמה צפוי, לקרב סכינים

מאת גיל מטוס. 07-11-2008

תגיות: אלדוס האקסלי, טכנולוגיה, ביקורת, מדיה, כנס, האח הגדול, ריאליטי, ג'ורג' אורוול

שעבוד מתוך עונג

אולם ההרצאות הגדול ביותר בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי, המכללה למינהל לא ידע זמן רב תפוסה כה מלאה עם קהל רחב של אנשים שבאו ליום העיון על ה"האח הגדול". התוכנית בה הם לא צופים, או צופים בגלל האח הקטן, או צופים כי הטלוויזיה במקרה הייתה פתוחה, או מספיק אמיצים כדי להודות שגם הם מכורים. נראה כי גם כאן הרייטינג ניצח ובגדול. כיאה למוסד אקדמי, מטרת הכנס הייתה לדון בשאלות מרכזיות ומעניינות בתופעת הריאליטי בכלל ובהצלחת "האח הגדול" בפרט. שאלות כמו אם יש ריאליטי ישראלי?, מהו סוד ההצלחה של התוכנית וכיצד היא סחפה גם צופים ביקורתיים בדרך כלל?, מה הקשר בין ריאליטי לבין ערכים ניאו-ליברליים?, האם התוכנית משקפת את החברה הישראלית? והאם "האח הגדול" הוא בעצם "ניסוי בבני אדם".

כיאה לריאליטי, הפורמט הורכב משני שבטים, "שבט" מרצים בכירים בבית הספר לתקשורת שכלל את ד"ר דוד גורביץ, ד"ר דליה לירן-אלפר ודן ערב, ו"שבט קשת" שכלל את רן תלם (מנהל התוכניות), אלעד קופרמן (מפיק ועורך ראשי), מירב שיפמן (מנהלת ידע) ושחקן חיזוק פסיבי העונה לשם ארז טל שבא לשמוע, כאחד האדם. המנחה הייתה דיקן בית הספר, ד"ר אוה ברגר. ועכשיו, לאחר הצגת המתמודדים, ניכנס למגרש הריאליטי.

התוכנית נפתחה בסקירה מהירה ועניינית מאוד של שיפמן על תוכניות הריאליטי בכלל ועל "האח הגדול" בפרט. קצת היסטוריה, קצת סיפורים פיקנטיים וקצת נתונים על אחוזי הצפייה האסטרונומים בעולם ובארץ בהחלט סיפקו תמונה יפה של התופעה. מיד לאחר מכן הוקרן סרט קצר שהכינה "קשת", קליפ עם מיטב הקטעים של דיירי הווילה: אשר ולאון בשיחה על נטיותיו המיניות של לאון, עינב ואביה "הכוכב העולה" בשיחה על האשכנזים המתנשאים שאינם מבינים אנשים כמוהם, ורנין המתמודדת הערבייה ברגע של משבר "קידוש שבת" מול המצלמות. אנשי "קשת" לא קיפחו אף פלח וניסו להציג לקהל עד כמה התוכנית שלהם מהווה השתקפות של החברה הישראלית. בשבע דקות צפינו בקונפליקטים סביב הנושא העדתי, הלאומי והזהות המינית שהוצגו בצורה עילגת ושטחית אשר מייצגת את התוכנית. וכדי שניפרד בחיוך, גם דאגו להראות לנו את יוסי בובליל נתקע בזכוכית.

אחרי שכל מי שלא צופה בתוכנית הבין במה מדובר, אפשר היה להשחיז את הסכינים ולנהל דיון אקדמי. אולם, כאן נגלתה חולשתו של הפורמט. יש משהו מועד לכישלון בפגישה של האקדמיה עם "השטח", ומהר מאוד מפלס המתח באולם עלה. המרצים הציגו כמה טענות ושאלות לגבי "האח הגדול", שאלות על סוגיית המציאות, סוגיית הצופה מול המדיום וסוגיית המשחק, לפיה, המשתתפים משחקים בעיקר תפקיד שכבר נכתב עבורם מראש. וכמובן לא פספסו את שאלת הליהוק והשפעתו.

הביקורות שהוצגו אכן תקפו את "האח הגדול" בצורה מנומקת שתבעה הסברים, אולם אלו הגיעו בצורת מגננה. תלם וקופרמן גוננו על הבייבי שלהם בעזרת סדרה של נימוקים שחוקים, לפיהם ההפקה אינה מתערבת וכל מה שאנחנו רואים בווילה אכן מתרחש. תלם סיפר שהם ליהקו בקפידה את המתמודדים, אך מדבריו ניכר כי הוא אינו רואה בכך התערבות של ההפקה. נכון, אם נתעלם מהעריכה, ואם ניתן לערוץ 20 את הקרדיט שמדובר במציאות כמות שהיא עדיין אי אפשר להתחמק מהביקורת, לפיה כל מתחם הווילה הוא וירטואלי, ומטרת הליהוק הייתה ליצור דרמה יש מאין. האם זו אינה התערבות של ההפקה? "קשת" כלאה את חיות הטרף במתחם מבודד ושחררה את הרסן, אך היא אינה לוקחת אחריות. יכול להיות שכשהנמר טורף את הזברה לעיני המצלמה זו מציאות, אך אם כלאתם את הנמר ואת הזברה באותו כלוב אתם אלו שיצרתם את הדרמה.

כתגובה לביקורת העניינית, אנשי "קשת" עשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב ויצרו דרמה יש מאין. תלם קרא במהרה את המפה וליהק את התפקידים לתוכנית הריאליטי החדשה, כשהפעם לא מדובר בפרידמנים מול אשקלונים או בדתיים מול הומואים. הפעם אלו הם המלומדים הציניים מול אנשי התעשייה הרגישים. לפי החלוקה של תלם, המלומדים הם הדוקטורים הנאורים של המכללה למנהל ואילו הוא ועמיתיו הם אנשי התעשייה הפגועים שבסך הכל מבצעים את תפקידם בתמימות ובאחריות. החלוקה הזו החלה כשהוא נשא את דבריו והתבדח על הפעם האחרונה שהוא היה מוקף בכל כך הרבה דוקטורים והמשיכה כשקופרמן חזר פעמיים על הערה הלא מצחיקה: "הוא מצביע והוא דוקטור, תנו לו לדבר".

אנשי "קשת" בהחלט הצליחו להכיל את המוטיבים של הריאליטי הזול שלהם על הקהל בבית הספר לתקשורת, ובמקום לנסות ולדון ביצירה שלהם באופן ביקורתי ולכוון את המצלמה שלהם אליהם, הם שיחקו את תפקיד הילד הפגוע. וכך קיבלנו שידור חי, ללא השהייה של חמש שניות וללא תיווך מצלמות, של השפעת הריאליטי עלינו כחברה. אנחנו והם, טובים ורעים, שחור ולבן. אלו הם בדיוק הקונפליקטים הרדודים שמציגה התוכנית ואותה חלוקה אמוציונלית ותפלה היא זו שמנעה מהדיון בכנס להתרומם ולהיות ענייני. קרב הסכינים שנוצר הוא בדיוק המתח, הקונפליקט והדרמה שנוצרים בכל ריאליטי, והופכים להיות העיקר כששאר הסוגיות נדחקות הצידה באלגנטיות.

אחרי שהקהל שאל שאלות ובעיקר לא קיבל תשובות, הסתיים הדיון כשד"ר ברגר העלתה את אחת הסוגיות המעניינות שמצביעות על הסתירה העמוקה ביותר בפורמט "האח הגדול" בכל העולם. ההבחנה של חוקר התקשורת ניל פוסטמן, בין החזון של ג'ורג' ארוול שטבע את המונח "האח הגדול" בספרו 1984 לבין החזון המוכר פחות אך מדאיג יותר של אלדוס האקסלי מספרו "עולם חדש, מופלא".

"האח הגדול" של אורוול אפיין את המודרניות, בה המעטים שלטו ברבים על ידי צפייה בהם. ב- 1984 השליטה התבצעה באמצעות הטלסקרין שהוצב בכל בית, דרכו המפלגה צפתה בהמונים. לפי מודל זה השליטה מתבצעת בכך שהמעטים שמשולים ל "אח הגדול" צופים ברבים שכלואים בחדרים החשופים לכל וחיים בחוסר וודאות. שכן, הם חשופים בכל רגע נתון ואינם יכולים לראות מי צופה בהם. בקרנבל ההורמונים של "קשת", היוצרות התהפכו. אם אצל אורוול המעטים צפו ברבים, הרי שעכשיו הרבים, שהם אחוזי הרייטינג של התוכנית, הם אלו שצופים במעטים, שהם המתמודדים הגרים בווילה. כך ש"האח הגדול" של "קשת" אינו דמות עלומה, מסתורית ומאיימת אלא אנחנו, "האח הגדול" הוא ההמון שבוחר להקדיש מזמנו כדי לצפות בבודדים מתוך הערצה וכמיהה.

בספרו של אורוול האזרחים נשלטו ודוכאו על ידי כך שצנעת הפרט נשללה מהם בסביבתם הטבעית - בביתם. כמעט בלתי אפשרי היה להתחמק מהטלסקרין שמוקם בכל בית ומהמרגלים של המפלגה שאף הופיעו בדמויות של ילדים. בניגוד ל-1984, "האח הגדול" של "קשת" נישל את המתמודדים מסביבתם הטבעית ובנה עבורם מתחם מלאכותי, הוא לא חדר לבתיהם של המתמודדים אלא לאלה של הצופים, ונראה כי המתמודדים לא מאוימים מהמצלמות אלא להיפך, הם מתפעלים מכמותן ומכך שהן שמכוונות אליהם. "האח הגדול" של אורוול מנע מהאזרחים את התענוגות ושלל את זכויותיהם. "האח הגדול" של "קשת" מספק למתמודדים את כל האפשרויות לחיות אך ורק את חיי התענוגות והעצלות, שמסתכמים באוכל, שינה ואלכוהול בבריכה.

בדיוק מאותם התענוגות הזהיר אותנו אלדוס האקסלי שחזונו לא התייחס לאח גדול שישלוט בהמונים ויגזול מהם את החירות, אלא למצב בו הסחת הדעת של ההמון תביא אותו למצב פסיבי ואגואיסטי. רק כך ניתן לכונן דיקטטורה ללא דמעות ושעבוד באמצעות עונג.

כתבה זו פורסמה בהמשך בבלוג "קונספיל"

התמונות לקוחות מעמודי הפליקר של Hihnt ושל Luodanli

תגובות

  • עברית

    להחיל ולא להכיל - נא להגיה

    ינאי, 09-11-2008 03:44

  • שפה יפה

    במשמעות אליה התכוונתי ניתן להשתמש ב - "להכיל". אבל הערה מעניינת, כיוון שגם "להחיל" עובד.

    מטוס, 09-11-2008 04:08

  • כתבה נהדרת!

    הבורגנית מאלנבי, 24-11-2008 05:29

  • האח הגדול

    כנראה שלמזלי הרב, אין ברשותי מכשיר טלויזיה ומעולם לא צפיתי בתכנית המדוברת אבל אי אפשר להמנע מההסטריה שיש סביבה.. הבעיה שלי עם תכניות ראלטי, היא שמהרגע שאנשים יודעים שצופים בהם, הם כבר נעשים שחקנים הסרט הדוקו-ראלטי הראשון בעולם נעשה, אם אינני טועה, בשלהי שנות השישים החליטו להציב למשך שנה מצלמות בבית של משפחה רגילה וראות כיצד חיי משפחה טיפוסית של התקופה מתנהלים ובמהלך השנה הזאת, המשפחה התפרקה בכל אופן, הבעיה האישית שלי יש עם ה"אח הגדול" היא שאני כבר לא יכולה להגיד לאנשים יותר דברים בסגנון "שם לב, האח הגדול צופה בך" וכו'.. בקיצור, הם הרסו לי את הפאנץ'

    אני, 01-12-2008 19:52

  • איזו איכות!

    כל הכבוד על הביקורת החריפה! שנון, איכותי ואמיתי

    דנה, 05-12-2008 06:44