מגזין

קוּל כמו קים דיל

"מכירים את זה שאתם כותבים שיר כשאתם ממש-ממש מסטולים? ואז מגלים שהוא בכלל בפיץ' הלא נכון?" רשמים מההופעה של הברידרס

מאת אביעד טובי. 23-08-2008

תגיות: אביעד טובי, הופעות חיות, The Breeders

קוּל כמו קים דיל
  • - "ססססה חמודה קים דיל?"
  • - "וקלי?!"
  • - "וקלי."

"הלווווווו" קראה קים דיל אל תוך המיקרופון, מנסה לוודא שאפקט ה"אקו" אכן עובד לקראת הביצוע של Overglazed, השיר שפותח את האלבום החדש של הברידרס, Mountain Battles. האפקט עבד וקולה הדהד בין קירות מועדון הזאפה. "הלוווווו", קראה שוב, רק כדי להיות בטוחה. "חחחח... דבּה..." מלמל הבחור שעמד לידי. הוא היה די גבוה, גלוח-ראש ותחת האורות העמומים הוא נראה קצת כמו הכלאה בין מש"ק-מודיעין לקישוא. אם בהופעות מחו"ל קורה לפעמים שאני מצליח לשכוח לכמה רגעים היכן אני נמצא, הרי ששכני המגודל דאג להזכיר לי שאני בישראל לאורך כל הערב. בכלל, נדמה שחלק לא מבוטל מהקהל שבא להופעה של הברידרס התבלבל וחשב שהוא מגיע להופעה של הפיקסיז. אולי אשמה בכך התקשורת (מה חדש?), שלקראת ההופעה חזרה והדגישה שמדובר בבסיסטית של הלהקה מבוסטון ואולי אלה הפיקסיז עצמם, שהותירו בישראלים רבים תחושת החמצה חריפה כאשר במסע האיחוד שלהם הגיעו עד יוון אבל לא טרחו להרחיק עוד מספר קילומטרים נוספים, לתל-אביב. שנים של מסיבות חיילים בקיבוצים, שבהם ודאי רקדו הקישוא וחבריו באקסטזה מגוחכת לצלילי Hey, הצליחו, כנראה, לטשטש את יכולת ההבחנה בין שתי הלהקות. כמעט בכל הפוגה בין השירים היה איזה יוצא-שפיים אחד שזעק "פיקסיז!!!".

עוד לפני שמקשיבים למוזיקה, אפשר לנחש שהברידרס היא להקה משנות התשעים רק מלהעיף מבט אל המתופף, חוזה מדלס. יש משהו בשילוב הזה, בין משקפי הפלסטיק השחורים והמרובעים לבין התופים הרועמים, שמזכיר את גארת' מהסרט Wayne's World. משהו שאומר "אל תראו אותי ככה, אני אולי נראה כמו חנון אבל יודע לתת בראש". יתכן שזה-זה היה הרעיון המרכזי של אותן שנים. גם אצל האחיות קים וקלי דיל אסור להסתכל בקנקן. באק ד'ן הן היו הבחורות הכי מגניבות בעולם ומי שלא מאמין, שישאל את הדנדי וורהולס. על קים הם כתבו שיר ולגבי קלי, כל מי שהיה תיכוניסט בניינטיז יודע שאין מה לעשות - קלי זה בהכרח שם של כוסית. אפשר אמנם למצוא נשמות טובות שיקטרו ויגידו שלהיות בת 47 ולהתחרע עם דיסטורשן זה קוּל כמו להיות רכזת-שכבה עם קעקוע של דולפין, ובכל זאת, למרות שהשנים חלפו וכמות לא קטנה של הרואין, אלכוהול וקלוריות השאירו את עקבותיהם, התאומות מדייטון מצליחות בקלות לשבות לבבות גם היום ודבי הארי יכולה רק לקפוץ. או לנסות לקפוץ. אני מניח שגם לקישוא, שלגלג ברשעות על האחיות, היו כמה רגעים של חסד בניינטיז ואולי הוא אפילו הצליח להשכיב איזו קצינת-קישור, שחשבה שהוא רוקד מדהים.

חוץ ממדלס ליוו את הדיל-דוּאוֹ הבסיסט מנדו לופז והגיטריסטית המתוקה שריל לינדזי, שהצטרפה לאחרונה ללהקה דרך מודעת דרושים (בדיוק אותה הדרך שבה צורפה קים דיל לפיקסיז בסוף שנות השמונים). ההופעה נפתחה עם שיר של The Amps דווקא - ההרכב שהקימה קים דיל לאחר שאחותה קלי נאלצה לעזוב את הברידרס לטובת גמילה מסמים. לאחר מכן הגיע רצף של שירי הברידרס מכל האלבומים ובעיקר מהחדש, כשהקהל מגיב בעיקר לאלו שמופיעים באלבום השני, Last Splash. זהו האלבום שיצא ב- 1993 לאחר שקלי הצטרפה ללהקה במקומה של טניה דונלי ושמתוכו יצאו רוב הלהיטים של הברידרס. No Aloha, I Just Want To Get Along, ו- Divine Hammer היו חלק מהשירים שבהחלט עוררו את הקהל, אולם דווקא בלהיט הגדול ביותר שלהם, Cannon Ball, הייתה תחושה שהתאורן נרדם ולא השתלב בקצב השיר, מה שקצת הוריד מהאנרגיות שלו. כנראה שבזאפה עוד צריכים להתרגל למופעי רוק. 

הדבר שהפך את ההופעה לכיף אמיתי, מעבר לשירים, היה האינטראקציה בין חברי הלהקה על הבמה. "פלורידה היא המקום שבו צועקים לך 'Show us your tits and go home!' נכון?" שאלה דיל את לינדזי. "פעם עשיתי את זה" ענתה לה הגיטריסטית "אבל הייתי ממש שיכורה". "תראה מה זה להקה של בנות" הסביר הקישוא שלידי לחברו בכובד-ראש "לא מסוגלות לסתום ת'פה ולנגן". כנראה שמאז השחרור הוא הספיק לסיים תואר בלימודי מגדר. הוא לא היה היחיד שלא אהב את הסיפורים המשעשעים של קים דיל על אימהּ חולת האלצהיימר או את הערותיה של קלי על מסטיק הניקוטין שעוזר לה להפסיק לעשן. היו עוד כמה לחוצים שצעקו "מוזיקה", והמוזיקה חזרה במלוא העצמה. כששרה את Walk It Off, מהאלבום החדש, נאלצה קים לעשות מאמץ מיוחד כדי להגיע לגבוהים ולא תמיד הצליחה, וכשקלי נטלה לידה כינור בשיר Drivin' on 9, הוא הזכיר לה את "כנר על הגג". "בעצם כולם פה יודעים לנגן בזה, נכון?" שאלה את הקהל, מבלי לשים לב שמתפלקת לה דעה קדומה קטנה וחיננית על יהודים. זה קצת כמו להיות ישראלי שחושב שמהמידווסט האמריקני לא יכולות לצאת להקות-רוק משובחות, אלא רק רווקות מזדקנות שמתמסטלות ובולסות המבורגרים מול טלוויזיה ענקית. שלחתי מבט אל הקישוא וניסיתי לדמיין אותו מנגן את "לו הייתי רוטשילד" על כינור. לא הצלחתי.

הלהקה המשיכה עם קאבר אחד להרכב Guided By Voices, שגם הוא מדייטון ואפילו שיתף פעולה עם הברידרס בעבר, וקאבר ל- Happiness Is A Warm Gun של הביטלס, שמופיע באלבום הבכורה, POD. "איך אומרים Night of Joy בעברית?" שאלה קלי את הקהל, לפני שהחלה את השיר. "לילה של כיף!" צעקה לה מישהי שעמדה לידי. "לילה טוב!" צעק לה הקישוא. אלוהים שישמור. כשהלהקה המשיכה לנגן שירים מהאלבומים הראשונים, הניחה שריל לינדזי את הגיטרה בצד ופשוט עמדה במשך דקות ארוכות כשידיה מאחורי גבה וחיוך נבוך על שפתיה. הייתי בטוח שהקישוא יצעק לה "Show us your tits and go home!", אבל במקום זה, הבחור שעמד לפניי צעק "Do You Love Me Now?". הוא המשיך כך שוב ושוב, עד שבשלב מסוים לא הבנתי אם הוא מבקש את השיר הזה או באמת שואל כדי לקבל תשובה. "אולי די עם זה?" העיר לו חברו. "מה? ככה זה בהופעות, לא?" ענה הבחור "אתה צועק צועק, עד שבסוף הם מנגנים את זה, לא ככה?" כנראה שהברידרס הצליחו להחזיר אותנו אל שנות התשעים במידה חזקה יותר מזו שחשבתי. בתום ההופעה חתכתי את הג'ינס ונסעתי לחפש מסיבת חיילים בשרון.

תגובות

  • אני רוצה להאמין שעמדתי שני מקומות לצדך

    מפני שהגבוה הזה עמד גם לידי... היה עוד קטע שקים אמרה שלושה משפטים בין השירים, ובמשפט השני נמאס לו והוא צעק "מיוזיק!"

    ערן, 30-10-2008 03:58

  • גם אני הייתי שם באיזור

    זה היה לגמרי מיותר. אבל לפי דעתי התקשורת יצרה את כל העיניין הזה של אנשים שמכירים שלושה שירים של הפיקסיז ובאו להופעה. לא שכחו לציין בשום מקום את הלהקה שבה קים גרמה לכולנו להתאהב בה. כאילו שהברידרז לא עומדים בפני עצמם.

    טל, 01-11-2008 04:49