מגזין

There's a Kind of Buzz

ילדות בנות 12 וזוג זקנים חביבים שיושבים בקצה, את ההוא שלא ראיתי שלוש שנים שעבד איתי בשוודיה ואת ההם שראיתי אתמול שתיקנתי אצלם את האופניים" נועה ברודצקי חזרה ממופע ההשקה של "התפוחים

מאת נועה ברודצקי. 17-08-2008

תגיות: התפוחים

There's a Kind of Buzz

 

"Wait for me...wait for me", לא מבינה מה זה הרעש הזה שמתנגן לו מעברו השני של החדר. אני פותחת את העניים מנסה להבין איפה אני, מי אני ומה עליי לעשות על מנת שיחזור השקט בחלל הבטוח, הסגור והמחניק שלו אני קוראת "החדר שלי".

הייתי חכמה מספיק לשים את הפלאפון, קרי השעון המעורר בקצה השני של החדר לילה לפני, בידיעה מוחלטת שאין שום סיכוי שבעולם שאתעורר ואשאר ערה אם אניח אותו לצד המיטה. אני קמה, דורכת על משהו לא ברור (כשאצליח להשאיר את העניים פקוחות ליותר משניה וחצי אסתכל אם זה היה חשוב, מגעיל או שמה אמור להישאר שם), פוסעת לכיוון השולחן, פותחת את הקופסא השחורה שכל הזמן הזה ממשיכה להוציא רעשים, לוחצת על כמה כפתורים בו זמנית. הקופסא סתמה.

אני מזנקת למיטה לעוד תשע דקות של Snooze, לא לפני שדרכתי על אותו דבר בדרך חזרה ושפרקתי איזה חוליה שניים בגב. המסקנה ברורה- לא לעבוד בשש בבוקר יום אחרי הופעה של "התפוחים".

ל"תפוחים" התוודעתי עם הלהיט "נתרי במקום"הלקוח מאלבומם השני Attention! אותו אלבום המכיל רצועת כבוד בגרסא שהודפסה ב- 2006 באנגלית, רצועת הסקראץ׳ העברית הראשונה. הייתי צריכה לדעת שהערב הזה מועד לפורענות, כשבועיים לפני ההופעה חסמתי משמרות בעבודה ואיכשהו קרה שקיבלתי פעמיים משמרת על זמן ההופעה ופעמיים הצלחתי להיפטר ממנה.

ובכול זאת ביום חמישי ה -14.8, יום השקת אלבומם החדש Buzzin About, עבדתי בבוקר. השתחררתי מוקדם מהעבודה כי לא הרגשתי טוב (כשאוציא דרכון פולני אספר על הבעיות הלא ברורות שלי ושל הסרעפת שלי באותו יום). קבעתי עם ידיד שאחרי שנ"צ ההחלמה אבוא אליו ונלך ביחד להופעה.

כמובן שלא נרדמתי וסתם התעכבתי באשמתי, לאחר מכן הוא התעכב באשמת מישהו אחר. נגמר הדלק בקטנוע, הקסדה  הייתה קטנה מדי לראש הראסטות שלי ועשתה לי כאב ראש, הגענו באיחור של 20 דקות רק כדאי לגלות שהחמצנו כבר את החימום של "הודסקא אקספלוסיב" (הרכב הסקא הראשון בישראל שהוציאו השנה את אלבומם הבכורה The Misleading) וכך בעצם פספסתי שבעה נגנים שמחים ומקפצים על במה אחת. יש לציין אגב שהסרעפת ממוקדם נשארה אגוצנטרית וחסרת התחשבות וכאבה על כול תנועה שאני עושה ולא עושה- בקיצור הייתי "מורמור".

אני נכנסת לביתן, שומעת את החצוצרות, שומעת את התופים, שומעת סקראץ'או שניים ורואה אולם מלא באנשים על כל גווניהם. ילדות בנות 12 וזוג זקנים חביבים שיושבים בקצה, את ההוא שלא ראיתי שלוש שנים שעבד איתי בשוודיה ואת ההם שראיתי אתמול שתיקנתי אצלם את האופניים. את זה שנראה כאילו יצא עכשיו ממסיבת טבע ואת ההיא שנראית כאילו הגיעה מערב גבינות ויין בפלורנטין. את אלו שמעדיפים לשבת בצד ולתופף בנינוחות על הרגליים ואת הידיים הצפופות באמצע הרחבה שמתנופפות לאוויר באנרגיה מטורפת. הסרעפת נשכחה, הכאב ראש עבר, העצבים פגו במקומם הגיע החיוך ואני מצטרפת להמון הרוקד.

על הבמה "התפוחים", שני DJs שלבושים כמו "ביסטי בוייז", ארבע נשפנים, נגן קונטרבס, מתופף וסאונדמן. עכשיו הבנתי שלמרות ההחמצה של שבעת הנגנים השמחים ממקודם, עדיין יצאתי בזול מהאיחור הזה כי נכנסתי הישר לתשעה חברים שמנגנים פאנק, ג'אז, גרוב והמון כיף, מתכתבים אחד עם השני ועם הקהל על גבי מסכי ענק, מלווים בקליפים מסרטים ישנים שתואמים את האווירה.

הנה מגיח שלמה בר מ"הברירה הטבעית" ומבצע שירים נוסטלגיים מחודשים מבית היוצר של "התפוחים". פתאום כמה דבורים מתחילות להתרוצץ על הבמה, המוזיקה נרגעה ועכשיו שומעים רק  "Buzz". הפאוזה הזו, מהטירוף, נתנה לי הזדמנות מצוינת לחמש דקות להרגיש שוב עייפה ואולי שמציתי את חווית ההופעה. אז בדיוק בזמן מגיח ממציא הרפאר העברי הראשון, הלא הוא יאיר נצני, ונותן כמה נאמברים ביניהם שילוב של "האשם תמיד" ו-"שיר המנגל" שפשוט העלה את האווירה.

אך ללא ספק הקטע האהוב עלי ועל דעת הרוב , אני מניחה הוא חידוש ללהיט Killing in the Name of של הלהקה Rage Against the Machine. בשלב הזה, גם מי שהיה ישוב ונינוח בחלקים נדחים באולם נכנס עמוק לכיוון הבמה וקפץ כמו משוגע. אז נכון ש"נתרי במקום" לא היה, אבל קיבלתי בונוס לא פחות טוב ממנו. ואז ככה פתאום בשניה אחרי שעתיים וחצי נגמרה ההופעה והאולם ההומה התרוקן תוך שניות מאדם.

אני מקווה שאנדי סמית יסלח לנו, לציבור הישראלי שלא נשאר, אפילו לא מנימוס והסתלק מייד בתום ההופעה. פעם הבאה בירושלים הבנויה נארח אותו לבד, סולו, מבלי שמישהו אחר יגנוב לו את ההצגה. כי "התפוחים" גונבים הצגות בצורה מעולה.

תגובות

  • XD

    בורודצקי תעשי לי ילד

    חביב, 09-06-2009 23:56