מגזין

ארץ קשוחה

למרות שניתק כל קשר עם אלת המטאל, אודי ניב חגג יומלדת לקובי פרחי, בהופעה חגיגית של להקתו Orphaned Land וראה את הבראבי הופך למקדש

מאת אודי ניב. 03-10-2008

תגיות: אודי ניב, הופעות חיות, Orphaned Land

ארץ קשוחה

הקשר ביני ובין מטאל מאוד דומה לקשר בין דץ ודצה; הוא מופרך ובלתי ניתן להבנה מבסיסו, סתמי, מקרי ובעיקר שייך לעבר. אבל בכל זאת מפגש מקרי עם חבר יקר שלא ראיתי כעשור הוציא אותי מהבית לחגוג בבארבי את מסיבת ההולדת של קובי פרח, סולנה של להקת Orphaned Land, בהופעה חגיגית של הלהקה הישראלית שאולי הכי הצליחה מחוץ לגבולות המדינה.

אז למי שלא מכיר, ממש בקצרה אספר ש- Orphaned Land קיימת משנת 1991 והצליחה להדהים את חובבי המטאל בשילובים שלהם עם מוסיקה אוריינטלית וטקסטים מן הקוראן והתנ"ך. הלהקה סחפה אחריה מעריצים רבים והדוקים מכל רחבי העולם, כולל מספר גדול של מעריצים במדינות ערב שונות. יש לה שלושה אלבומים שהאחרון ביניהם "מבול" יצא בשנת 2004 ואלבום חדש בדרך.

אז מסיבת הגירושים הלא הרשמית שלי מאלת המטאל הייתה קצת אחרי צאת אלבומם השני של הלהקה El Nora Alila, (שהוא אגב אלבום מופתי) אי שם בשנת 1996. העובדה הזו מילאה אותי בחשש לקראת ההופעה, אף על פי שידעתי וראיתי לא פעם ולא פעמיים את חבורת הוירטואוזים הזו הופכת מועדון הופעות למקום הכי בוער בעיר.

תזמון ההגעה שלנו היה מושלם וגם הצלחנו למצוא מקום די טוב תוך דקותיים, מה שהתחיל להפוך את הערב הזה למוצלח. רק ערב קודם לכן הייתי בדיוק באותו הבארבי בהופעה של אסף אבידן ונדהמתי מכמות האנשים וההערצה שערפה את אבידן מצד הקהל. אבל מסתבר שזה רק היה אפרטיף כי מה שנראה לנגד עיני באותו ערב שבת שאחרי לא ניתן לתאר במילים. קהל מסור, אוהב, מעריץ, מושבע, מטורף, משוגע שיודע לדקלם מילה אחר מילה לכל אורכה של ההופעה עוד לא ראיתי מימיי. לא בהופעות אחרות וגם לא בהופעות קודמות שלהם (טוב,כאמור מדובר על עשור אחורה). אם חשבתם בראשכם שתראו שם פעילי כת שטן שבועטים אחד בשני להנאתם וקוראים לזה ריקוד אז גם אתם טעיתם בגדול.

ראשית, מדובר בקהל שקצת קשה להכלילו; הקהל היה מגוון והורכב מצעירים שמעורים בסצנת המטאל ועד לבני ארבעים (ואף יותר) שבאו להשתתף בהילולה. לצורך הדוגמא מסביבנו עמדו בחור חובש כיפה, ילדה רוסיה צעירה, בחור אפור שיער בעל כרס שנראה בן 45 לפחות ושני מטאליסטים ארוכי שיער שלבושים איך לא, בשחור. שנית, מדובר בקהל הכי ממושמע שראיתי מימיי. כמו המון מאמינים הקהל של פרחי אמר אמן על כל מילותיו. ובכלל מידת החום והערצה שקיבלה הלקה בכלל ופרחי בפרט, הפכו את הבארבי למקדש של סיינט פרחי.

פרחי מצידו הוא פרפורמר מדהים וכריזמטי ברמות הגבוהות והמקצועיות ביותר. הוא ניחן בקול אדיר ויכולת שירה פיוטית של חזן. כשפרחי מנצח על החבורה שלו בשיר El Meod Na'ala יש אווירת קודש במקום. נראה כאילו הוא לא מסוגל שלא לדייק בשירה שלו. כך גם הנגינה של החברים האחרים על הבמה. כל פריטה, כל תו נמצא בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון ובזה היה ניתן להבחין גם מבלי להכיר את מרבית החומרים שנוגנו. לא פלא שהוא וחבורת הנגנים המוכשרים הצליחו לכבוש במות במימדים שלא ניתן לראות בארצנו הקטנטונת, בעשרות מדינות בעולם.

הופעה מצוינת של להקה שכן התבגרה אבל לא הזדקנה. אבל את ההצגה גנב מבחינתי הקהל. ממה שהבנתי זה לא היה חד פעמי. זוהי בדיוק האווירה והתחושה שנשארת אחרי כל הופעה שלהם במיוחד בישראל. גם אם מטאל זה לא בשבילכם ותאמינו לי, הוא לא בשבילי, שווה ללכת ולחוות את מה שלעולם לא אוכל לתאר לכם גם אמשיך לכתוב במשך שעות וימים.

לא לחובבי הז'אנר בלבד.

Orphaned Land 29.9 בארבי ת"א

תגובות