מגזין

שישי של רצח בתמונע

תיאטרון תמונע מעלה במסגרת העונה השייקספירית שלו טרגדיה המבוססת על מאורעות היסטוריים. לארה וולמן צפתה ב- "ריצ'רד השלישי"

מאת לארה וולמן. 27-10-2008
שישי של רצח בתמונע

נכתב על ידי לארה וולמן

אין טעם להתווכח עם הטענה שלתל אביב יש הרבה מה להציע. עם זאת, על העובדה שמקומות חניה בעיר הם מצרך לא קיים יהיה קשה מאוד לערער. אחרי שנדרתי אינספור פעמים לא להוציא את האף מדירתי בערבי שישי והחזקתי מעמד עד לשבוע שלאחר מכן בו קיללתי את העיר, את העומד בראשה, את החניה הלא קיימת ואת מקומות הבילוי בולעי הארנקים. בערב שישי האחרון הבילוי התל אביבי שלי לא כלל את כל "תחלואי יום ו'", ויצאתי לדרום העיר לצפות בהצגה "ריצ'רד השלישי", בתיאטרון תמונע.

ההצגה מועלית במסגרת העונה השייקספירית , תחת הכותרת "שייקספיר אנפלגד בתמונע", בה הועלו המחזות הקלאסיים "רומיאו ויוליה" ו- "מקבת'", אליהן חברה לאחרונה גם הקומדיה "חלום ליל קיץ".

ההפקה של "ריצ'רד השלישי" החלה לפני שנתיים כמיזם ניסיוני של הבמאי עודד ליטמן, יחד עם השחקן הראשי של ההצגה צבי סהר (המגלם את ריצ'רד), במסגרת "ניסוי כלים" (אירוע אמנות רב תחומי המציג ביכורי מופעים). בהפקת תיאטרון תמונע קיבל המופע ליטוש וצוות חיזוק של יוצרים ושחקנים שהחיו את הטקסט הקלאסי פעם נוספת, מזווית קצת אחרת, וכיאה לתיאטרון אלטרנטיבי עם תקציב דל יותר.

המחזה נמצא על התפר בין הטרגדיות הגדולות של שייקספיר לבין שורת המחזות ההיסטוריים שלו, וממוקם באנגליה של מלחמות השושנים (מאבק השושלות בממלכת אנגליה בשנים 1455 - 1485, שהתנהל בין בית לנקסטר, שסמלו היה השושנה האדומה, לבין בית יורק, שסמלו היה השושנה הלבנה). גיבור המחזה הינו ריצ'רד לבית יורק שלא ניחן במראה מצודד או גמישות פיזית והצלחה עם נשים, כאחיו.

למעשה מדובר בדמות של אנטי גיבור, או אם תרצו אנדרדוג, שמוחו החולני ואמביציה בוערת גורמים לו לרצוח את דרכו אל הכתר תוך שימוש בתחבולות, חלקות לשון ומסייעים. ובעודו זורע הרס וממוטט את כל משפחתו, הוא קונה לו אויבים אשר, איך לא, יובילו לחורבנו הבלתי נמנע. ריצ'רד עצמו נע ונד בין תחושת כוח ובטחון עצמי לבין ההכרה הנוראית במעשיו ונבלותו שטורפים את שנתו.

על העיבוד ועל הקונספט אחראים צבי סהר והבמאי עודד ליטמן שדי נצמדו לרוח הדברים בטקסט והדגישו מאוד את ההתנהלות המניפולטיבית והאישיות התככנית של ריצ'רד. ריצ'רד של תיאטרון תמונע הוא פוליטיקאי ממולח ולא פעם לאורך ההצגה השחקן לבש בעיני רוחי את פרצופו של מושחת מעונב זה או אחר, או ממשלה זו או אחרת.

הצצה לנפשה של הדמות אנחנו מקבלים בהצגה, דרך שימוש בגימיק שעוקף את קשיי הקליטה של קהל במפגשו עם התופעה של מונולוג ארוך. ריצ'רד מתעד את עצמו במצלמת וידאו בזמן אמת, והתמונות מוקרנות על מסך בחזית הבמה. הדבר מדגיש פאן ילדותי ומוחצן, בדמותו ומתכתב עם קדחת הריאליטי,הווב קום והדוקומנטציה. במחצית הראשונה של ההצגה נעשה שימוש תכוף יותר בהסרטה ואז יש מעט הפוגה בשימוש באמצעי הזה. לקראת הסוף, כשנפשו של ריצ'רד מתערערת, כל התיעוד העצמי שלו קם על יוצרו, בדמות סצנה יפהפייה של חלום שהוא חולם באוהלו בשדה הקרב. החלום הוא בליל ערוך כהזיה של מה שהוא הסריט יחד עם הזוועות שהוא חולל, גראפיות ומדממות על רקע מוזיקה מערערת שלווה.

ההצגה כולה משופעת באתנחתאות קומיות משוחקות היטב ורוב ההצגה לא טעונה מאוד רגשית. הרציחות עצמן לרוב מדווחות או מוקרנות כצללים על מסך ורק לקראת הסוף האלימות מקבלת ביטוי ממשי ורציחות מתרחשות על הבמה עד לשיא שבו ממש רואים על גבי המסך קרביים מדממים. בכלל ניכר שהושקעה הרבה מחשבה במחצית השנייה של ההצגה שיש בה הרבה יותר תנועה בימתית ואף קטעים של ריקוד או תיאטרון תנועה.

מלבד פערי עניין ומתח בין שני חצאי ההצגה (לפני ואחרי ההפסקה), ניכרו פערים ברמת המשחק. למרות שרובם היו מצוינים והגישו את הטקסט בצורה בהירה ומשכנעת. מרשימים במיוחד היו צבי סהר כריצ'רד ויעקב זדה דניאל כדוכס בקינגהם.

דווקא בגזרה הנשית היו עיקר הבעיות. קארין מרום בדמות המלכה אליזבת ולירון בן שלוש שגילמה תפקיד כפול כליידי אן ולאחר מכן כנסיך אדוארד, מעט הפריזו במשחק.

בסיכומו של דבר מדובר בהצגה מעניינת, שגם מי שלא מכיר את המחזה או בקיא במעללי הבתים במלחמת השושנים יצליח לעקוב אחריה, להזדהות עם כאב השכולים ולתהות על קנקנם של מנהיגיו. הקהל, שהיה מגוון הריע ואני סיימתי בילוי של ערב שישי בלי לקלל את העיר.

התמונה לקוחה מתוך עמוד מעוד הפליקר של Merrick Brown

תגובות