מגזין

מיזנתרופיה

אלכוהול לא לפני הצהריים. החוק הזה נשטף בסחף של ליטר בירה בעשר בבוקר. סיפור קצר מאת מאור בוכניק

מאת מאור בוכניק. 08-01-2007
מיזנתרופיה

שברתי היום את אחד העקרונות האחרונים שלי. אני עדיין תוהה איך להתייחס לעקרונות, האם בתור חוקי ברזל אישיים שכל אחד מסגל לעצמו או ערכים גלובלים. השאלה למה, האם כדי שנרגיש מוסריים באיזה שהיא צורה, כדי שנוכל להגיד שאנחנו בני אדם להבדיל מבהמות? בכל אופן, אחד מאותם העקרונות שלי נשבר היום. אלכוהול לא לפני הצהריים. החוק הזה נשטף בסחף של ליטר בירה בעשר בבוקר.

 כשהקטגור הקשוח והביקורתי יזמן אותי לדוכן העדים לבית הדין לחוקי המוסר, אוכל לטעון להגנתי שנזרקתי בלית ברירה שעה קודם מביתי, המנקה הגיע ואולי אלו נסיבות מקילות. לצערי המוסר שלי לא מאפשר לי להמשיך לישון במיטה כשאדם זר מנקה את סביבת המחייה הפרטית שלי. זה קצת מתנגש לי עם תפיסת העולם הפרטית שלי, של סטודנט מרוד בתקופת המבחנים שמתנהג כמו אוליגרך. נזלתי לכיוון הים, שלוש דקות הליכה מהדירה, לקחתי איתי סיכומים למבחן הקרוב בתקווה לטפטף קצת ידע להארד-דיסק.

מצאתי פינה שקטה ומוצלת על החוף, אבל ברגע שהתיישבתי, הצטרפו על כל פקלעותיהם משפחה מזרח אירופאית בפנסיון מלא פלוס שני ילדים. גם הנימוס הלא לבנטיני בעליל שלהם, היה רועש לי מידי. אנחנו חולקים את אותה הסככה, ממש אחווה ואידיליה גלובלית. אני שואל את עצמי אם לא הבאנו את עצמנו, אנחנו האנושות, למצב של אינפלציה. הילד זוחל על החול לידי, ועוד שנייה אני מועך לו את פחית הבירה הריקה על הראש, מה שגם בטח יימחק לו את ההבעה המשתאה שיכולה להיות לילד אירופאי כאשר הוא נופש על חוף הים, בעוד שני מסוקי אפצ`י מנסרים את האופק בדרכם צפונה.

בכל אופן, לעניין האנושות ובעניין עקרונות אני תוהה אם ברמה האנושית, כמו שהשכלנו ללמד את רוב התרבויות שיש להמנע בכל תוקף ממצב בו האבא מזיין את הבת שלו, והסברנו לדורות השונים שבכל תוקף אסור לגלות את העריות ובלי להיכנס לגנטיקה. אולי היינו צריכים גם באותו התוקף להסביר והטמיע את הרעיון של ההתרבות, אולי לשים על המדף של מצרכי היסוד בין הלחם לחלב, גם חבילות קונדומים מסובסדות, להוסיף למקורות המים גלולות נגד הריון, כמו שעושים עם פלואור, הטבות ממשלתיות כמו פנטהאהוז בתמורה לרחם. אם לאנושות היה את השכל, בתחילת המילניום הקודם, אולי רצועת החוף הזאת הייתה כרגע הרבה יותר דלילה ובעלת אוריינטציה הרבה יותר גבוהה למונח טבע. שייטה בי תחילתה של מחשבה פלצפנית על הדואליות והפרדוקס שבחיים על כך שאנו, כבני-אדם, בונים את העולם ובעצם אנו גם הסרטן שאוכל אותו.

עכשיו כשזוג הבנות שממולי הרימו את זוג העכוזים האפויים שלהן מהחול, אני יכול להבין איך הגענו למצב הזה. ניסוי בתנאי מעבדה, רק טבע האדם נטול עקרונות, מוסר ופוזה. אני קוף מערות שעיר, אדם שעוד זוג מילניומים יקראו לו קדמון, חצופים האוונגרדים המודרנים האלה. ירדתי אל החוף כדי לארגן צרור ברבוניות וכמה לוקוסים לארוחת ערב. בעודי זורק את החנית נתגלו לעיני שתי הנימפות וחשתי צפיפות אוכלוסין באיזור החלציים. באופן טבעי שלפתי את החנית השנייה וכבשתי בעוז את משולש הברמודה. נראה לי שהילידות של ברמודה אפילו נהנו מזה.

חזרה מהתקופה הפרה-היסטורית לתקופת הפוסט-חוטיני. עכשיו אם רק אגש לבנות, ואגיע לרדיוס של מטר, החיישנים שלהן יוקפצו, משמר הנשיאות יכנס לכוננות, והקשתות ידרכו חיצי רעל. כלבה, עד לפני אלפיים שנה היה מבחינתך עניין שבשגרה לקבל במצב כזה נבוט לראש וגרירה מהשיער לתוך המערה, שם ימומש הפוטנציאל שלך.

תגובות

  • באמת מיזנטרופיה

    You can run you can hide but not from youself

    סופיה, 17-08-2007 22:23