מגזין

חוזליטו

חוזה גונזלס אהוד בקרב הקהל הישראלי ואת אייל דסקל זה לא מפתיע. במוצ"ש הוא קפץ לבארבי לחזות בחוזה

מאת אייל דסקל. 13-10-2008

תגיות: Jose Gonzales

חוזליטו

חוזה גונזלס, עוד אמן פריק פולק, "סינגר סונג רייטר" או כל כותרת אחרת שתרצו לתת לו, נחת בישראל בסוף השבוע האחרון. ומסתבר שלמרות פול מקרטני ו"אייר" ולמרות הוול סטריט - כל זאת לא משפיע על קהל היעד של הסצנה האלטרנטיבית במוסיקה. מועדון הבארבי בתל אביב בו הופיע גונזלס היה מלא מפה לפה (או בלעז סולד אאוט).

החימום של עידן רבינוביץ' היה מתאים כמו כפפה להופעה המרכזית. אולי אפילו יותר מדי מותאם ודומה באיזשהו מקום. חשוב שהופעת החימום לא תהיה חופפת לחלוטין בכל צלעותיה להופעה המרכזית.

כעבור 45 דקות מסיים רבינוביץ' את הופעתו, יחד עם עוד שני נגנים שמלווים אותו. הוא זוכה לתשואות מהקהל, וכעבור כחמש דקות מתייצב לו חוזה גונזלס לבדו על הבמה, חמוש בגיטרה, בפנים מזוקנות ומבוישות ובשלושה עצים מצוירים על בד מאחוריו. לבחור יש בסך הכל שני אלבומים, אף שיר שלו לא חדר את חומת הפלייליסט בשום תחנה, והוא לא הבן של דילן או קרן פלס. אז מה הופך אותו לכל כך פופולארי אצלנו?

כמות מחיאות הכפיים שגונזלס זכה להן במוצ"ש בבארבי לא היתה מביישת את השמש של מצדה כשדויד ברוזה ברקע. כנראה שיש בו משהו יהודי שאולי אפילו הוא לא מודע אליו. המוסיקה הפולקית שלו מאוד עדינה ולבבית, עם צלילים אוריינטליים - כזאת שכל נווד היה שמח לשמוע על הרפסודה. מוסיקה בלי מסקנות ובלי פתרונות, אבל עם הרבה המשכיות. הלוואי ויכולנו לנסוע לנצח.

אחרי מספר שירים מצטרפים אליו לבמה עוד שני נגנים, בחור ובחורה (היא חברתו לחיים) שמלווים אותו בכלי הקשה שונים, ומוסיפים מעט שמן למדורה. גונזלס בוחר לסיים את ההופעה עם רצף קאברים לא מבוטל - מ"מאסיב אטאק" דרך "דה נייף" ועד "ברונסקי ביט". קאברים הם חלק ידוע ברפרטואר שלו, וגונזלס מזוהה כמי שיודע לזהות שיר טוב ולהעניק לו את האינטרפרטציה האישית של עולם הפולק.

הוא בסך הכל נשמע טוב, מנגן טוב והקהל הישראלי מחבק אותו מכל פינה. נראה איפה הוא ו"ברייט אייז" יהיו עוד עשר שנים? כנראה שעדיין על אותה רפסודה.  

תגובות