מגזין

מונו בסטריאו

איך הפכה Monocrave מבלוג לחברת הפקות? ומה מייחד ומבדיל אותה כל כך מהאחרות? אודי ניב חזר משיחה מרתקת על הקשר בין אהבה ותשוקה למוסיקה, לתעוזה שמונעת בעיקר מרצון טוב

מאת אודי ניב. 08-10-2008

תגיות: אודי ניב, ראיון, Monocrave, שחר ברטשטיין, רנן סולצ'ינר

מונו בסטריאו

מעטים הם סיפורי ההצלחה שגודל הפרגון עליהם עולה על גודל הקנאה. ברוב המקרים כאשר אנחנו שומעים וקוראים על איזה חנון (ועל אחת כמה וכמה אם מדובר באיזה ערס) שהצליח בגדול, אנחנו ישר מפנים תשומת ליבנו לעבודתה של אמו. אז נכון, Monocrave עוד לא עשתה את זה, אבל אם היא תצליח סביר להניח שרובנו נהיה עטופי נחת, וזאת משום ש"מונוקרייב" מנסים לתת מענה לשאלות שכל אחד מאיתנו שאל את עצמו כמו: "מדוע אין לנו מספיק הופעות של אמנים מחו"ל בישראל"? או "מדוע להקות ואמנים קטנים יותר שכן ימכרו וכן אהובים בישראל לא מגיעים הנה?". ללא היכרות אישית מוקדמת, ישבתי לשיחה עם האנשים שאחראים על הגעתו של חוזה גונזלס להופעה ראשונה ויחידה בישראל, לדבר דווקא עליהם. רשמים ממפגש עם שני אנשים שמוכנים, בשם האהבה למוסיקה, ללכת הכי רחוק ולהפוך את החלום של כולנו למשהו הרבה יותר קונקרטי.

הסיפור שלנו מתחיל בשני בלוגרים ישראלים המתגוררים בלונדון, מסוג האנשים שנושמים מוסיקה, שנפגשו כהרגלם בהופעה. הקשר בין השנים החל בעיקר בכך שהגיבו אחד לשני, איך לא, בבלוגים. באותה ההופעה (של- Zero7, שהקשר בינה ובין חוזה גונזלס אינו מקרי וניתן לשמיעה באלבומם The Garden) חשף שחר ברטשטיין את הרעיון והתשוקה הגדולה שלו בפני רנן סולצ'ינר: להביא הופעות לישראל. ברטשטיין עובד על זה כבר שנתיים וסולצ'ינר הצטרף לפני כשנה. מלבדם יש את קייסה ורועי שיחד מהווים את הגרעין הקשה של החברה. רועי, אגב, הוא הבחור שכותב במונוקרייב-הבלוג וגם המעצב שלהם. באתר של מונוקרייב קיימת מערכת הצבעות בה כל אחד יכול להצביע לאמנים שאותם חשקה נפשו לראות, ואת המחיר שמוכן לשלם עבור התענוג.

שחר: "מונוקרייב לקחה את הרעיון של האתר 'בוא יא מניאק' ושדרגה אותו. הקושי הגדול באתר היה שלא היו פנים למשתמש. מערכת ההצבעות שלנו משוכללת, אמינה ומהימנה יותר. הכול מדויק יותר, אישי יותר, ממוקד יותר. האתר "בוא יא מניאק" היה הברקה מאוד חמודה ונתן לנו עוד דחיפה ברמה המחשבתית; הבנו שיש פה צמא, שאנחנו לא לבד פה. אנחנו לא חובבי מוסיקה אקצנטרים שרוצים ליצור סצנה נישתית. אלא אנחנו יכולים להיות מעין שליחים כשנביא אמנים קטנים/בינוניים ובכך ליצור פה תרבות שונה וחדשה (..) הראייה שלנו היא ראייה קדימה, אנחנו מסתכלים על מה יהיו ההופעות הבאות ואיך תראה השנה הראשונה והשלישית. ייקח לזה זמן עד שזה יתבסס ויהיו סטטיסטיקות אמיתיות, אבל הדבר החשוב שכן קרה פה זה שאנחנו מדברים עם הקהל שלנו. היה חשוב לנו לשתף את הבלוגים בזה כי אנחנו חלק מאיזושהי קהילה, אנחנו באים מהעולם הזה (..) הדור שלנו רואה יותר, נוסע לחו"ל ומכיר גם תרבויות שונות. זה נכון שת"א היא לא לונדון, אבל אנחנו כן שווים בהמון תחומים לערים מערביות אחרות באירופה, כמו באיטליה, צרפת, גרמניה ושוויץ. חוזה גונזלס מגיע אלינו מביירות, שעד לפני שנה היו שם קרבות ומלחמות. אין שום סיבה שאמנים רבים נוספים לא יגיעו אלינו - זה יכול וצריך לקרות גם פה. אין סיבה שת"א לא תהיה שווה לערים אירופאיות גם במוסיקה. אנחנו (הישראלים) מרגישים אסירי תודה לכל אמן שמגיע הנה. לדעתי היציאה הזו מתוך הפרובנציליות ומעבר להבנה שאין סיבה שלא יגיעו הנה היא החשובה. הלוואי והיינו יכולים לשנות את זה. אז אנחנו מנסים ואם משהו ישתנה גם עוד עשור ונדע שהיינו חלק מזה, זה שווה את כל המאמץ. אנחנו לא מנסים לנכס לעצמנו שום דבר, יחסית למשהו שעוד לא עשינו, אבל אני מרגיש שכרגע אין אף אחד שפועל בחלל המוסיקלי הזה בישראל והולך בנתיב הזה".

העבודה הראשונית שלהם הייתה ממש כמו אנתרופולוגים: לחקור, לאסוף כמה שיותר מידע. "חשוב לציין שכשאנחנו אומרים "חקרנו" זה בעיקר מעיניו של הצופה ולא מנקודת מבט של מפיק. רצינו לדעת מה אנחנו מחפשים בתור קהל. כי בסופו של דבר גם אנחנו וגם החברים שלנו הם הקהל שלנו. ניסינו להתמקד במרכיבי הגרעין של הופעה-אמן-קהל-מפיק. כשחקרנו גילינו שני דברים משמעותיים שעליהם שמנו את הדגש; המפיקים מפספסים את הקהל, כלומר ישנו ניתוק של המפיקים מהקהל, ומישור נוסף הוא הזהות של המפיק- לרוב אין קשר בין השניים והמניע לקיום האירוע הינו כלכלי".

שחר: "אולי אני טועה אבל כרגע, ממה שאני מצליח להבין, רוב האנשים שמרימים הופעות בארץ עושים את זה מתוך מניע כלכלי. אנחנו עושים את זה מתוך שליחות ומקווים שגם נצליח לעשות מזה כסף. לכל אחד מאיתנו יש עבודה סדירה בתחומו שלו וכסף אינו המטרה במקרה הזה. הדבר החשוב הוא שיש לנו תשוקה אדירה לשנות משהו. האתר שלנו חשוף וכל מפיק יכול להשתמש במידע שיש שם. אם מפיק אחר יביא את הלהקה שבראש הרשימה אצלנו באתר - אני אהיה מרוצה, עם חיוך אדיר על הפנים. המטרה היא החשובה- אנחנו רוצים לספק איזשהו מענה לצמא שקיים פה. גם אם זה לקהל מצומצם ולא רחב".

מישור נוסף בו ינסו לחולל שינוי הינו זהותם של המפיקים; בלונדון ובשאר העולם יש פרומוטרים- זה גוף מוכר שעל כל כרטיס ומודעה יש פרטים שלהם. "השינוי השני שאנחנו מנסים ליצור, הוא להמציא זהות דומה לזו שיש ללייבלים עם הקהל של האמנים שלה - גם למפיקי האירועים. אנחנו רוצים שיהיה קו של חיבור אמין ורציף בינינו (כמפיקים) לקהל. הרגל נוסף שהיינו רוצים לשנות בדפוס ההתנהגות הקיים הוא הקניה המוקדמת. אנחנו משאירים את מחירי הכרטיסים במחירים שפויים ונותנים הנחה נוספת על קנייה מוקדמת. אנחנו יודעים שלא נצליח לעשות את השינויים בין לילה, אם נצליח בכלל. כרגע אנחנו זורעים פה זרעים ואם עוד שלוש-ארבע שנים נצליח לשנות אפילו בקצת את דפוס ההתנהגות והתפיסה, זה יהיה נחמד ומעניין".

רנן: "הכוונה העיקרית במערכת ההצבעות היא לא לצבור כמות מספקת של הצבעות על מנת שנוכל להגיד "יש מספיק קהל", הכוונה היא לשמוע מה הקהל רוצה, לזהות טרנדים ולפתוח איתו ערוץ תקשורת. המפיקים בארץ לא פותחים שום ערוץ תקשורת לקהל. דבר נוסף שחשוב לנו לשים עליו את הדגש ולשנותו זה עניין השמועות. אנחנו משתדלים שלא לחשוף הופעה לפני שיש מקום סגור ומחיר סגור. לא רוצים "מסתמן" בתקשורת. אין שום סיבה שאדם שמתכוון ללכת להופעה לא יידע היכן היא נמצאת ומה המחיר שעליו לשלם. לשם כך אנחנו שומרים על דברים בסוד עד שהדברים סגורים ורק אז מוציאים הודעה לעיתונות. בנוסף, אנחנו משתדלים להביא רק אמנים שכבר ראינו בהופעה ונהננו מהם".

האתר שלהם קיים בסך הכול חודש אחד בלבד, ולמרות שעדיין לא ראינו אף לא הופעה אחת, יש תחושה של חיבוק ותמיכה מכל הכיוונים. רנן: "כמות המיילים שקיבלנו מדהימה. אנשים מציעים עזרה בלי שום דרישה, בין אם אנשים מוכרים ובעלי שם ובין אם אנשים שאנחנו כלל לא מכירים. זהו סוג של חלום משותף לכולנו. לא היה מייל אחד שלא ענינו עליו, כי חשוב לנו. אנשים מפרגנים בטירוף וזה כיף מאוד. אנחנו רוצים גם לתת הזדמנות לאנשים שאוהבים את הרעיון, כמו לדוגמא צלמים; אנחנו משתמשים באנשים טובים ונשתדל לתת בכל פעם הזדמנות לצלם אחר. הכוונה היא שכולם ירגישו חלק מההוויה. איפה שצריך אנחנו עובדים רק עם מקצוענים ובחלקים שאפשר אנחנו משתפים גם את הקהל".

"מונוקרייב" מתכוונים לעשות את מה שכולנו היינו רוצים לעשות בעצמנו, או לפחות היינו רוצים שאכן יקרה פה. ואם ואכן זה יקרה, הרי שחברת הפקות שרואה את הקהל שלה כחלק ממנה ושותף (הן פסיבי והן אקטיבי) למעשיה ולחלק מהחלטותיה - תוך יצירת דפוס תרבותי חדש של מעורבות ותקשורת ישירה של ההפקה עם הקהל - הרי שכולנו נרוויח ובגדול. כעת נותר לראות כיצד יעמדו במבחן הראשון והכה משמעותי, ההפקה הראשונה שלהם, הופעתו של חוזה גונזלס בבארבי ב- 11.10.החזיקו אצבעות!

תגובות

  • hJxHfrVfDkrkDLqo

    Good job making it apepar easy.

    Bettie, 03-10-2011 17:07