מגזין

ברוכים הבאים לג'נגל

האם החומרנות חדרה גם לליבו של ג'ה? עמית ברקוביץ' חזר מהופעתם של Congo Natty ו- Tenor Fly

מאת עמית ברקוביץ'. 07-09-2008

תגיות: Congo Natty, Tenor Fly

ברוכים הבאים לג'נגל

 

בזמן האחרון, אני מוצא את עצמי במצב שבו אמן בקנה מידה די מרשים מגיע לארץ, ולמרות שאני מכיר את המוזיקה שלו ואת ההיסטוריה היבשה שלו, אני לא ממש יודע מי הוא האדם שנמצא מאחורי העמדה, במה הוא מאמין ולמה. והכי חשוב, איך הוא עושה מוזיקה?

ביום שישי האחרון הגעתי לברזילאי לראות את קונגו נטי וטנור פליי מעיפים את בני ציון והחלטתי לעשות לעצמי סקירה קצרה על האיש. מה שהסתבר לי הוא שהבן אדם היה כוכב גדול עוד הרבה לפני שאני עליתי לכיתה ג'. קונגו נטי עשה הרבה כסף מלהיטי האוס דביקים ובתקופה שאני דפקתי את הראש לצלילי "ברוכים הבאים לג'ונגל" של הרובים, הוא כבר היה אגדת ג'אנגל בסצנה הלונדונית.

זקני העם מספרים שקונגו לקח את העושר החדש שלו והחליט לעשות שינוי חד. קונגו נטי, אז ראבל מ.סי, לקח על עצמו את תורתו של ג'ה וטען שמוזיקת הרגאי של מרלי וטוש היא זו שהעירה אותו ופקחה את עיניו. הוא לקח את מוזיקת הג'נגל והכתיר אותה כמוזיקה של הגטו, מוזיקה שבאה לעזור לכל אלו שהלכו לאיבוד, למצוא את דרכם חזרה. ג'נגל מבחינתו היא מוזיקה ללא צבע ומגדר, אלא מוזיקה של אחדות. ומאז ועד היום, כך הוא ורבים נוספים טוענים, קונגו נטי עושה את המוזיקה שלו מתוך תחושת שליחות.

למסיבה.......................

מהרגע שנכנסתי למקום, האווירה הייתה מאוד דוופית בלשון המעטה, ריח העשב והבסים השמנים שבקעו מהרמקולים גרמו לתחושה של אובדן זמן ומקום. לא תמיד הצלחתי לקשר את המראות סביבי יחד עם הגהנום (גהנום בקטע טוב) של בסים שיצאו מהרמקולים. אחרי ציפייה ארוכה, בערך בשלוש לפנות בוקר, תפסו את העמדה יחדיו קונגו נטי וטנור פליי. קונגו נטי תפס את מקומו על העמדה כאשר כובע ג'מאיקני ענקי מכסה את הרסטות שעל ראשו (את אלו שעל זקנו אפשר היה לראות), שרשראות אתניות רבות ענודות על צווארו והבעה רצינית וחמורת סבר על פרצופו. בקיצור הפוסטר צ'יילד לאיך ראסטאפרי צריך להראות.

מאותו הרגע ואילך, הרחבה הייתה עמוסה באנשים שמעיפים את הגפיים לכל כיוון אפשרי ומרעידים את הגוף בקצב הג'נגל. לאורך כל הסט, טנור פליי ירה לעבר המיקרופון את כל אותם הצ'אנטים הקבועים שלו, שמוכרים היטב גם מהעבודה שלו עם הפריסטיילרס. טנור דאג שהקהל לא ינוח לרגע, גם כשמהפטפונים של קונגו לא בקע אף צליל.

לעומתו, קונגו נטי היה שרוי במצב טראנס עם הבעת פנים ריקה וחוסר תנועה, מה שגרם להרגשה שהבחור לא ממש איתנו. ומה שהכי הרגיש מפוספס היה שהבחור פשוט כמעט ולא מיקסס, כל מעבר בין קטע לקטע נעשה פשוט על ידי החזרת התקליט לאחור ומעבר לקטע הבא. נכון שהצלילים של קונגו היו מעולים והייתה זרימה, אבל הייתה גם תחושה (לפחות לי), שאם המקסים היו מעניינים ומשופשפים יותר, ההנאה הייתה יכולה להיות כפולה ומכופלת.

לקראת סוף הסט העלה קונגו נטי את בנו "החוקי", כפי שהדגיש טנור פליי (כנראה שכמו אגדות רגע רבות, גם קונגו פיזר לא מעט ילדים לא חוקיים ברחבי העולם), לעמדה. זה נכון שהילד רק בן תשע, אבל נראה כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ, לא מבחינת המראה החיצוני ולא מבחינת תפקודו על העמדה כדי.ג'י. גם הוא כמו אביו, לא ממש השתמש בציוד שלפניו.

כשעזבנו את המועדון עלתה במוחי שאלה, שאלה שמאוד הרגיזה את חבר שלי: האם כל הרסטות, השרשראות, הבגדים והעלייה של הבן לבמה זה משהו שבא מהלב או שמא מדובר בסוג של גימיק שנועד לסחוט עוד כמה שנים של תהילת ג'נגל? אין לי תשובה וגם יכול להיות שברבות השנים הפכתי גם אני לציני חסר תקנה, או שהחמרנות חדרה גם לליבו של ג'ה.

תגובות

  • היעדר מיקסים זה לא פספוס, זה הסטייל שלו

    אולי לא אהבת את זה, אבל קשה לומר שזה פספוס, כי הבנאדם פשוט מתקלט ככה, כמו הרבה אחרים ברגאיי ודאב בעיקר, אבל גם בג'אנגל ואפילו בדאבסטפ. להגיד שזה פספוס זה כמו להגיד שחבל שמוריסי לא שר שירים של דפש מוד בהופעה שלו.

    המצליף, 09-09-2008 10:36

  • חוצמזה, היה סט מעולה, מרגש ונוסטלגי

    המצליף, 09-09-2008 10:37