מגזין

מעשים מגונים

גבע אלון לא ריחם על הגיטרה האקוסטית שלו. והגיש מנה גדושה של רוק'נרול, לאחר עשרה חודשים בנכר. עדי הררי עשתה לו קבלת פנים חמה

מאת עדי הררי. 29-10-2008

תגיות: גבע אלון

מעשים מגונים

אם הגיטרה של גבע אלון יכלה לדבר, אז ביום שני בלילה היא הייתה פונה אליו בשיא הערב ואומרת: "אחי! אני אקוסטית! מה אתה אמיתי? מה אתה עושה??". מכמה חתיכות עץ ומיתרים הופקו צלילים שגרמו ל- 400 הצופים בבארבי לעמוד על הרגליים (בהופעת ישיבה), להיות מרותקים ומרוכזים, לשיר את כל המילים של כל השירים, להתענג ולהריע בתשואות שגרמו לגבע בעיקר למבוכה.

היו לי ציפיות גבוהות מהמופע הזה. בזמן השהייה הממושכת של גבע בארה"ב, האלבום הראשון שלו נחרש אצלי עד היסוד ולא נשארה לי ברירה, אלא לעבור לדיסק השני, שם גיליתי את גבע אלון. מעוד "סינגר סונג רייטר" שאני מכירה בשפע, בוריאציות מוכרות יותר או פחות ומוצלחות יותר או פחות - הוא התגלה לי כגיטריסט מחונן. וכך הוא גם הגיע להופעה: גבע, האקוסטית המדוברת, מספר מפוחיות, תוף קטן לרגל והרבה הרבה סקס אפיל רוק'נרולי. וזה בדיוק מה שחיפשתי.

כל העסק התחיל בסביבות 22:30 כשמיקה שדה עלתה למופע חימום חלש למדי. היא חמודה, ויש לה יכולות ווקאליות מדהימות, אבל השירים שלה נשמעו בעיקר לא מגובשים, מאוד דומים אחד לשני ודומים להחריד לשיר שניצח עכשיו ב"כוכב נולד" - שירה מהירה, אקורדים פשוטים והרבה הרבה נחמדות יתר.

ב-22:50 גבע עלה. אמר שלום מבויש למיקרופון ויאללה לעבודה. בלי עצירות לספר על הצחוקים שהיו לו בניו יורק עם השיר הזה, או סיפור עצוב איך הוא התגלגל באמצע סופת שלגים בקליפורניה לכתוב את השיר ההוא. העצירות היחידות הן לשתייה, ניגוב זיעה והזמנת אורחים לבמה. רק פעם או פעמיים הוא פנה לקהל: הגיב לאיזה קריאה , חייך וצחק. הקהל יצא מגדרו ולא הפסיק לאהוב אותו.

במהלך ההופעה הוא הזמין את מיקה שדה לקולות רקע. ואת גדי אלטמן ("פלייניג בייבי") לשיר את Inner World. אבל המרכז זה הוא. המרכז היה סולואים של גיטרה כל כך מטורפים, שלרגע אחד אתה חושב שאתה הוזה והבחור בכלל על חשמלית. זאת לא הייתה פריטה, אלא מעשים מגונים בגיטרה שלו עצמו! מה זה? לנגן ככה בגיטרה אקוסטית? זה כמו להטריד מינית את הבת של השכנים... ולראות אותה נהנית. ואלון? מתענג, מקפץ ומרים אותה באוויר - רוק'נרול כבר אמרתי?

סגרנו כמעט שעתיים של מופע כשגבע שר Modern Love . הוא יורד להדרן, חוזר, שר את Relaxation . והקהל, לא נותן לו ללכת, עומד, מריע, מבקש בקשות אישיות ("רגע! לא עשית את Sunny Day!"). גבע מתרצה, לא מפסיק להודות ומנגן עוד 5-6 שירים רק לבקשת הקהל. מעלה שוב את מיקה שדה, מאלתר, נהנה. ובסוף, לאחר שעתיים וקצת, הוא יורד.

בתחילת הערב הוא פתח ואמר שטוב לשוב הביתה, וכל הקהל גיחך לעצמו והרהר בשקט, (או בקול מספיק רם) שינסה למכור את זה למישהו אחר. בסוף הערב הוא כבר התוודה שזאת הקבלת פנים הכי חמה שהוא קיבל אי פעם. פייר? אני מאמינה לו. מדובר בקהל שחיכה לו עשרה חודשים. עכשיו נותר רק להמתין לאלבום שלישי ולמופע ההשקה שלו. 

צילומים: טל סלע ודודו בכר.

תגובות

  • כפרה עלייך, תשמעי את הפליינג בייבי

    עם כל הכבוד להופעה הזאת, שבאמת הייתה מעולה, ההופעה בברזילי בשישי הבא, 7.11 היא הדבר האמיתי.המופע של הפליינג בייבי הוא מופע הרוק הטוב ביותר שהיה בתל אביב בשנים האחרונות.

    דקסטר בוכניק, 30-10-2008 07:29

  • גיטריסט גאון

    אני מבינה שהכתבת התלהבה מההופעה ובצדק אבל היא יכלה להשתמש בדימויים קצת יותר מחמיאים ויפים לעבודה המדהימה שהוא עשה עם הגיטרה.

    מעריצה, 03-11-2008 06:26

  • הייתי אתמול בפליינג בייבי.. היה מדהים

    הם פשוט שלושה מוכשרים, היתה חוויה מטורפת רוקנרול משובח, חזק, וחם.. אין דברים כאלה!!!!!!! נהניתי מכל רגע, ועושה רושם שגם הם :) מחייכים, מאלתרים, מנגנים מכל הנשמה והלב, לא הפסיקו לחייך על הבמה וגם אני הרגשתי אושר כל ההופעה.. אני רוקיסטית מסתבר כן ירבו!!!!!!

    טל, 08-11-2008 22:22