מגזין

על השלם ועל סך חלקיו

המופע המשותף של קרני פוסטל ואפרת בן צור האיר באור חדש את הדמיון בין שתי יוצרות שונות בתכלית, כביכול. מיכל חי כבר מחכה לאלבום

מאת מיכל חי. 29-08-2008

תגיות: קרני פוסטל, אפרת בן צור

על השלם ועל סך חלקיו

בכולנו קיים החשש שיום אחד נערוך מסיבה ואף אחד לא יגיע, כמו בסרט "הקיץ של אביה" נהיה לילדת היומולדת שנשארה לבד. נוכחותם של לא מעט מאוכזבים מחוץ לאולם ההופעות של הלבונטין, אשר מפאת חוסר מקום לא נכנסו, בישרה כי ילדות היומולדת: קרני פוסטל ואפרת בן צור, ילכו לישון טוב הלילה. או כפי שתאמר בהמשך בן צור לחבריה שעל הבמה, בחצי ספק מהול בחדווה: "הם כאן, הקהל הגיע". אז הקהל באמת בא, הקהל מהצד שלה והקהל מהצד שלה, והפך לקהל של שתיהן הערב.  

החיבור בין פוסטל ובן צור אינו מובן מאליו כלל, ואולי בגלל זה הוא כה מעניין. קולה הדקיק והמרחף של בן צור, קולה העמוק הארצי והצ'לו של פוסטל. דרכה של בן צור, שהחלה כששמה לה פודרה, נפגשת עם דרכה של פוסטל שנפתחה עם להקת השוליים DXM. בין שני עולמות שונים, כמו בזוגיות, זאת שעליה מרבות השתיים לכתוב ולשיר, נבנה שלם גדול ומורכב יותר מחלקיו השונים. לכל אלו מתווספת השפעתם הבלתי מבוטלת של ברוך בן יצחק (הסולן של "רוקפור") על הגיטרות, גיורי פוליטי בתופים וויברפון ("פאניק אנסמבל", ויקטוריה חנה) וטל הפטר על פסנתר ("ניסים ונפלאות", זוהר וגנר ו-"המסריחים").  

ההופעה נפתחת עם "גם הים נסוג", שיר ששרה בן צור במקור. בימת הלבונטין של סוף הקיץ לוקחת אותנו למחוזות אחרים, סגריריים יותר. כאילו נסענו או נסגנו לרגע בזמן, למרתף הופעות בגוונים חומים אי שם בערבות אירופה החורפיות. העיבודים האלקטרוניים המאפיינים את פוסטל מפנים מקום לעיבודים אקוסטיים ישירים יותר. אותם העיבודים משווים למוסיקה המינימליסטית והדקיקה של בן צור נופך עמוק יותר. כל אלו מסגירים השפעה לא מבוטלת מכיוונם של הפטר, פוליטי ובן ברוך. נגינת הגיטרה הנוזלת-מתגלגלת המאפיינת את "רוקפור" הולמת מאוד את השירים. נראה כי התמיכה ההדדית והעבודה המשותפת מפנה מקום לכנות גדולה וישירה יותר. מבט באנשים הסובבים אותי רומז כי איני היחידה המרגישה כך. משהו כאן משפיע לכולנו על קו הבטן- לב- ריאות ומהפנט אותנו.

ההופעה מגיעה לשיא עם "הילדה שרה לנחל" של לאה גולדברג, בביצועה של בן צור אשר פותחת את השיר בצרפתית. שיר געגועים של ילדה השואלת את הזרם לאן הוא נושא את פניה הקטנים. אחריו מגיע "אני נופלת" מהדיסק הראשון של ביקיני הזועק בבקשת "תפוס אותי". שירים של געגוע ונפילה. עיבודים נפלאים וקהל אוהד ומוחא כפיים, כשמדי פעם משתחרר איזשהו "בראבו" לחלל.

את החלום האירופאי קוטעות השתיים באחד מקטעי הקישור. גם מוסיקאים הם בני אדם. אם למישהו מאיתנו היה אי פעם ספק בכך, הוא קיבל לכך הוכחה ניצחת. למרות התמיכה הזוגית, נראה כי השתיים מוטרדות ונבוכות מעט אל מול הקהל. "תמיד חוששים לפני הופעה", אומרת בן צור. הפחד בוודאי מתעצם הערב עם הידיעה שההופעה מוקלטת ועתידה, אם הכל ילך כשורה לצאת באלבום. "תגידי משהו" מפצירה קרני בבן צור. בן צור רק אומרת במבוכה שאין לה מה לומר. "מקליטים מקליטים מקליטים" חוזרת קרני שמסבירה שצריך להישמע בסדר. "אני צריכה פיפי" מחזירה בן צור וכולם פורצים בצחוק. אפי כבר רוצה לשבת לשתות משהו בג'וז ולוז אחרי ההופעה קרני אומרת.

בהמשך ישירו את "כמו פרפר" של פוסטל, בעיבוד ג'אזי המדגיש את הטקסט הדיסוננטי: "רגלי הולכות מבלי שאזיז אותן אבל ראשי מוטל על אבנים". לאחריו תבקש בן צור עוד קצת אור. "ברוך צריך קצת אור אם אנחנו רוצים שהוא ישיר". מפתיע, אבל השיר אשר את מילותיו לא זכר ברוך בן יצחק היה דווקא Scarborough Fair של סיימון וגרפונקל. כרגיל, פוסטל בקולות הנמוכים, בן צור בגבוהים ובן יצחק מלווה בביצוע מקסים, שלעיתים פוגע, ולעיתים קצת פחות מדייק.

כברת דרך עברו השתיים מאז תקופת הימים האחרונים של שנות התשעים . תקופה של רוק בעברית שהסתעפה לה אז לעיבודים אלקטרוניים בהם חטאו מיטב מוסיקאי ארצנו. אלו היו הימים בהם רבים וטובים מהיוצרים המקומיים חיברו את עצמם למחשב ושיחקו עם להיות אלוהים ודי ג'יי. ההופעה הזאת שונה מאוד מתחילת דרכן ונוסכת תחושה של בשלות.

את ההופעה חותם השיר "בטרם" למילים של יהודה עמיחי. שיר חדש שאינו כלול באף אחד מהאלבומים של השתיים. ההדרן החותם את ההופעה הוא שירו של אלביס- Can't Help Falling in Love שנסגר בלחישה של בן צור I can't help falling in love with you בהצביעה על הקהל.

אולי אפרת בן צור וקרני פוסטל הן לא כאלו שונות, לפחות לא כפי שניתן לחשוב. מסתבר שאפילו יש להן שלושה שירים עם שם זהה: "שמש", "צוללת" ו"קח אותי". גם אם העטיפה הייתה עד כה שונה, דווקא הליבה מוכיחה דמיון רב בנושאים ובטקסטים. בסופו של דבר מדובר בשתי יוצרות שפרצו באותה התקופה ובאותו האזור. ההופעה הנוכחית של השתיים היא מפתיעה. אכן יסודותיו של הגשטאלט הידוע התגנבו לכאן, והשלם גדול הוא. אותם האנשים שלא הצליחו להיכנס הערב להופעה, יוכלו אולי להתנחם בעובדה שהיא הוקלטה. נקווה כי היא אכן תצא כאלבום. אם כן, לי לפחות, יתווסף דיסק חדש אל האוסף.

צילום: דניאל צ'צ'יק

תגובות