מגזין

בתוך הצינורות

ממעמקי הביבים שבו אלינו גרג דולי ומארק לנגן, הגאטר טווינס, לשתי הופעות בישראל. ניר גורלי היה אמש בראשונה וחווה להקה שיודעת לתת עבודה וקהל שיודע לתת אהבה

מאת ניר גורלי. 04-09-2008

תגיות: The Gutter Twins

בתוך הצינורות

לפני כמעט שנתיים הגיעו ה"טווילייט סינגרס" לתל אביב לשתי הופעות. הדיל היה משתלם לשני הצדדים. הם (כלומר הוא: גרג דולי) נתנו את הופעת חייהם ואנחנו (הקהל הישראלי) נתנו חום ואהבה שסחפו את הבארבי ומילאו את המקום, שהיה חנוק ומלא גם ככה, בהמון אנרגיות חיוביות. הקשר המיוחד הזה כלל אינו מובן מאליו, שכן דולי וחברו האורח מארק לנגן פיתחו קריירות ענפות, אך בשולי הדרך. שוליים שהצליחו לגעת בצורה מאוד חזקה למאות מעריצים ישראלים שמלאו את הבארבי אז והיום. בזכות הקשר הזה, אפשר לומר שביקור חוזר בארץ במסגרת הפרויקט החדש של השניים, ה"גאטר טווינס", דווקא כן היה כמעט מובן מאליו.

את ההופעה חימם המחמם הרשמי של קיץ 2008 - אסף אבידן. בניגוד לחימום המרשים למוריסי עם להקתו המוג'וס, ההופעה אמש הייתה אקוסטית ורזה. אחרי ששמעתי עליו דברים טובים, אני מצפה הרבה זמן לראות הופעה אמיתית של אבידן שבעצמו מביא 700 איש לבארבי. החימום אמש לא סיפק את הציפייה והיה עייף ומאולץ. אחרי כן עלתה הלהקה על הבמה ודולי, כיאה לחבר ותיק פתח עם המשפט "מזמן לא התראינו" בעברית צחה ומבטא של עולה מחבר העמים. לידו עמד לנגן, כלומר אני חושב שזה היה הוא, יתכן גם ו"מאדאם טוסו" פיתחו בובת שעווה שמזיזה את הראש והשפתיים. מתישהו זה הסתובב לשתות מים ובהדרן נראתה עווית שהזכירה חיוך אנושי, אז כנראה שזה באמת היה הוא.

השניים עולים לבושים שחור (הוקלתי, חשבתי שרק בעבודה שלי כמלצר, מתלבשים ככה) ומוכיחים מאיפה צצה להם ההשראה לשם - "תאומי הביבים". אמנם דולי זז, מתרגש, משחק עם קולו ומתמסר לקהל בשונה מאוד מלנגן, כאמור עציץ עם קול נמוך מים המלח, אבל הם משלימים אחד את השני מצוין. הכנות והרוק המחוספס שאפיינו את אלבומיהם הקודמים כמו את הפרויקט המשותף, משותפים לשניהם בשפה שמוכרת להם היטב, כנראה אחרי שנים משותפות שחוו יחד בביבים. אני חושב שאם אצטרך לאפיין את שניהם במילה אחת, מילה זו תהיה - ביצים.

אמנם מההתרשמות שלי ההופעה של הסינגרס (בה לנגן היה רק אורח) היתה חמה וסוחפת יותר, אבל נראה היה שהקהל לא הסכים איתי. אני חשבתי שנוכחותו התקועה של לנגן קצת חסמה את האנרגיות המתפרצות והחמימות של דולי, אבל כל פעם שניסיתי להעלות את הטענה הזו חטפתי על הראש. נוכחותו המאסיבית של לנגן היוותה סיבה מרכזית למה הופעה זו נתפסה כטובה יותר (מצד שני כל הקהל שטען כך היו בחורות). לגבי השאלה האם שווה ללכת להופעה בתקופה רוויה זו, אני תמיד טוען שכשבאמת אוהבים לעומק להקה, קשה להתאכזב בהופעה. ונוכחתי לראות ש"הגאטר טווינס" היא להקה שמי שאוהב אותה, באמת אוהב אותה. חוץ מזה, שני חברים ותיקים קפצו לבקר בארץ ליומיים, לא תבואו להגיג שלום?

אורלי נקלר ראיינה את מארק לנגן

לאתר הרשמי של ה-Gutter Twins

תגובות

  • אם מארק לנגן לא רוצה לזוז

    אז הוא לא חייב. תניחו לבחור.

    יואב, 05-09-2008 20:24

  • אחרי 2 הופעות ברצף של גאטר טווינז

    אני רוצה עוד אחת!!! הביאו אותם חזרה, מיד! אני הולכת על עננים כבר יומיים ולא עובר לי. גורלי, זה מה שכל כך עוצמתי במארק. הוא לא זז וזה כל כך כוחני, שהוא לא צריך לעשות שומדבר עם הגוף שלו ועדיין להיות יותר טוב כמעט מכולם. איש איש במקומו, לנגן במוח ודולי בכוח. אגב, סיפור: מסתבר שאחרי הראיון שלי לנגן אכן בדק מיהו אסף אבידן, הוא הוריד את הדיסק ושמע אותו. אני שגרירת אבידן בעולם! איזה קטע!

    נקלר, 06-09-2008 02:55