מגזין

תכלה שנה ו...

סער גמזו אסף ושמר 10 צנצנות של דבש מובחר מהשנה החולפת. אתם מוזמנים לבוא ללקק. חג שמח!

מאת סער גמזו. 25-09-2008

תגיות: אסף אבידן, Monotonix, Panic Ensemble, קוב, Oy Division

תכלה שנה ו...

 

Monotonix - Self titled. מי בכלל צריך חזרות?

עם הופעה כל יום (ובימים מסוימים גם 6 הופעות!) שהופכת במהירות לשיחת העיר ואנרגיות שלא נגמרות, ה"מונוטוניקס" הם להקת השנה שלי. האלבום מוצלח כל כך מהסיבה הפשוטה - הוא אפילו לא מזכיר ברמז את ההופעה. האלבום יצא לדעתי רק כדי לתעד את התופעה הזו. ששת הקטעים שבו מופקים לעילא ומבוצעים לעילא ולעילא ובכלל ניכר שלמרות התדמית הם השקיעו בו לא מעט. שיר הנושא כל כך סוחף שאפילו סבתא שלכם תטלטל את הראש בהנאה ותרוץ לכפתור הווליום באמוק. ובצדק. השלישייה המופלאה הזו יושבת בתוך מסגרת מינימלית אבל מאד יציבה של גיטרה (יונתן גת) ותופים (חגי פרשטמן) והמיקרופון נמצא בידיים (טוב, לא תמיד בידיים) של עמי שלו AKA גבר. מי שמתחרמן מסאונד מלוטש והפקה אמריקאית מוקפדת לעייפה לא ימצא כאן את מה שהוא מחפש. ה"מונוטוניקס" מפיקים סאונד קשוח, מחוספס ומיוזע בלי להתפלצן ועוד זוכים איתו לחוזה ב-Drag City. מדי פעם הם מגיחים מהטור האינסופי שלהם להופעה מקומית ופולחנית ומציגים אסתטיקה מעט קשה לעיכול בהתחלה, אבל חדשה ומרגשת ובעיקר סוחפת. אם עוד לא ראיתם תתחילו עם זה. ואם עוד לא שמעתם אז... למה אתם מחכים???

Panic ensemble - Self titled. אלבום הבכורה של פאניק אנסמבל מעצים כמו להביט לפחד בלבן של העין ולשחרר לו קריצה.

כבר במפגש הויזואלי עם האלבום נוצרת תחושה אחרת. גם כאן נבחר המרכיב המתאים ביותר. האימג' כמו לקוח מאגדת ילדים שעלילתה השתבשה והפכה לתסריט אימה פסיכוטי. הוא משרת נהדר את האלבום כולו. הליריקה שסובבת על הציר הרחב שנע בין הגדרות מילוניות וטקסטים מימי הביניים והמוזיקה הכל כך חריגה (במובן הכי חיובי) שמפיק האנסמבל מייצרות יחד כר רחב, מרהיב ומסקרן למאזין. הוא מיטלטל לרגעים בין תחושת פלצות כללית ובין חמימות של אושר לא מוסבר וגם כל מה שבאמצע.

כבר באלבום הבכורה של פאניק (שחבריו עושים חייל גם בקריירות הסולו שלהם ובהרכבים אחרים) הם מעניקים חוויה מוזיקלית שלמה, עמוקה וייחודית להפליא. פאניק מצליחים, למרות האפיל המורבידי, לקרב אליהם את המאזין ולשכנע אותו לקרב אותם אליו. הקיר שנשבר מאפשר מגע רגשי כמעט בלתי אמצעי עם פאניק. כאן שוכן הקסם.

קוב - סיום מפואר בלחיצת כפתור. כי גם מחאה אפשר לעשות עם חיוך.

סערת האלבום הראשון כבר שכחה מזמן, צעירי העדה לא מכירים את השם קוב, אפילו בשיינקין כבר לא שומעים את מגניב. ואז הוא חוזר. עו"ד יעקב לישצ'נסקי המכונה קוב מייצר אלבום שני מעולה ומלא אמירה. המחאה הפוליטית והחברתית צועקת מגרונו, המצב של שוק המוזיקה מרתיח אותו, הטימטומת התקשורתית מסחררת אותו והאדישות שמסביבו היא הקצפת הסרוחה על העוגה העבשה הזו. את כל זה הוא כותב בלשון קלה ומלאת חיוך כשהוא דואג במיוחד לא להקיא למאזין את המסר אל תוך הפה אלא להשאיר לו קצת מקום למחשבה. מחשבה שאולי תתחיל לייצר את השינוי המבורך. כל זה מתקיים לצד הפקה עצמאית ומקצועית מאד וסאונד עדכני. ועוד לא דיברנו על עיצוב העטיפה המקסים, התיזמור המפתיע וההומאז' לבחור עם המגבת מקיסריה. שווה בהחלט.

Asaf Avidan & The Mojos - The Reckoning. מוהק זה לא רק לפאנקיסטים.

עד לפני כמה חודשים בחור אלמוני, אבל היום כוכב אמיתי. אחרי שנרגעה ההתלהבות העדרית מהדמיון המפליא בין קולו ובין קולה של ג'ניס ג'ופלין נשארה המוזיקה. כזו שנוגעת בך באמת, בלוז מהבטן שאין בו רק כאב אלא גם געגוע, אהבה והמון חום אנושי. חום כזה שמתפשט לאט וממיס אותך יותר עם כל האזנה. אחרי שחימם את השמות הגדולים שפקדו אותנו הקיץ הגיעה גם מועמדות להופיע בטקס פרסי MTV והיד בטח עוד נטויה. בינתיים תוכלו לתפוס אותו חורש את הארץ עם המוג'וס המצוינים. עכשיו, כשהחום מותש מעצמו והימים מתקצרים זה אפילו כדאי יותר.

Oy Division - Self titled. ככה נשמע השטייטל במאה ה-21.

ההרפתקה הנוכחית של נועם ענבר והאחים תלמודי נשמעת כאילו יעקב בודו שיבט את עצמו והשתלט על תעשיית המוזיקה. וזה טוב! לא צריך להבין את המילים, לא חייבים להכיר את הצעדים. צריך פשוט ללגום מהכוס, להשתחרר ולהיסחף לאווירה הפסטיבלית של "אוי דיויז'ן". אל תתפלאו אם בחתונה הבאה שתגיעו אליה אוי געוואלד א גנב יקרע את הרחבה.

The Apples - Buzzin' about. השמח הישראלי ממשיך לככב בחו"ל והתפוחים הם שגרירי הכבוד של השנה.

Izabo - Super Light. מישהו חושב שלא היה שווה לחכות? סיבוב שני מעולה לחבורה העליזה והכשרונית הזו.

זוהר וגנר והמסריחים - זוהר וגנר והמסריחים. חוויה מפכחת ומסחררת בערך כמו בעיטה לביצים. כזה עוד לא שמעתם.

רות דולורס וייס - בעברית. שירה עברית בעטיפה שברירית ומרגשת.

רמי פורטיס - פלונטר. הוצאה מחודשת זה גם נחשב? רלוונטי גם אחרי 30 שנה. כמו תכשיט.

תגובות