מגזין

במקום הכי נמוך בתל אביב

אלן ספרהוק, גיטריסט וסולן להקת האינדי רוק האמריקאית Lowשמגיעה להופעה בישראל, בראיון אחד על אחד עם אייל דסקל

מאת אייל דסקל. 03-09-2008

תגיות: ראיון, Low

במקום הכי נמוך בתל אביב

להקת Low הוקמה בשנת 93 על ידי אלאן ספרהוק (שירה וגיטרה), מימי פרקר (תופים ושירה) וג'ון ניקולס (בס) כמעין אלטרנטיבה לסגנון הגראנג' הכול כך פופולארי באותה תקופה. ספרהוק ופרקר, זוג מורמונים אשר נשוי באושר פלוס 2 היוו את לב ליבה המוזיקלי של הלהקה, כאשר תפקיד הבס אויש על ידי נגנים שונים. כיום הבסיסט הנוכחי הוא סטיב גרינגטון. ההרכב שחרר בשנת 1994 תחת הלייבל "ורנון יארד רקורדס" את אלבום הבכורה הייחודי שלו (I Could Live in Hope) ובמהלך השנים הוציא ההרכב כשמונה אלבומי סטודיו, כאשר השניים האחרונים (The Great Destroyer  ו Drums and Guns) שוחררו תחת הלייבל הידוע "סאב פופ".

ביום חמישי, 11.9, השלישייה הנמוכה תעלה על בימת מועדון הבארבי בתל אביב להופעה אחת בלבד לראשונה בישראל. לכבוד המאורע המרגש תפסתי את אלן, מנהיג ההרכב, לשיחה הישר מהקצה השני של הגלובוס.

 

אתם מגיעים אלינו לישראל במסגרת סיבוב ההופעות של Drums & Guns, האלבום האחרון שהוצאתם. מה מבדיל אותו לדעתך משאר האלבומים שעשיתם עד היום?בזמן האחרון אני מקשיב הרבה מאוד לרגאיי ולהיפ הופ וזה חלחל אל תוך היצירה. באלבום החדש שמנו את הגיטרה בצד, ונתנו לבס ולתופים לדבר במקום. רצינו ליצור אלבום שנשען יותר על מקצב עם סאונד שלא השתמשנו לפני כן. האווירה  עדיין שקטה, איטית ומינימליסטית, כזו שמזוהה איתנו לאורך השנים, אבל הבחירה באלמנטים המוסיקליים השתנתה. לכן גם האלבום זכה לשם Drums & Guns שמבטא את הדגש על עניין הקצב.

Low מסתובבים בשטחי האינדי האמריקאי כבר עשור וחצי, ועדיין לא מתלחששים מאחורי גבכם בתור בבנק או במכולת. אתם מסוג הלהקות ששמן יותר מפורסם מהפרצופים של חברי ההרכב.זה נכון. אני חושב שזה נובע מהעובדה שאנחנו מאמינים בשיטת העבודה של להקליט אלבום אחרי אלבום ולהתייחס אליו כאל יצירה אחת שלמה. לא כל כך מעניין אותנו לפרק את האלבום לסינגלים ולנסות למכור שירים דרך ערוצי תקשורת. זה לא שאנחנו נמנעים מזה לחלוטין. הנה, הוצאנו לא מזמן קליפ לשיר Breaker מהדיסק החדש כשגריר שייצג אותו, אבל באופן כללי אנחנו עובדים בצורה קצת מיושנת ונוח לנו עם הדרך הזאת. אני משער שבגללה הפנים שלנו לא מוכרות לקהל הרחב, וזה כמובן יתרון בעיניי.  

מימי פרקר, אשתך, אם שני ילדיך והמתופפת והזמרת בלהקה. איך מצליחים לנהל משפחה ועבודה יחד?החיבור בין קריירה למשפחה כששניהם משולבים זה בזה הוא תמיד קשה לדעתי. המזל שלנו הוא שאין לנו עבודה שגרתית. אולי אם היינו מתראים כל בוקר במשרד זה לא היה עובד לאורך זמן. אבל ביצירה מוסיקלית המצב הוא שונה. אנחנו גם לא מתייחסים אל זה כאל ג'וב. זאת לפני הכול ההנאה שלנו בחיים. אנחנו יוצאים לטורים בעולם, ולפעמים אנחנו לוקחים את שני הילדים שלנו כדי שהם יראו מה אבא ואימא עושים מחוץ לאולפן הקלטות.

אז שני הילדים יבואו איתכם גם לכאן? לא. אבל לא מטעמי ביטחון, אלא בגלל המרחק.

אז מה מצפה לנו בהופעה שתתקיים בתל אביב?ננגן הרבה שירים מהאלבום החדש. בסיבוב הנוכחי מרבית ההופעה מוקדשת לחומרים החדשים, אך מכיוון שזאת ההופעה הראשונה שלנו אצלכם, אז נפחית קצת בכמות של החדשים וניתן יותר מקום לישנים מבדרך כלל. מה גם ששמעתי שהשיר שלנו "קליפורניה" מהדיסק הקודם (The Great Destroyer) זכה אצלכם לשיר השנה. זה נכון?

זה נכון בהחלט. יש תוכנית רדיו אלטרנטיבית בשם "הקצה" שבה מאזינים בוחרים בסוף כל שנה את שירי השנה האהובים עליהם, והשיר הזה קטף את המקום הראשון. וואו! זה מאוד משמח.

אני בטוח שתיהנו כאן. הקהל בישראל מאוד חם ומפרגן בהופעות. ולסיום, מאיפה השם Low?בזמנו רצה לי בראש לא מעט המחשבה איך לקרוא ללהקה. יום אחד קפצה לי לראש המילה Low, וחשבתי שהיא מתארת באופן הכי מדויק ומתומצת את הלך הרוח של הלהקה - שקט, איטי ומלנכולי. יש שחושבים שקראתי ללהקה Low על שם האלבום של דיוויד בואי מ-1977. מי שמכיר אותי היטב יודע שאני מאוד אוהב את התקליט הזה, אבל השם לא בא משם. כמה חודשים אחרי שבחרתי את השם ללהקה, באו אליי כמה חברים ושאלו אותי אם זה בגלל בואי, ואמרתי לעצמי, אוי לא! עכשיו יחשבו שהעתקתי. אבל השם כבר נשאר כפי שהוא ומאז הוא איתנו.   

תגובות