מגזין

האזור של ג'ימי

היום לפני 38 שנים נפטר ג'ימי הנדריקס. חן הרלב נכנס לאזור של ג'ימי ונזכר באמן שהשאיר לו המון טעם של עוד

מאת חן הרלב. 20-09-2008

תגיות: Jimmy Hendrix

האזור של ג'ימי

ג'ימי הנדריקס הוכתר על ידי רבים כגיטריסט הטוב בעולם והצהרה זו נהפכה רשמית עם קטיפת המקום הראשון במצעד 100 הגיטריסטים הטובים בעולם של הרולינג סטון, ידיעה קצת מצחיקה לאור העובדה שבשנת 1959 לג'ימי הנדריקס היה בבית הספר רק נכשל אחד - בשיעור מוזיקה.

את תחילת דרכו החל ג'ימי כנגן בלהקות בלוז קטנות שהיו מופיעות בחינם או בעבור נזיד עדשים. בהמשך, כנגן במה בלהקת העזר של ליטל ריצ'ארד ומאוחר יותר כנגן אולפן בהקלטותיהם של אייק וטינה טרנר, ווילסון פיקט ,"אייסלי ברדרס" ועוד.

את פריצת הדרך שלו הוא חב לחברתו דאז של גיטריסט "הרולינג סטונס" קייט ריצארד. היא ראתה את ג'ימי בהופעה בשנת 66 והמליצה עליו למנהלם של "הסטונס" שלא התרשם ממנו, אך צ'ס צ'נדלר בסיסט להקת "האנימלס", שבדיוק עמד לסיים את התקשרותו עם להקתו קיבל את ההמלצה ומייד הטיס את ג'ימי ללונדון, שם חיבר אותו לחוזה ולשני נגנים וללהיט אחד פרי יצירתו הנקרא Hey Joe והשאר היסטוריה... ולא בשיעור היסטוריה עסקינן. אז נשאל למה ג'ימי היה כל כך מיוחד ומדוע הוא נחשב עד היום הגיטריסט המבריק ביותר, אף על פי שכבר ישנם כיום גיטריסטים טכניים טובים יותר ממנו? ומה מבדיל אותו מגיטריסטים ואמנים אחרים? על שאלה זו אענה בגוון אישי ואספר איך אני לאט לאט התחברתי לעוצמה החזקה שביצירה המוזיקלית שלו וגיליתי את האמן שאני הכי מעריך.

אני זוכר את השיר הראשון של ג'ימי הנדריקס שהדהים אותי בתור ילד ותפס אותי לא מוכן. זו הייתה גרסת הכיסוי ל- Wild Thing, מדיסק אוסף של ג'ימי שהיה לאחי. ג'ימי נשמע לי פרוע, מחוספס ומהיר כברק בנגינתו, ובתוספת התפרצויות הזעם של המתופף מיץ' מיטשל, נוצר שיר שפורץ את גבולות התבניתיות ומשאיר אותך עם פה פעור, ועם אי ידיעה איך לרקוד לקצב או לחוסר הקצב, כיוון שהנגינה מהירה מדי להגדרה קצב. מאז הבנתי שמדובר במשהו גדול והמשכתי לחקור את הנושא.

בדרך כלל, אתה מתחבר מיידית ללהיטים ורק לאחר מכן מגלה את שאר היצירות ואת נפשו השלמה של האמן. בקיצור, אתה בולע את השיווק ורק אחר כך מגלה שהמוצר באמת איכותי על כל גווניו.

התחושה הראשונה שקיבלתי מהלהיטים הראשונים של ג'ימי כמו: Foxy Lady ,Hey Joe ו-Purple Haze (מתוך התקליט הראשון שהפסיד במצעד הבריטי את המקום הראשון רק ל"חיפושיות", כבוד) היא התחושה שפשוט אין אמן שנשמע יותר גברי ממנו. ג'ימי הוא אמן שהתחבר לצד הגברי והרע שלנו (הכתבה מיועדת לנשים וגברים כאחד) ולגנים הפרי הסטורים הפראיים שחבויים בנו. ובכך הצליח לעורר בנו את החייתיות והפראיות.

השכבה הבאה שהתגלתה לי היא הצדדים החמימים והרגישים של ג'ימי. כנראה עקב העובדה שהוא חי ללא אמא מגיל 15 ובנוסף, ננטש על ידי אביו קשה היום ונאלץ לגור עם סבתו. ג'ימי פיתח אופי רגיש, חמים ועניו שבתוספת לחוש ההומור שלו כבש אנשים בהופעות ובראיונות. דוגמאות לחמימותו ואופיו הרגיש אפשר לשמוע בשירים המדהימים:One Rainy Wish ו- Castles Made of Sand ,The Wind Cries Mary ו- Little Wing שזכה לגרסאות כיסוי רבות מסטינג ועד ל- סטיבי ריי וואן.

על טכניקת הנגינה המעולה שלו אין צורך להכביר במילים, לכל אורך הקריירה שלו אפשר להבחין בכך. אפשר להבחין במהירות הנגינה ובדיוק המדהים שלו, בעוצמה שלשמה נבנו לג'ימי מגברים חזקים ורגישים יותר במיוחד, כאלה שנענו לכל תזוזה שלו על הגיטרה. אך לא זה מה שהפך את ג'ימי למה שהיה, וגם לא הפרפקציוניסטיות, החדשנות, המסירות והרצון לגלות דברים חדשים ולהתנסות בכל חידושי אלקטרוניקת המוזיקה הקיימות בשוק. דברים אלו אפשר לחוש בתקליט Electric Ladyland שהוקלט באולפן הכי מתקדם דאז Record Planet Studio תוך כדי חירפון שאר הצוות בהגזמה שלו, במסירות, ובדרישות הגבוהות בזמן ההקלטות.

השיר Gypsy Eyes לדוגמא, הוקלט 43 פעמים ונואל רדינג הבססיט התעצבן ויצא החוצה לשאוף אויר וכשחזר גילה שג'ימי המשיך לנגן והחליף אותו על הבאס. כל תכונות אלו לא עשו את ג'ימי למה שהוא. מה שעשה אותו לאמן המוערך עליי ביותר הוא מה שאני מכנה Jimi Zone, שזה מן אזור כזה שצץ במקטע כלשהו בנגינה שלו שמנתק אותנו מכל תחושת זמן או אמת שקרית, מחומריות, ומביא אותנו למקום שאי אפשר לבטא אותו בשפה ואם היה אפשר הייתי בוחר במילה חופש.

לאזור הזה ג'ימי היה מגיע בדרך כלל בהופעות תוך כדי סולויים מאולתרים, אך גם בשירי אולפן כמו :Third Stone From The Sun, ו- Voodoo Chile המדהים שמתאר בדיוק את האזור הזה, אפשר לדעת שג'ימי נמצא באזור הזה כאשר הוא מתחיל לעצום את העיניים, להזיז את הלסת ומתחיל לאלתר נגינה פרועה שלא בדיוק מתוכננת לשיר המנוגן. ופתאום, בום הוא מתנתק, הוא כבר לא איתנו, הוא נמצא באזור הפנימי, הרגשי שלו שסוחף אחריו את מי שמקשיב לו ולא את מי שמאזין לו.

באזור הזה ג'ימי מנגן מהר מאוד ופרוע, ובמיוחד לא תבניתי, מה שיוצר תוצר סופי מדהים. באזור של ג'ימי, אחרי כל תו עוקבת הוויית פנים אחרת ומה שמדהים זה שהוא בכלל לא חושב, הוא מנגן הישר מהרגש, בחיבור ישיר בין הרגש לגיטרה ללא תיווך של המוח או המחשבה על אקורדים, תווים או על נגינה בכלל.

אז איך ג'ימי הגיע לאזור הזה שמעטים הם האמנים שזכו לבקר בו או שאולי ביקרו בו אך לא באותה העוצמה?

ראשית, בגלל הרגש העמוק והפראי ששכן בו. שנית, היא הטכניקה ששחררה אותו, וחוסר המוגבלות לחוקים ותבניות. מראשית חייו ג'ימי לא זרם עם החוקים או תבניות ואם החוקים היו שמן ג'ימי וודאי היה מים. עוד בילדותו הוא נזרק מבית הספר בגלל שהחזיק יד לבחורה לבנה במסדרון. בצבא הוא היה רק שנה ותיעב כל רגע, וגם לשם הוא הגיע רק מכיוון שנתפס נוהג במכוניות גנובות ונאלץ לבחור בין ישיבה בכלא או שירות צבאי. וכשהומצא המשפט "בשביל לשבור את החוקים צריך לדעת אותם" ג'ימי היה עסוק מדי בהפיכת המייתרים בגיטרה שלו ובלמידה של צלילים ולא תווים או אקורדים מגבילים.

ג'ימי אמר בראיון בתוכנית של דיק קרבט שהוא לא מאמין בפוליטיקה כי זו אמנות המילים שמשמעותה היא כלום. בשיריו הוא תיקשר ברמה הגבוהה ביותר כשניגן ולא כששר, או שבעצם ג'ימי המשיך לשיר, פשוט על הגיטרה.

לקראת הסוף ג'ימי הנדריקס החליף את להקתו ללהקת ה- Band Of Gypsysבכיכובם של באדי מיילס (תופים) ובילי קוקס (באס) והפעם שני שחורים שנבחרו על ידיו. הם נשמעו הרבה יותר הדוקים יחדיו, מעבר ללהקת ליווי של כוכב אחד. הלהקה החליפה מקצב ונשמעה הרבה יותר Fאנקית ושחורה.

הם יצרו שירים ארוכים ונהדרים כגון : Who Knows, והשיר Machine Gun שרק להקה מאוד הדוקה ומוכשרת יכולה ליצור.להקה זו לא האריכה ימים וג'ימי השאיר את קוקס והחזיר את מיטשל תחת השם The Cry Of Love. הלהקה המשיכה להופיע זמן קצר עד הסוף המר. ב-18 לספטמבר 1970 ג'ימי הנדריקס נפטר בביתו שבאנגליה כשהקיא בשנתו והתעלף, ככל הנראה משימוש יתר בכדורי שינה וכמובן שספקולציות רבות נקשרו למותו. כנראה שלא נדע אף פעם לאן ג'ימי היה מגיע ומה הוא היה ממשיך ליצור, הוא נפטר בטרם עת והותיר אחריו מורשת ענקית והמון טעם של עוד.

תגובות

  • הצלחתה לרגש אותי

    חבל שהעולם לא ראה יותר ממנו וכנראה שהעולם לא יראה כמותו. רק השוואות חסרות ביסוס ,לטעמי, צצות פה ושם אבל התקווה שלי לאומן בסדר גודל כזה אבדה מזמן.

    עמית, 18-09-2008 22:17

  • fאנקי ומכובד מאוד, אמן גדול!

    יהונתן, 19-09-2008 02:06

  • ועל זה נאמר....

    מג'ימי עד ג'ימי לא קם כג'ימי... זמר ענק וגיטריסט עוד יותר. R.I.P

    קפלן, 19-09-2008 05:12