מגזין

בק והעיר הגדולה

תאיר קסלר ויתרה על מכסת מזון של שבוע ויצאה למסע ברכבת התחתית של ניו-יורק בשביל לראות הופעה של בק ו- MGMT. דיווח מהתפוח הגדול

מאת תאיר קסלר. 13-10-2008

תגיות: Beck, MGMT

בק והעיר הגדולה

ניו יורק, סתיו 2008. כולם מופיעים כאן: מדונה, "אואזיס", The Kooks, Vampire Weekend ו- Duran Duran. באמת מבחר יפה לכל גיל, לכל מצב ולכל מטרה. אך שתי בעיות עומדות מול הבחורה מגבעתיים שהגיעה לכבוש את התפוח הגדול.  הראשונה-היא שאין כסף, אבל אין כסף ברמה של חיסכון בשירותו של הסאבווי, אפילו במצבים קשים ביותר כגון שיכרות מלאה הכוללת עצירות הקאה ברחובות ניו יורק במרחק הליכה של שעה מהבית.

השנייה היא שכל ההופעות Sold Out תוך שתי מאיות השניה ואפשר גם להוסיף חטא על פשע בכך שיש הופעות שאתה יכול לקנות כרטיס רק אם אתה חבר במועדון מעריצים של הלהקה, וכל היום צורח אני רוצה לעשות קוק עם האחים גלגר- רמז די ברור על איזו להקה אני מדברת.

לפני כמה ימים התעוררתי בבוקר ושפכתי קורנפלקס לקערה, רציתי גם לשפוך חלב אבל כשהייתי במכולת ראיתי שהאפשרויות הן או לקנות עכשיו חלב או לקנות את מפעלי ים המלח כשאחזור לארץ. התיישבתי מול האינטרנט וראו איזה פלא בדיוק החלה מכירת כרטיסים להופעה של בק ו- MGMT.

מיד זרקתי את הקורנפלקס מהיד (מזל שלא היה חלב בקערה, מסתבר שהכול לטובה) והתחלתי בתהליך קניית הכרטיס. חיכיתי שיגידו לי להכניס קוד ואז החלום יתנפץ ותיפתח הודעה שתראה לי שההופעה בעצם בוטלה או שנשאר כרטיס אחד על הירח. אבל הופתעתי לגלות שהצלחתי, כסא משלי- Balcony Row E Seat 34.

ההופעה הייתה ב-United Palace בברודווי ורחוב 175. מהשנייה שאתה נוחת בניו יורק כולם אומרים לך לא לעבור את רחוב 110 כי אז מתחיל הלא נודע, The dark side of new York, המקום הכי מפחיד אחרי הארלם סטריט. ה א ר ל ם. פם פם פם פם.

הודעתי להורים, לשותפה שלי ולחברת ביטוח שאני יוצאת מהבית והלכתי לכיוון הסאבווי. ירדתי במדרגות וחיכיתי לקו A. חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, היי שנייה, זה לא אמור לקרות בניו יורק במיוחד לא בשבע בערב ובטח שלא בקו הזה. שאלתי את ה- "לא תייר" הראשון שנתקלתי בו למה קו A לא מגיע והוא אמר לי שאני פשוט עומדת עם הגב אליו. עשיתי 180 על הציר ועליתי לקרון. יצאתי מהסאבווי יחד עם חצי מיליון אנשים, החצי השני כבר חיכה לנו בתוך האולם.

הכניסה ל-United Palace נראית ממש כמו כנסייה ולמרות שכולם היו במוד של הופעה עם בירה ביד ועשן בריאות, יצאתי מהאולם ושאלתי את אנשי הביטחון אם הגעתי להופעה של בק. אחרי שכולם צחקו על ה-Foreign girl נכנסתי חזרה. ברקע התנגנו שירים של MGMT וחשבתי לעצמי "איזה מטומטמים האמריקאים האלה שמשמיעים בקרע שירים של להקה שאוטוטו עולה לנגן". ושוב הבדיחה הייתה עליי, MGMT כנראה עלו על הבמה בדיוק בשמונה ועכשיו כבר שמונה ורבע הודות למשחקי הרכבות שלי.

רצתי באמוק אל הבמה ואכן השירים היו של MGMT אבל על הבמה עמדו ילדים לבושים חולצות שחורות מכופתרות ומכנסיים מחויטים סטייל "החבר הכי טוב שלי מגולני מתחתן אז התלבשתי יפה אולי יצא לי משהו מזה". איפה ילדי הפרחים עם הסרט בשיער? איפה המשקפיים השחורים והענקיים? ואיפה הבגדים הצבעוניים? איפה בן? ואיפה אנדרו? איפה?

אחרי בהייה ממושכת ממרחק אפס נוכחתי לדעת שזה הם. השוני היחידי היה שהם באמריקה. בקיץ האחרון ראיתי אותם בפסטיבל "רוק ורכטר" בבלגיה. ההיפים מברוקלין התעופפו להם על הבמה כציפורי דרור ונתנו למוזיקה ולשאנטי לסחוף אותם. נראה שפה הם עשויים מפלאסטיק, כל אחד עם הכלי שלו בקושי זזים או נושמים. רוק סטארס, לך תבין.

הילדים ירדו מהבמה ואני רצתי לשירותים. בחורה אחרי הכול. ומה שטוב בתור לשירותי נשים הוא שזה המקום היחידי שלא שואלים אותך אם את מצביעה לאובמה או למקיין. פה שואלים את השאלות החשובות באמת, אם איזה שיר MGMT פתחו (את זה אף אחת לא ידעה, הסקת מסקנות - אסור להתחיל מופע בזמן) ולמי יש טמפון. אני מצידי החלטתי לחפש את הכסא שלי. אחרי 20 דקות של אירובי בין כל ה-Balconies  שיש במקום הזה מצאתי אותו. כסא צדדי ליד זוג שלא מפסיק להתמזמז, נפלא. ביקשתי מהם בנימוס לשמור לי על המעיל והתיק בזמן שאני הולכת להיות רוק צ'יק מהשורה הראשונה ועפתי משם.

בק לא אכזב ועלה לבמה עם Loser. מהשנייה הראשונה הוא חירפן אותנו. גיטרות, ביטים, פה שמח שם עצוב, רק הוא, עכשיו כולם ביחד, אלקטרוני, אקוסטי והכול בזרימה אחת רצופה. אתה יודע מתי שיר מתחלף אבל הכול משתנה בהרמוניה.

התקשורת בין הקהל ובק כל כך יפה שאין צורך במילים, הוא לא דיבר בכלל עד ההדרן שבו הוא רצה להביא משהוא חדש, שונה, שאף אחד אף פעם לא אמר במיוחד לא אלביס: "Thank you". זהו, אלו היו מילותיו היחידות של הבלונדי הזרוק וזה היה מספיק בהחלט.

קשה להתחיל חיים בעיר הזאת, הכסף בורח מהידיים וקשה למצוא דירה, לא מצליחים למצוא עבודה וצריך להתרגל לשפה וליציאות המוזרות של הסאבווי - שכל פעם אתה מוצא את עצמך במקום אחר. אבל בהופעה של בק שעלתה לי כמו אוכל לשבוע, הרגשתי טוב אבל ממש טוב. כמו אוכל לנשמה שהייתי זקוקה לו. עכשיו רק צריך לחכות ולראות אם הוא משמין.

תגובות

  • הארלם הפכה בעשור האחרון למקום הכי פחות מפחיד בניו יורק

    וכך גם שאר העיר.

    מרי, 14-10-2008 01:55

  • ,תיקון

    אם כבר לדייק השיר הפותח היה devil's haircut

    spanish harlem, 19-10-2008 22:33

  • תיקון של תיקון

    לא נכון! גם פה וגם ברוק ורכטר השיר הפותח היה loser

    תאיר, 28-10-2008 14:01