מגזין

הפועלים רוצים הדרן

קהילה יהודית בבלקן ומעברה בדרום הארץ, קולנוע משנות ה- 50 ומועדון לילה צרפתי. גלית גרינר יצאה למסע בזמן עם האלבום החדש של Les Haferflocken Swingers, שיופיעו השבוע בארצנו

מאת גלית גרינר . 24-08-2008

תגיות: אלבומים, Les Haferflocken Swingers

הפועלים רוצים הדרן

Les Haferflocken Swingers הרכב ג'אז צועני מברלין שחרר לאוויר את אלבום הבכורה שלו, Nightbirds. האלבום שולח את האוזניים והדמיון לכל מיני מקומות, תמונות חיים קצרצרות ועשירות, מלאות חיים וצבע, מעין סרט עם המון דמויות שלבסוף נפגשות בקו מוסיקאלי מקשר.

המסע מתחיל

שנות העשרים של המאה ה- 19, במה חשוכה במועדון לילה צרפתי. קרן אור משולשת מאירה את רצפת הבמה ומודיעה It's show time... קול של תופים חודר את השקט וממלא את האווירה בעדינות עם נוכחות, אליו מצטרפת חצוצרה תמימה, ריקוד של שניים. היא באה. שיער בלונדיני מתולתל בתספורת קרה. שמלה אדומה וליפסטיק שמשתלב, כך גם הנעליים. היא יפהפייה והקול המתוק, המלטף והעמוק שלה מסית את תשומת הלב מיום העבודה הקשה במפעל. הריקוד הזוגי מתעצם ונכנס לגרוב, גרוב זוגי סוחף, שמשתלב אל תוך התשוקה שבקולה, השובבות שבה. היא מנהלת את העניינים, השוערת של המשחק. הגול נכנס לשער, הקהל שבוי בקסמה.

יום ג'. הקהילה היהודית באחת מארצות הבלקן. יש חתונה. זוג צעיר בתחילת דרכו. הרמת כוסית, מחיאות כפיים והמוסיקה מתחילה. זמר שחור שיער עולה לבמה, שר במעין אדישות בליווי משוחרר של תופים וכלי מיתר. מתקדם באיטיות, מותח את השמחה שעוד באוויר, נותן לה לדבר מבלי לעזור לה. ואז, לאט לאט מתעצם, יחד איתה, לא מכתיב לה, מגיע איתה לשיא, גרוב חסידי של שמחה, של אושר, שמוצא את מקומו בחלל האקסטזה, מתגבר ומתגבר, הקהל רוקד, כלים נשברים, הרמוניה של קצב מטורף וסוחף, נגמר בבת אחת והלב עוד דופק.

קולנוע של שנות החמישים. סצנת חיזור. חצוצרה שמשמיעה צלילים סקסיים שזורים במתח. ג'ק, בלש פרטי בכיר, נשכר לגשש אחר בגידה של צעירה יפהפייה בבעלה המבוגר המיליונר. הוא מהלך באיטיות, בזחילה לא מורגשת, אמילי גם היא הולכת באיטיות, רגלים ארוכות ובהירות, ורק הקהל יודע שהבחינה בו. מרוץ זוגי שמתעצם, ג'ק הבין שהבחינה בו, הליכה מהירה יותר, ריצה מלאה בתשוקה, הכובע נפל.  ג'ק תופס אותה, אוחז בידה בחוזקה וגוער בה על מפגשיה הליליים, מנסה לאמת אותה עם העובדות, אך ברור שנפל בשבי, הוא מאוהב, מנשק אותה בעוצמה, חלש ויפה, תוך כדי הליכה, טנגו זוגי של בריחה והצמדות, ירידה ועליה. שיניה ננעצות בצווארו, היא מוצצת את דמו עד רוויה. מסתכלת לקהל, קורצת, המסך יורד.

הפועלים רוצים הדרן, את המתולתלת עם הקרה שהכניסה גול. היא נכנסת וקולה משתיק את הקהל. מתוקה, רוקדת, הפעם היא בשחור. סווינג מתובל בגרוב ובתשוקה, אין כסף אין דאגות. הבירה נמזגת והשכחה באוויר, סווינג שנכנס לטראנס ומהפנט, נגיעות לטיניות, ריקודי זוגות ברחבה, תזוזות של גוף קליל, שעף באוויר, נינוח, ציפורים חופשיות, אין שום דבר שמזכיר ולו במעט את פס הייצור. תודעה מפוקחת ומשוחררת שמחוברת לרגש, ללב, לבטן, למעיים, לרגליים.

מעברה בדרום הארץ, אמצע שנות החמישים. צעיר עני ומאוהב שר לבחורה הכי יפה, היא לא רוצה אותו. כל החברים אחריו, מנגנים ושרים, היא מסובבת את ראשה, מחייכת ומשיכה בהליכת טווס, נהנית מהמרדף שרק הופך אותה יפה יותר. השכנים בחלונות בקולות ליווי, היא לא יכולה יותר ומתחילה לרקוד לצלילי הדרבוקה, משתפת פעולה, כולם סביבה במעגל, מוחאים כפיים, שחומה וצעירה. הדרבוקה נעצרה. היא ממשיכה בשלה והמרדף בשלו, מעלה הילוך, מתקרב עוד ועוד, נותן גז, נמתח, היא שלו.

היא ירדה מהבמה. ההדרן עייף אותה. צעיר עולה לשיר לקריאות בוז. הוא לא מתייאש ופוצח בשירה, נכנס לקצב כאילו אין אף אחד מולו, הקהל נכנע, ממשיכים לרקוד, סווינג ונעליים מצוחצחות. מרשה לעצמו לעצור, תפס אותם, שריקות הקהל מסמנות לו להמשיך בהתלהבות, נכנס. חזק וקצבי. יורד מהבמה, עכשיו תורם של הנגנים, שומרים על הקצב והקהל משתלהב, נעליים משפשפות את רצפת הבטון הישנה, עולים, יורדים, משאירים את הסווינג באוויר, סוחפים, חודרים, משאירים את טרדות היום מאחור, רחוק, עד למחר בבוקר.

הקהל סחוט, הנגנים נחים על הכלים, מנגנים באיטיות, מושחים את המכחול וממלאים את האוויר בתחושת סיום, אנרגיות באוויר שצריכות להתאזן ולהתמלא, להפוך שלימות. המוסיקה בצד, מתמלאת מהן, נטענת ומטעינה, אור משולש, היא שרה בעדינות, מטעינה עצמה, הם שלה והיא שלהם, ציפורים חופשיות בלילה גשום. סגירה.  

תגובות