מגזין

מ-ה-פ-כ-ה

מפגש הסיכום לכבוד עשרים שנה לתרבות הרייב והקולנוע, הותיר את אסף פרידמן עם גל של געגועים לתקופה, זכרונות מ"טריינספוטינג" ותהיות לגבי הדבר הבא

מאת אסף פרידמן. 14-09-2008

תגיות: קולנוע, רייב

מ-ה-פ-כ-ה

עבורי, ואולי עבור כל מי שלקח בה חלק, תרבות הרייב כולה היא בעצם כמו כל רייב בודד בנפרד. היא התחילה אט אט, חלחלה לתודעה עד שתפסה אותך. אז העוצמות החזקות, הרגשות והטירוף פרצו לכדי אורגיה רגשית. אחר כך הגיעה ההתפכחות, הרתיעה ולבסוף הרגיעה בבית והחשיבה המפוכחת בדיעבד.

זה התחיל בקיץ של 1995. אחותי הגדולה חזרה מלונדון ובעודי מרייר על מגפי העור החומות שרכשה עבורי היא הפקידה בידיי קלטת צבועה גועש כתום. "מה זה?" שאלתי. "אסיד. תקשיב זה חבר מלונדון הקליט לי". זאת בהחלט הייתה אחת מנקודות המפנה ששאבו אותי לתוך תרבות הרייב בהיותי נער פוחז. אם טובה או רעה היא? איני  יודע. אבל היא הייתה התרבות שאימצתי למספר שנים מדהימות של גילויים, חידושים ואכזבות בעוצמות שספק אם אחווה שוב.

הרבה לפני שנת 1995 נזרעו הזרעים הראשונים לאותה תרבות. יש שישימו את האצבע על מהפכת תרבות הנגד בארצות הברית מאמצע שנות החמישים שהגיעה לשיאה בשנות השישים. יש שיאמרו שהחלה בסוף שנות השבעים, ויש שיאמרו שרק בשנות השמונים נולדה תרבות הרייב באנגליה. יהיה התאריך אשר יהיה, לתרבות זו הייתה השפעה חזקה מאוד על צעירים וצעירות ברחבי העולם המערבי. בדיעבד, למעט מערבולת רגשות של המשתתפים בה נדמה שלא נותר אחריה משהו ערכי ואולי זה הפספוס הגדול שלה ושל סצנות דומות שקמו מאז דוגמת הגראנג' בסיאטל. הסצנות הללו היו פרץ חיות ואנרגיית נעורים, שסחפו אחריהם מיליונים, אך היו משוללות אג'נדה או ערכים.

המפגש אתמול בסינמטק היה הראשון בסדרת סינמה ביט. הסדרה עוסקת בקשר שבין מוזיקת הביט לסוגיה ובין יצירה קולנועית. העומדים בראשה הם שניים. עירן סרג'ון ועמית הכט -  צמד מרצים ב"מיוזיק בית ספר גבוה למוסיקה יצירה והפקה" שנמצא בתל אביב. בנוסף, עירן הוא גם דיג'יי ותיק וחוקר תרבות התקלוט ועמית הינו גם במאי קולנוע. המפגש אתמול נשא את השם "פסיכדליה" וניסה לעמוד על הקשר בין תרבות הרייב לקולנוע.

כאשר הקהל נכנס לאולם, סרג'ון כבר היה על הבמה בעמדת הדיג'יי ומיקסס לו מוזיקה. כשהתיישבו הנוכחים, הוא החל לשלב קטעי וידאו וערך סקירה מעניינת על ההתפתחות המוזיקאלית שהובילה למה שמכונה היום האוס, טראנס, טכנו דראם אנ בייס וכו'. המהלך החל מפרנסיס גראסו, שאחראי לשתי התפתחויות שהיו אקוטיות להתפתחות הז'אנרים הללו. ראשית, הוא היה הראשון שהפך את הדיג'יי לאקטיבי. כלומר, הוא החל לנגן קטעים נבחרים מתוך שירים ולמקסס ביניהם בכדי ליצור קטע שונה במהותו, זאת בניגוד להשמעה רצופה של שירים קיימים שהייתה נהוגה עד אז. שנית ולא פחות חשוב, הוא שם במרכז הבמה המוזיקאלית את המקצב שהולך והולך, כדברי סרג'ון, ללא נרטיב של עלילה אשר מתקדמת. המקצב הרפיטאטיבי והבסיסי הוא בעצם היסוד לכל הז'אנרים הללו ומה שנלווה אליהם במשך השנים. סרג'ון מרצה (אם אפשר לקרוא לצורת התקלוט/דיבור שלו "הרצאה") בהתלהבות רבה ולעיתים סוחפת, וניתן להרגיש שמדובר באדם שמבין ואוהב את פועלו.

אחריו עלה לבמה עמית הכט שסקר את הביטוי הקולנועי של תרבות הרייב. הכט הוא כמו המבוגר האחראי וההרצאה שלו יותר "בוגרת" ולו בשל העובדה שהוא פשוט ישב על שרפרף ואחז במיקרופון. הבעיה היא שמפאת חוסר זמן, לא נידון מספיק הקשר וההשפעה של תרבות הרייב על הקולנוע בפרט ועל החברה בכלל. השניים התחננו לזמן נוסף, אך נראה שזה לא ניתן להם וחבל, כיוון שההרצאות המרתקות לא מיצו את עצמן. כדאי שהסינמטק יערך בהתאם להרצאות הבאות ויקצה יותר זמן לסדרה הברוכה הזאת.

בזמן שכן עמד לרשותו, הכט סקר בימאים שונים החל מאורסון ווילס דרך אנטוניוני וקובריק בשימת דגש על האלמנטים המוזיקאלים שבסרטים שלהם. בהמשך הוא ניסה להראות את ההשפעה של תרבות הנוער המועדונית על האווירה של הסרטים ועל צורת העריכה והבימוי שלהם. מקרה הבוחן האולטימטיבי בערב היה "טריינספוטינג". הספר נכתב על ידי ארווין וולש, פאנקיסט שחווה על בשרו את סצנות המועדונים ואת מה שנחשב לקיץ האהבה הבריטי עת נחת האקסטזי על לסתותיהם הקפוצות של צעירי הממלכה. שיטת הבימוי, העריכה ושיכתוב התסריט היו דמויות תקלוט. כלומר כתיבה וצילום של סצנות רבות ולבסוף עריכה לכדי "סט" שלם. כאמור, בסוף ההרצאות נשארתי עם טעם של עוד וקצת טעם של פספוס.

לאחר ההרצאה הקרינו את "טריינספוטינג" וזה השליך אותי אחורה חזק ומהר, אל הפעם הראשונה שצפיתי בסרט. כמעט תריסר שנים חלפו מאז ומלבד ההנאה מהסרט תקף אותי גל עז של געגועים לא מוסברים. מעין סוג של כמיהה לחוויה ולתרבות חדשה שתסחוף אותי כמו שנסחפתי פעם. מעניין אם זה אפשרי? האם מהפכת תרבות הרייב שהצליחה להתמסחר בצורה כזו והובילה לשליטה תאגידית חסרת תקדים בתרבות הפנאי של בני נוער הייתה המהפכה האחרונה? סביר שלא. נראה לי שהגיע הזמן למשהו חדש וסוחף. Viva la revolution!!

לפרטים נוספים: אתר סינמטק ת"א. ביה"ס "מיוזיק".

תגובות

  • נשמע מעולה

    אולי תבואו גם לירושלים?

    י, 15-09-2008 19:04

  • הרצאה מעניינת ומקורית!

    כל מי שרוצה לשמוע את ערן בשיחה על ההרצאה ובמיוחד על ההקשר הישראלי מוזמן להביא את דחפור החפירה שלו ביום רביעי זה בתכנית חפירות 13:00.

    אלינור, 15-09-2008 21:33