מגזין

אייסקרים

אלינור כרמי הלכה לשמוע את Skream ביום שישי האחרון, הנה כמה דיווחים

מאת אלינור כרמי. 20-09-2008

תגיות: Skream

אייסקרים

 

בעונה ה-11 של סאות' פארק, בפרק המעולה שנקרא The List הבנות של כיתה ד' עושות רשימה של כל הילדים הכי שווים. קייל היהודון המקופח מגלה שהוא נבחר לאחרון ברשימה וחוטף דיכאון. במהלך השביזות שלו לוקח אותו אברהם לינקולן (מכוער שהגיע לאן שהוא בחייו) לטיול שבו הוא מראה לו אישה בת 40 שמשחקת עם עיפרון, בעוד הוא מסביר שבעברה היא הייתה הילדה הכי יפה בכיתה ולכן לא הייתה צריכה לפתח אופי, שכל או אינטליגנציה כלשהי וכך היא גילתה שהיא "מעניינת ומיוחדת כמו גזר רטוב". אחר כך הוא עובר לג'אמל הילד המכוער בכיתתו שמשום שאין לו חברים והוא לא מקובל הוא משקיע את מלוא זמנו באימון בפסנתר ושבאחד מן הימים הוא יהיה מקובל וכל הבחורות יחשקו במוג'ו שלו.

אותם ילדים, דחויי החברה, החנונים, המכוערים או סתם המוזרים (weirdo's) גדלים להיות מבוגרים מוכשרים או סתם רוצחים סדרתיים וחובבי הצתות למיניהם. סקרים הוא, רק דוגמא מתוך התופעה המוכרת של כל מה שקרה לגיקים של מחשבים שפרחו בעידן בו המחשבים הופכים לכלי הנגינה העיקרי והדומיננטי על רחבת הריקודים. חלק מהתכונות של החנונים כמובן תורמות להתפתחותם ועלייתם הכה חדה - התמדה, יכולת לשבת על התחת, עקשנות, חדשנות וכדומה. כאשר כל התכונות האלה פוגשות את ההתלהבות של גילם הצעיר וההצלחה הנוסקת נוצר פיצוץ  שכל מי שהיה על רחבת הקומפורט 13 ביום שישי האחרון יכל להרגיש (בעזרתה החביבה של מערכת פאנקשן 1).

האווירה החמימה והדביקה שנוצרה בעזרת כשל חמור של המזגנים והצפיפות האופיינית למסיבות אלה גרמה לי להבין שגם גאלונים של אלכוהול לא יעזרו להתעלם מכך. לאחר ניווטים רבים הגעתי למסקנה שהמקום הכי טוב לעמוד בו הוא כמובן מתחת למאוורר שגורמים מסוימים התעקשו שהוא המזגן, שממוקם כה קרוב למערכת סאונד והתנחמתי בעובדה שלפחות אם אני מאבדת אחוזי שמיעה אז לפחות מפאנקשן 1. חווית המסיבה תלויה במשתנים כל כך רבים כך שבסופו של דבר צריך לשמוע  לפחות משלושה אנשים שונים כדי לקבל את התמונה הכוללת כך שאל תקשיבו לי, אני לא הייתי עושה את זה. לפחות מבחינתי, ואולי זה בגלל שבאתי עם ציפיות גבוהות מאד, לא נפלתי מהסט של סקרים. אין ספק שהבחור משפריץ כישרון והוא אחד מסנדקי הדאב סטפ והשתפכות נוספת שבטח קראתם כאן קודם, אבל בכל זאת הברייקים הרבים והפאשלות הקטנות במיקסים (לפחות הבחור התנצל כיאה לבריטי מנומס) הותירו בי רושם שייתכן שאוליבר זקוק להשתפשפות ממושכת יותר מאחורי העמדה.

אני נמצאת באסכולת האנטי ברייקים מתוך אידאולוגיה כי התרומה לכאורה שהברייק נותן היא מינורית ולמעשה לרוב מהווה תירוץ לדי ג'יי/אמן לקבל קצת מחיאות כפיים מהקהל ובמקרה הטוב תחתונים משומשים לפנים. בדיוק כשם שאף בחור לא היה רוצה שבחורה תפסיק  כשהעניינים מתחממים בשביל לדבר על הרגשות כדי "לבנות את הקליימקס", כך יש בקטיעה הזו הפסקה צורמת של כניסה עמוקה לתוך הסט ולפחות אותי זה מעצבן ומשאיר עם כאב ביצים מנטאלי. כמובן שלברייק שימושים שונים בז'אנרים אלקטרוניים שונים, ויש האומרים כי זה אפילו הכרחי וחלק בלתי נפרד מהדאב סטפ, אבל אותי זה עדיין מעצבן. לכן למרות הורסטיליות, והאקלקטיות שבסט של סקרים היה קשה לי ממש להיכנס אליו. וכאמור זה לא אומר שלא קיפצתי, נמעכתי ופיזזתי כמו כל שאר העיסה הנוזלית שהייתה בקומפורט.

אחרי שסקרים ירד עלו הדי ג'יים המקומיים טרטל וולטר שלטעמי נתנו סט הרבה יותר מהודק, סוחף וזורם עד שגירשו את אחרוני החוגגים בבושת פנים לקראת שש בבוקר. הקהל הזאטוטי שלא ראיתי במסיבות הקודמות (כנראה בשל האמן שהביאו), שמתלווה תמיד למסיבות בז'אנר הדאב סטפ לא מצליח להמשיך את המסיבה לסטים שאחרי הדי ג'יי/אמן המרכזי וכבר אחרי שסקרים ירד הייתה התרוקנות מסיבית של המועדון, שהתקבל כמובן בברכה במיוחד על ידי הצלעות שלי. באופן כללי אני מוכרחה לפרגן להפקה של "טבק" שמאז המסיבה עם Drop The Lime סימנו אצלי וי גדול מאד. גם הפעם הייתה השקעה ב- VJ, ווייב מעולה כל זה ביחד עם עבודת יח"צנות נכונה וצ'יפור בדיסק סט של הקטיק בכניסה למועדון ובאתרים השונים מוכיחים כי טבק נוקטים בגישה הנכונה לבדל את עצמם מההפקות השונות ולקנות את ליבו של הבליין (ולא אין לי שום אינטרס ללקק לתחת של אף אחד ואין לי מקורבים בהפקה).

כיאה לגישה הפוסטמודרנית שעוזרת לכותב להתחמק מאיזשהי אמירה קוהרנטית או כתיבה מגובשת עם התחלה אמצע וסוף; אל תצפו לאיזשהי פואנטה מכל הביקורת הזו. בסך הכל הייתה מסיבה טובה ונקווה שבחורף הזה נוכל להתחמם עם הפתעות נוספות של טבק.

תגובות

  • יופי של סיקור!

    כתיבה משובחת. אהבתי את הדימוי בהתחלה וגם את הסגיר. תודה על כתבה מהנה ומחכימה!

    שרין, 22-09-2008 11:18